גלפגוס 2015 – סיכום טיול
מעולם לא הסתרתי את העובדה שגלפגוס זה יעד הצלילה המועדף עליי בעולם כולו. אני מוצא את עצמי חוזר אליו שנה אחר שנה, עם קבוצות צוללים, רובם נרשמים לטיול זמן רב מראש ומגיעים אליו עם אוקיינוס של ציפיות. בדרך כלל, המציאות בגלפגוס מצליחה להפתיע גם את המצפים ביותר, בצלילות, בסיורים ובמפגשים בלתי מתוכננים (אך מאוד מיוחלים) עם ה"תושבים המקומיים" – בעלי החיים הרבים והמינים הייחודיים והאנדמיים לאיים. 
הדרך אל האיים ארוכה וכרוכה בשלוש טיסות שבסופן מגיעים לגואיאקיל (Guayaquil), העיר הגדולה ביותר באקוודור, ממנה ממריאים לגלפגוס. כאן עשינו אתנחתא לילית לטעון מצברים שהתגלתה כמשתלמת במיוחד: בזמן שבישראל אנשים התעוררו בארבע לפנות בוקר כדי לנסות לצפות בליקוי-סופר-ירח (ולהתאכזב מהשמיים המעוננים), אנחנו זכינו לצפות בליקוי מגואיאקיל. המחזה היה מרהיב – ראינו ירח כתום שהולך ומתכסה בצלו של כדור הארץ. למחרת בבוקר, בטיסה לגלפגוס, ההתרגשות הייתה בשיאה. כשהטייס הכריז שבקרוב ננחת באי סאן קריסטובל בגלפגוס, כולנו נדבקנו לחלונות המטוס בתקווה לראות קצת מהאיים במבט מן האוויר. במיוחד קיווינו לראות את Kicker Rock (הידוע גם בשם "Leon Dormido") – אחת מתצורות הסלע המרשימות והמפורסמות ביותר באיים.
ביציאה מהטרמינל החדש של סאן קריסטובל, קיבלו את פנינו יאן וחואן קרלוס – שני הדייבמסטרים של ההפלגה – שאספו אותנו למזח. אריה ים שהשתרע על ספסל בטיילת כהומלס וגם עשרות סרטני גלפגוס אדומים שהצטופפו על הסלעים השחורים, דאגו להכניס אותנו לאווירה הנכונה. כדי להשלים את התמונה, מעל ראשנו השוויצו ביעפים מרשימים הפריגטות – עוף ימי מרתק שעוד נכיר מקרוב בימים הקרובים.
בזהירות רבה, שלא לדרוך או להפריע לאריות הים שהשתרעו גם לרוחב המדרגות על הרציף, עלינו לסירות הזודיאק והפלגנו אל הסירה העוגנת, שתהיה לנו לבית המלון הצף שלנו בשבוע הקרוב. על הספינה Galapagos Master (הידועה גם בשם הוותיק Deep Blue) קבלות פנים וחיוכים, עדכונים ותדרוכים, ולאחריהם יוצאים לדרך לצלילה ראשונה, על הקרקעית החולית של מפרץ Wreck Bay. כמו בכל ספארי, הצלילה הראשונה משמשת כצ'ק דייב, אך שלא כמו בכל ספארי, אל הצ'ק דייב שלנו הצטרפו אורחים שובבים וחמודים. זוג אריות ים התעניינו בנו. הם היו שובי לב, ומסתבר שגם מלאי חוש הומור: ברגע מסוים, בזמן שצפיתי בהנאה באריה ים שמתרוצץ בין מספר צוללים שמאחוריי, שמתי לב שהצוללים שהיו לידי נעצו מבטים משועשעים דווקא בי, אבל מאחוריי, מלפניי ומצדדי לא ראיתי מאום. מבט למעלה גילה לי שכבר למעלה מדקה או שתיים, אריה ים תחמן נעמד עמידת ראש מעליי וחיכה בסבלנות לראות כמה זמן ייקח לי לגלות שמריצים עליי קטע.
בערב הרימה ה"מאסטר" עוגן, ובשעות הלילה, כשכבר ישנו שנת ישרים, גמעה את המרחק בין סאן קריסטובל לאי בלטרה, לקראת הצלילות של יום המחרת. את הצלילה ה"אמיתית" הראשונה שלנו צללנו לאורך אי חולי קטן בשם מוסקרה (Mosquera), השוכן בין האי בלטרה לאי סימור הצפוני. במהלך הצלילה פגשנו בשלושה מיני כרישים, מחבטנים, שני צבי ים ענקיים ומספר מורנות, אבל ההפתעה האמיתית עוד הייתה לפנינו – דג מולה מולה הופיע לפתע, חלף על פנינו והותיר אחריו שובל של התרגשות. דג המולה מולה (הידוע גם בשם "דג השמש") הוא דג הגרם הגדול ביותר בעולם, נפוץ בכל הימים הטרופיים אבל נדיר לצפייה על ידי צוללים (או בכלל), ורק במקומות מועטים בעולם יש סבירות גבוהה לראותו, ורק בצלילות מסוימות. בגלפגוס יש אתר שהוא תחנת ניקוי למולה מולה, אבל הוא רחוק מאוד מהאי מוסקרה, לכן בהחלט הופתענו לראות שניים כאלו דווקא כאן. בצלילה השנייה חזרנו לאותו אתר, עם קצת פחות "אקשן" מתחת למים, למעט אולי לשתי בנות מזל שנותרו אחרונות וקיבלו בזרועות פתוחות גם… מנטה!
