זה הים התיכון

אתמול ביצעתי קאמבק לים התיכון. כמו פעם, "ספארי צלילות ים תיכוני", קונספט שטיפחתי בעבר ועודני מחבב מאוד, למרות, וגם בזכות אתמול.
בסתיו שנה שעברה, למשל, ערכתי קאמבק מורחב כזה – "ברק אפיק טיולים מתארחים אצל פוצקר בצפון" ביחד עם עופר כתר וכרגיל אצל פוצקר בנהריה והיה לא פחות ממ-ו-ש-ל-ם. אפילו מלעיזי הים התיכון נהנו. הנקרות היו במיטבן, כך גם שאר האתרים ובכלל האווירה וההוי עשו את שלהם. תקראו את הדיווח שלי בלינק, עם הצילומים של עופר.

אתמול, לעומת זאת, התחיל קצת אחרת. ירדנו כ-20 צוללים בשתי קבוצות למים, בדומה לשנה שעברה. אבל הפעם, הראות וסחף הגלים עשו את שלהם. ואולי גם האופטימיות שלי שנקבל ים נוח במיוחד לא הועילה.
ההתבלגנות בירידה, קושי עם ההעמקה לחלק מהחבר'ה, הראות שהפתיעה אותנו לרעה – גרמו להכל להתחיל על רגל שמאל. לפחות 7 צוללים ויתרו על המשך הצלילה ולא הגיעו לנקרות. כ-13 צוללים נוספים עשו דרך חתחתים אחרי ירדן, שהובילה איתי את שתי הקבוצות וניווטה לעילא ועילא By the book, מילולית.
אותם 13 ברי מזל הגיעו לנקרות, אבל לא חוו אותן כהלכה. כלל לא. ביציאה מהמים הוקל לי מעט. גם החבר'ה שויתרו קיבלו הכל עם חיוך, ועל כך תודה! ובכל זאת, חלקם "ויתרו" באותה הזדמנות גם על הים התיכון. וזה תמיד חבל לי. לא שאני חושב שזה לא לגיטימי, אבל מבאס אותי שבגללי (אוקיי, לאו דווקא בגללי, אבל בגלל צלילות שאני יזמתי וארגנתי) הם חוו לראשונה את הים התיכון כשהוא לא במיטבו. כי אם אני כל-כך נהנה ממנו, אחרי כל-כך הרבה צלילות במקומות נחשבים יותר, מדוע שלא כולם יהנו?

ולמרות הכל, הצלילה השנייה ל"ניצן" יצאה עם סירה מלאה כמעט. הניצן היא ספינת דיג באורך 26 מ' שטובעה ביוזמה של לא אחר מאשר יאיר ים, הלא הוא פוצקר – הבעלים של המועדון שארח אותנו. היא טובעה לפני כחודשיים בניצוחה של ההתאחדות הישראלית לצלילה ופוצקר ועוד כמה גופים שסייעו. הראות היתה טובה והתנאים לא רעים, והיות שבעלי חיים רבים עוד לא השתכנו בה, הצלילה בה הרגישה בעיקר כמו לונה פארק של חדירות פנימה והחוצה, מתחת ומעל. עוברים (בזהירות!) ממדור למדור, מתרשמים מכלי השיט הריקני מעט, מאתרים את מטף כיבוי האש שפוצקר הבטיח (וקיים!) ונהנים מצלילה בחברותא, אחרי צלילת בוקר שלא סיפקה את הסחורה.
מי שעזב אחרי הצלילה הזו, לפחות עזב עם חיוך. היתה צלילה כיפית, תנאים נוחים, לא אכזבה כלל.

הצלילה השלישית היתה לקניון אכזיב, שבמקור תוכננה עבור צוללי כוכב אחד מהקבוצה הגדולה, שה"ניצן" עמוקה להם מדי. גם הצלילה לקניון יצאה עם סירה עמוסה, וגם בה נתקלנו בראות טובה ותנאים נוחים.
מה אומר ומה אגיד, הקניון לא מאכזב אותי אף פעם. פשוט כיף לצלול לאורך הקיר שלו, אפילו שהוא לא עטור אלמוגים בשלל צבעים אלא אצות ורדרדות.
ארבעה חתולי ים ראיתי בצלילה הזו, אחד מהם ענקי ושניים מהם עם נקודות כחולות. אחד מהם היה כל כך גדול, שתהיתי מה ההבדל בין קניון אכזיב למנטה פוינט במלדיביים, הרי בשניהם אנחנו בשונית אפרורית וראות ככה-ככה, מנסים לאתר מחבטן ענקי, בערך.
הצבעתי לחבר'ה על מורנה ים תיכונית חצופה שבצבצה מתוך נקיק, וראינו גם כמה דקרים גדולים, טווסונים ותוכינונים ים תיכוניים ובכלל הרבה דגה, במיוחד ברדוד. ממש צלילה כיפית, והגעגועים לים התיכון הגיעו לידי סיפוקם רק עתה.
כשיצאנו מהצלילה הזו, וההרגשה היתה שכולם נהנים מהים הזה, התעודדתי קצת. היה לי חבל בעבור אלה שויתרו על שאר הצלילות שאחרי הנקרות, ויותר חבל על אלה שויתרו על הים התיכון, אבל אני שמח שיש כאלה שנהנים ממנו.

