זרועות בים התיכון

חיי לילה סוערים מתחת למים

"טבע הדברים", גיליון 107, ספטמבר 2004 (כתבה נוספת פורסמה במגזין "צלילה", גיליון 33, אפריל 2004)

ערב יורד על חופי הים התיכון, השמש שקעה זה מכבר ואחרוני המתרחצים יצאו את המים. זו השעה שלה חיכה תמנון החוף (Octopus vulgaris). הוא עוזב את הסדק הצר שהסתתר בו ויוצא אל חשכת הליל לשחר לטרף. הוא מזנק על סלע גדול, פורס את גופו כיריעה רחבה העוטפת את כל הפתחים והסדקים שבסלע. 8 זרועות ארוכות וגמישות מגששות פנימה. הפעם, התמנון עוזב בידיים ריקות – דגיג ישנוני הספיק להימלט על נפשו. אבל תמנון החוף לא מתייאש, הוא מזנק לסלע אחר, פורס עצמו שוב כיריעה רחבה. הוא יודע שהלילה רק מתחיל.

אורך רצועת החוף של מדינת ישראל הוא 190 ק"מ ורובה מאופיינת בחופים חוליים שבעלי החיים המעטים שמתקיימים בהם נחפרים ומוסווים. אבל חופים רבים בים התיכון הם דוקא חופים סלעיים, העשויים מסלע כורכר המעובה על ידי שכבות ביוגניות (שנבנות על ידי יצורים חיים). זוהי השונית של הים התיכון ובדומה לשונית האלמוגים שבאילת (אם כי במידה פחותה ממנה, יש להודות) היא מאכלסת מגוון רחב שלבעלי חיים המוצאים בה מסתור, הגנה, מזון ואתרי רבייה – כל מה שחברת בעלי חיים צריכה בשביל לשגשג ולפרוח. בין חופים סלעיים אלו ניתן למנות את אכזיב, שיקמונה, חוף הבונים-דור, מכמורת, פלמחים ועוד הרבה אחרים. בחלק מהחופים, אלו הנתונים תחת לחץ דייג מסיבי, אוכלוסיית הדגים התדלדלה, אבל בשמורות טבע ימיות ואזורים בהם יש פקוח על הדייג ניתן לראות התאוששות ושפע של דגי ים תיכון המאכלסים אותם. להקות ענק של דגי בורי, סרגוסים מתקבצים בין הסלעים ודקרים גדולים משוטטים. אבל בלילה התמונה משתנה והדגים פעילי היום הולכים לישון: בסדקי סלע צרים אפשר לראות טווסונים צבעוניים ישנים שנת ישרים, ולהקות סיכנים שנחים על גבי קירות סלע, עיניהם הירוקות פתוחות לרווחה, אולם נראה שגם כריש רעב לא יוכל להעיר אותם. זה הזמן שבו פעילי הלילה יוצאים מחוריהם והלילות מתעוררים לחיים. זוהי שעתם של התמנונים.
זוהי בדיוק השעה שאני אוהב להיות בים, מצויד במצלמה ובפנס רב עוצמה.

תמנון החוף ממשיך במסע הציד שלו. מזנק מסלע לסלע ומרוקן כל סלע מיושביו, בזה אחר זה. עד עתה שללו מסתכם במספר סרטני נזיר קטנים, וזה רחוק מלספק אותו. חלזונות עסיסיים, צדפות, סרטנים ודגים שהוא לוכד בשנתם – כל אלו הם חלק מתפריטו הלילי המגוון. לפתע להקה של דיונונים מהמין לוליגו שקוף חולפת מעליו. שלא כמו התמנון, הדיונונים חיים בים הפתוח, אבל בלילה הם מתקרבים לשונית הסלעית ללכוד מזון. הם מצוידים ב-8 זרועות, כמו התמנונים, אך בנוסף יש להם 2 זרועות ציד ארוכות ה"נורות" במהירות כלפי הטרף, ולוכדות אותו בעזרת כרסים חדים שבקצוות. הזרועות מובילות את הקורבן האומלל אל הפה, שם יזכה לנשיכה ארסית בטרם ירד במורד הלוע. כשהם מטיילים בלילה מעל השונית שלל צבעים זוהרים בוהקים מגופם. מה הם מנסים להגיד? החוקרים סבורים שבדגמי הצבע המרהיבים יש מסר סמוי. אולי "בואי אליי מתוקתי" אומר הדיונון לבת זוגו העתידית, או "אני גדול וחזק ממך" הוא מאיים על יריבו ללהקה. או פשוט "אני לוליגו" הוא מכריז לכל מאן דבעי. בכל מקרה, את המסר שלו אנו כנראה לעולם לא נשמע, אך ללא ספק זהו מצג מרהיב ומדהים. תמנון החוף, אולם, לא משתאה ומחליק הלאה מהלהקה, כשזרועותיו מובילות אותו, מגששות וממששות.