בשעת צהריים ירדנו לסיור באי סימור הצפוני, המוכר גם בשם "אי הציפורים". האי סימור הוא אי שטוח יחסית ולא מרשים למראה, יש בו מעט צמחייה וטופוגרפיה משעממת, אבל הוא גן עדן אמיתי לציפורים ולצפרים. בהליכה קצרה לאורך השביל המסומן, הוקסמנו כולנו מהסולות כחולות הרגל ששומרות בחירוף נפש על הביצה ועל הגוזלים הצעירים, או מטיילות על סלעי הבזלת השחורים. מיד אחרי המפגש עם הסולות המשכנו היישר לתוך מושבה צפופה של פריגטות. המראות היו מהפנטים: בוגרים שמאכילים את גוזליהם המגודלים, גוזלים שנחים על שיח קוצני עירום מעלים (נראה נוח!) וגולת הכותרת – זכרים שמנפחים את צווארם לכדי בלון אדום ומוגזם בעליל, כדי למשוך אליהם נקבות. אצל הנקבות שלנו הם גרפו הצלחה רבתי, וגם הגברים התקשו לעמוד בפניהם. מלבד כל אלה, ראינו באי גם אריות ים (איך לא?), איגואנות יבשתיות צהובות, לטאות לבה, אנפית לבנה גדולה ועוד אנפית לילה צעירה, שחף זנב סנונית (Swallow tail gull) ולוכד צדפות (Oyster catcher). 
שבנו מהביקור באי והתחלנו להפליג צפונה, לעבר האיים המבודדים – דרווין ווולף. בסביבות השעה שש אחר הצהריים, שמחתי לבשר סוף סוף לחבריי להפלגה שהם הפכו הרגע מ-Miserable Polywogs נחותים ל-Honorable Shellbacks מובחרים, ובניו של נפטון בכבודו ובעצמו! או במילים אחרות, שהם חצו את קו המשווה בהצלחה. טקס חציית קו המשווה שלנו היה סולידי ורגוע ביחס למסורת הנהוגה בציים ותיקים כמו הבריטי וההולנדי, והסתפקנו בברכה ולחיצת יד. ירח אדום עלה באופק והספינה כמו הפליגה לתוכו. אנחנו הנחנו ראש על הכר והנחנו למחשבות לקראת המחר להתרוצץ.
פקחנו את עינינו. האי וולף כבר היה מאחורינו והאי דרווין מלפנים. בדרכנו אל הצלילה הראשונה חלפנו למרגלות קשת דרווין, "שער הניצחון" של האוקיינוס, במרכז ה"שאנס אליזה" של הכרישים. כשטבלנו במים בתיאטרון של דרווין, הופתעתי מהראות הפנטסטית, המים החמימים והיעדר הזרמים. כל אלה אמנם נעימים מאוד לצוללים, אבל לא מבשרים טובות על נוכחות כרישי הלווייתן. ואכן, אמנם פגשנו במעט פטישנים חולפים, להקה של ג'ק פיש וגם עטלף ים שמנמן, אך כרישי הלווייתן נעדרו. לאור זאת, את שתי הצלילות הבאות בחרנו לצלול ב"גן הצבים" – מישור רחב ידיים ומכוסה אלמוגים שבו ראינו אינספור צבי ים גדולים במיוחד. עוד צב ועוד שני צבים ועוד אחד, בסה"כ הרבה יותר מ-10 בצלילה אחת, וזה בהחלט שיא בשביל רובנו, בינתיים. בנוסף, שווה לציין גם אינספור מורנות וכרישי פטיש מזדמנים, כאן ושם ומדי פעם. אחרי הצלילה השלישית החלטנו לבדוק מה נמצא לנו "מתחת לאף" – קפצנו למים ושנירקלנו מסביב לספינה. כרישי סילקי הקיפו אותנו מכל עבר, ובין כל הסנפירים (של צוללים ושל כרישים – ממש מרק סנפירים היה שם!), בכל פעם שהתקרב כריש גאתה התרגשות גדולה.
בהמשך לחוויה זו, בחרנו את הצלילה הרביעית לעשות ממש מתחת לספינה. שוב פגשנו צבים לרוב, מורנות, קצת לובסטרים ולקראת סוף הצלילה גם כרישי גלפגוס ואריה ים ביישן שחמק בין הסלעים. 