ואז היתה צלילת הלילה. מאז ומתמיד אני מצהיר שצלילת לילה בים התיכון לא נופלת מצלילה לילית בים סוף, ולעתים אף מפתיעה ממנה. אני נוהג לכנות את הים התיכון הלילי "אמבט של תמנונים ודיונונים", למרות שהיו לי גם לילות של מלפפונים, לפעמים זה באמת ככה. אז הלילה היה לנו לילה של ארנבונים. ארנבוני ים הם חלזונות עם קונכייה פנימית, הם ענקיים ביחס לרוב החלזונות ויש להם צבע ירקרק צהבהב יפה, וצורה משעשעת. צללנו בשברי האונייה הטורקית הטרופה בין איי אכזיב לחוף, עומק הקרקעית 8-9 מ', ועל רובה פזורים שברי כלי השיט. בתדריך הבטחתי לובסטרים, וכמובן סיכוי לתמנונים. עם תחילת הצלילה מצאתי ארנבון ים שמן.  מייד לאחר מכן ראיתי עוד אחד ועוד אחד, ואז שניים שמזוודגים ושניים שמסוכסכים, שניים מאוהבים ושניים בהליכי גירושין. בקיצור, הרבה סוגים של מערכות יחסים בין ארנבוני ים. תענוג.
ואז הלובסטרים המובטחים. כפן הצדפות הוא לובסטר ע-נקי, אורכו כ-40 ס"מ, בלילות בים התיכון רואים אותו לעתים קרובות, במיוחד בצפון ובמיוחד בטורקית. ראינו אולי 3-4 כאלה, ואולי מעט יותר, מטיילים בין השברים.
כמובן שגם שפע דגיגים, עקרבנונים, תולעי זכוכיתית וסרטנים שונים, כולל שרימפס מגניבים שפרסו זרועות כדי לאיים לפני שנמלטו.
ואז נמאס לי קצת מהטורקית, והגעתי לתובנה שהתמנון המיוחל יהיה דווקא בשונית הטבעית הסמוכה. אספתי את כל הפנסים שראיתי סביבי, ואת הצוללים שהחזיקו בהם, והובלתי את כולם כיודע דבר הרחק מהטורקית, עד ש"נפלתי" על תמנון. בינגו!
ועוד איזה תמנון – הצייד הצעיר ממש הדגים לנו התנהגות לילית של בני מינו וקרובי משפחתם. הוא טייל מגוש אצות למשנהו, זינק וכיסה כליל כל גוש בעזרת גופו הנפרס כיריעה ומשנה גוון מחום לירקרק ואז לכחול, וחזרה לחום. עקבנו אחריו מספר דקות ארוכות, ונראה היה שכל אורות הפנסים שסביבי התמוגגו למראה הזה.
לאחר מכן חזרנו לשברי הטורקית, כיבינו קצת פנסים כדי ליהנות מהחשיכה (ביחד ותחת השגחה הדדית כמובן) ואחרי 55 דקות ארוכות, רגועות ומהנות עלינו למעלה אל פוקצר והסירה שחיכו לנו כל העת.
מי שסיים את צלילת הלילה, אמנם היה קצת עייף מיום ארוך ורב פעילות, אבל סיים את היום עם אהבה לים התיכון. ואיך אפשר שלא?

תודה למועדון פוצקר שגם ארח בכיף, כרגיל, וגם גילה הבנה ויצא גדול ולא חייב כלל את כל מי שהחליט לוותר באמצע על הנקרות, ולחייב רק 50% את כל שאר החבר'ה, שכן הגיעו לנקרות.
תודה בעיקר לחבר'ה שבאו וצללו, נהנו כמידת הנאתם מהחלקים השונים של היום הארוך הזה, אבל העיקר נתנו צ'אנס לים התיכון ושמרו על החיוך.
ותודה לים התיכון, שלפעמים הוא כזה ולפעמים הוא אחר, אבל הוא תמיד אחלה אחלה ים!

2 תגובות

1. 
   איציק אלגריסי
   יוני 19, 2012

   באתי לצלילה רק לראש הנקרה (בוקר) למרות הזרמים האצות והקושי ממש נהנתי בשבילי זאת היתה צלילת אקסטרים הסתבכנו בחוטי דייג זרמים חזקים עבודת צוות . היה כיף. מקווה שבצלילה הבאה בילוי אני כבר אהנה מנוף ויצורים .

   הגיבו
2. 
   עידן משעול
   יוני 19, 2012

   היי כולם…

   גם אני עשיתי רק את הנקרות לפני יומיים, ועכשיו לאחר שקראתי את הפוסט של אמיר אני קצת מתבאס האמת… (למרות שתמיד אמרתי שכישרון הכתיבה של אמיר לא נופל מכישרון הצלילה), אבל אני מוכרח להגיד שהרגשה בנקרות הייתה שאנחנו הולכים איתה (ים תיכון) בכוח והיא לא רוצה אותנו באותו היום…

   בתור הבאדי של איציק (מלמעלה) באותה צלילה… אני מסכים לגמרי, באמת הייתה הרגשה של צלילה אקסטרים, נלחמנו באצות הרבות שעלו בגלל הגלים, נקשרנו לסלעים כדי לנסות ולשמור על מיקום סביר, וניסינו לתת לה לקחת אותנו בחזור של הסחף. — עלה לנו הרבה אוויר…

   בקיצור, היה שווה לחוות שוב, שכמו תמיד רק היא קובעת מתי כן ומתי לא.
   לא מיציתי כלל, ואנחנו נחזור לשם בכוחות מחודשים כדי לראות את הנקרות כמו שצריך עם פנס מפלצת והרבה אוויר.

   מחכה לזימון הבא.
   עידן

   הגיבו