התמנונים והדיונונים הם קבוצה מיוחדת בקרב עולם חסרי החוליות. הם שייכים למחלקת הראש-רגליים (cephalopoda) וביחד עם קרוביהם החלזונות והצדפות נמנים עם מערכת הרכיכות. נציגים מקבוצה זו הם הגדולים ביותר בעולם חסרי-החוליות. אורכו של הדיונון הענק עשוי להגיע לכ-15 מטרים (כולל הזרועות) ואף למעלה מזה, והוא חי במעמקי הים. ענק אחר, ה-north pacific giant octopus, מגיע גם הוא לממדי ענק של 10 מטרים בקירוב.
הם גם כנראה בעלי האינטליגנציה הגבוהה ביותר מבין חסרי-החוליות. לתמנונים זכרון מצוין שמסייע להם לזהות צורות ומרקמים בצורה יעילה, תכונה שימושית מאד בחיים על גבי הסלעים.
התמנונים נעים בעזרת סט של 8 זרועות גמישות וחזקות המחליקות בזריזות על פני המצע, מגששות וממששות כל דבר שנקרה על דרכן. הדיונונים והדיונוניות (cuttlefish), לעומתם, מרחפים באיטיות על ידי נפנוף של שולי הגלימה שעוטפת אותם. בנוסף, גם לאלה וגם לאלה יכולת מדהימה להשתמש בתנועת סילון מהירה: על ידי כיווץ מהיר של החלל שמתחת לגלימה סילון מים "נורה" מתוך סיפון (צינור דק) והודף את החיה קדימה בזריזות מפתיעה. סדרה של כמה התכווצויות כאלו, בתוספת חיפוי של ענן דיו היוצא כחלק מזרם הסילון, והחיה נעלמת הרחק מהשגתו של כל טורף, למעט המהירים והיעילים ביותר.

קרני השמש האחרונות נבלעו מזמן, והשמיים זרועי כוכבים. ירח כמעט מלא מאיר את כיפת השמיים. תמנון ארך זרועות (Octopus macropus) משרבב את ראשו מחוץ לנקיק הסלע. הוא קטן מתמנון החוף ורזה ממנו. זרועותיו הארוכות מנוקדות בכתמים לבנים וצבעו אדום עז. תמנון ארך זרועות, סקרן וזריז, עוזב את המחילה ומזנק ממנה והלאה בעזרת זרם סילוני קצר. הוא יוצא לתור אחר טרפו. בשונה מתמנון החוף, הוא אינו פורס את גופו כדי ללכוד מזון, אלא מסתמך על זריזותו וגמישותו, ובמיוחד על זרועותיו הארוכות. לפתע הוא נקלע לאלומת הפנס. הוא נעצר על עומדו וכהרף עין מרקם עורו משתנה וצבעו הופך חום דהוי, בדיוק כמו האצות שסביבו. אלומת הפנס שלי עדיין מכוונת אליו, אני יודע, ולמרות זאת מתקשה להבחין בו.

התמנונים הם גם אמני ההתחבאות וההסוואה. הם מסוגלים לשנות את צבעם ומרקם עורם כהרף עין, כך שיתאימו בדיוק מושלם לסביבתם, בעזרת שכבה של תאי צבע ותאי השתקפות (chromatophores ו-reflector cells) שמחזירים את הגוונים מהסביבה הקרובה. גופם הגמיש מאפשר להם לעבור בסדקים צרים עד כדי סנטימטרים ספורים. תמנון שבוחר לא להיראות – ייעלם מעין כל.
אמנית הסוואה שאינה נופלת ממנו היא הדיונונית (cuttlefish) המצויידת אף היא בתאי הצבע ותאי ההשתקפות. בעת שהיא נעה מעל המצע, עורה מחליף גוונים ומופעים ללא הרף, כך שיתאים לזה של סביבתה. רגע אחד היא לובשת צבעים חומים כהים כדוגמת מרבד האצות שעליו היא משוטטת, ושניה אחר כך נצמדת לחצץ ולובשת פסיפס שחור-לבן המתמזג עם הרקע בצורה מושלמת.
יש לה גם רפרטואר מרשים של תנוחות גוף ותנועות הכולל הרמת שתיים מהזרועות למעלה, נפנוף בשולי הגלימה ועוד מצגים משעשעים. בלילות, כשהיא מרגישה בנוח, גם היא יכולה להיות סקרנית לא קטנה. באחד מהמפגשים שלי עם הדיונוניות, עוד בטרם הספקתי לכוון אליה את המצלמה היא כבר ניגשה לבדוק את העדשה מקרוב.

התמנונים והדיונונים הם לא היחידים שפורסים זרועות באפלה: שושנת הים האדומה הנפוצה בסדקי סלע ועל תקרת מערות באזור הכרית (אזור החוף התחום בין קו המים בזמן הגאות לקו המים בשפל) סגורה במהלך היום ונראית כמו עגבניה בשלה. אולם בלילה הזרועות יוצאות החוצה ללקט טרף זעיר הנישא בזרמי המים. כמו האלמוגים, קרובי משפחתה, גם השושנה מצוידת בתאי צריבה ארסיים הננעצים בתוך הטרף ולוכדים אותו. גם מושבות של אלמוגים מתעוררות לחיים בלילה, והפוליפים הזעירים מוציאים זרועות עמוסות תאי צריבה.

מערכה אחרת של פעילי לילה מובהקים היא מערכת קווצי העור. עם מערכה זו נמנים, בין השאר, כוכבי הים וקפודי הים, אולם אצלנו דוקא מלפפוני הים הם השולטים בלילות. מגושמים ואיטיים ככל שיהיו, בלילה הם יוצאים מהסדקים והנקיקים, ומטיילים על גבי הסלעים. באחת מהפעמים שהצטרף אליי חבר לצלילת לילה, לאחר שהובטח לו "לילה של תמנונים", כשיצאנו מהמים הוא כינה את הצלילה "לילה של מלפפונים", בגיחוך קל. מלפפוני הים הם ניזוני רקב, והם מלחכים את החול שבקרקעית ומסננים ממנו את מזונם. שאריות החול מופרשות ביחד עם ההפרשות ויוצרות שובל של גבישי חול המשתרך לאורך מסלול התקדמותו של המלפפון.

תמנון ארך זרועות, לאחר שנרגע מהפנס שהחרידו, ממשיך במסעו. תמנון החוף, גם הוא בעיצומו של אותו מסע ממש, כמידי לילה. מסעם של כל הטורפים הליליים. לובסטר גדול, מהמין כפן גושמני, נקרה על דרכו. הלובסטרים הם המזון החביב עליו. התמנון אינו משתהה ועט על טרפו. מכת הזנב הזריזה של הכפן לא מועילה לו: נשיכה מהירה וארסית מצדו של התוקף, והעניין גמור. תמנון החוף מתרחק וממתין שהארס יעשה את שלו. הוא אינו מבחין בתמנון ארך זרועות שחולף מאחוריו, ספק מבוהל ספק אדיש לנוכח קרוב משפחתו המגודל. אצל מינים רבים של תמנונים ידועה תופעה של טריפת קרובי משפחתם ואפילו בני מינם (קניבליזם), אבל לא הרבה ידוע על יחסי הגומלין בין שני התמנונים הנפוצים לחופינו. לעתים קרובות, דוקא הקטן הוא המסוכן והתוקפני, בזכות ארס יעיל יותר או אמצעים אחרים. מכל מקום, תמנון ארך זרועות ממהר הלאה, להספיק ציד אחרון לפני שהבוקר יעלה.

קרן אור ראשונה חודרת למימיו של הים התיכון. תמנון החוף דוחק עצמו לתוך מאורה צרה בתחתי הסלע, גורר אחריו קונכיית חילזון גדולה, שללו האחרון ללילה זה. גם ארך זרועות נבלע בתוך נקיק, מרקם עורו משתנה בהתאם לסביבה. מעכשיו מי שירצה להביט בו יצטרך לאמץ את עיניו ולחדד את חושיו.
שושנת הים האדומה סגורה כעגבניה בשלה, מלפפוני הים היו כלא היו. טווסון משכים קום יוצא את סדק הסלע, להקת בורים חולפת מעליו.

בוקר מפציע בים התיכון.