למחרת בבוקר התחלנו בצלילה ב"תיאטרון של דרווין", מתחת לקשת, בתקווה לראות כריש לווייתן. ישבנו על המדף והמתנו. דולפין חמוד ומשועשע עבר מולנו לצלילת היכרות, פה ושם חלף לו פטישן, אבל כרל"ו – אין. ובכן, אם מוחמד לא יבוא אל ההר, אז אולי ההר יצלול למוחמד? עזבנו את מדף הסלע ויצאנו אל הכחול. תוך כדי שיטוט ראינו עוד כריש ועוד כריש ועוד אחד, ולפתע מצאנו את עצמנו בתוך להקה. ה-להקה. חבורות כרישים עברו קרוב אלינו, בזו אחר זו, מושכות אותנו כל אחת לכיוון שאליו היא ממשיכה, ואנחנו צוללים איתן, פעם עם החבורה הזו ופעם עם החבורה שלכיוון הנגדי. זרם מרשים ובלתי פוסק, גם אם לא רציף, של כרישי פטיש. גם עטלף ים שמנמן נתן הופעה וליווה אותנו קצת, וחברנו הדולפין הסקרן שב והופיע. לאחר 45 דקות צלילה, כשכבר חשבנו לעלות, פתאום ראיתי צל מתחתיי. לא סתם צל, צל עם נקודות! ופתאום הוא לא היה רק צל – כריש לווייתן ענקי במיוחד חלף מתחתינו. סימנתי בהתרגשות לכל מי שהיה סביבי, וזכינו להצצה קצרה, כמה שניות טובות של מפגש עם ענקית.
הצלילות השנייה והשלישית היו בסימן חיפוש נואש אחר כריש הלווייתן, שכבר ידענו שנמצא אי שם. את הכריש לא ראינו שוב, ובילינו הרבה זמן בכחול, בין הפטישנים המנחמים.
בערב הרמנו עוגן ונפרדנו מהאי דרווין, לא לפני שעצרנו מול הקשת לביצוע סדרת צילומים. ההפלגה הלילית אל האי וולף הייתה חוויה מטלטלת כצפוי. הגענו אל האי בשעת לילה, היישר להרצאת פלנקטון של ד"ר רמי קליין, המלווה במצגת חיה של הפלנקטון שלכדתי ברשתי במהלך ההפלגה.
משכימי הקום זכו לברכת בוקר טוב מהאי וולף המתנשא מעלינו, עם הצריח הטבעי שלו שמעליו חגות להקות של פריגטות. בדמיוני האי מצטייר תמיד כאי בראשיתי מתקופת היורה, והפריגטות הן לא פחות מאשר פטרונודונים קדומים (זוחלים מכונפים מתקופת הדינוזאורים). שתי הצלילות הראשונות היו בצד המזרחי של האי, באתר ה-Landslide, עם להקות פטישנים גדולות לפחות כמו מה שראינו בדרווין, אם לא יותר. בצלילה הראשונה ממש הרגשנו מוקפים בהם עד אין קץ. בנוסף, נהנינו מחברתם של כרישי הגלפגוס, החיים ומשגשגים באי וולף, חלק מהפרטים ענקיים ממש. הצלילה השלישית הייתה מתחת לאי הפיל, והיא התחילה בלהקה גדולה של דגי ג'ק פיש והסתיימה בעטלף ים גדול.
את הצלילות באיים הצפוניים קינחנו במערה הסודית שבצפון האי וולף. זו מערה גדולת ממדים ומרתקת, גם בזכות ריבוי החללים הפנימיים שבה אבל בעיקר בגלל נוכחות בעלי החיים שבתוכה. בין אלה נמנו מחבטן Marble Ray, מספר רב מאוד של מורנות פעילות במיוחד, כמה וכמה צבי ים, חלקם שוחים וחלקם פשוט נכנסו לחטוף תנומה, כחמישה או ששה כרישים לבני קצוות, מספר לובסטרים, עצמות וגולגולת של אריה ים חסר מזל ועוד. מחוץ למערה חיכו לנו בסבלנות כריש גלפגוס גדול ואריה ים, שחלף לידנו מספר פעמים לפני ואחרי הצלילה.
הספינה הרימה עוגן, חרטום מכוון לעבר האי איסבלה, לכיוון "הפה של סוסון הים", כך אני מכנה את נקודה זו בקצה האי הענקי, שצורתו כצורת סוסון ים.
צלילת הבוקר הראשונה שלנו באיסבלה הייתה לאורך הקיר, בציפייה למפגש עם דג הגרם הגדול ביותר באוקיינוסים, המולה מולה. חלקנו ראו דג מולה מולה אחד וחלקנו לא, אבל את אריות הים שחגו סביבנו וצדו דגיגים קשה היה לפספס. בצלילה השנייה קיווינו לפגוש בו שוב אך הוא לא הופיע, לכן "נאלצנו" להסתפק בשפע המדהים של אלמוגי מניפה, במספר רב של מחבטנים, בצבי ים ובנוף תת-ימי שונה ממה שהכרנו באיים הצפוניים. אחרי הצלילה השנייה יצאנו לשנירקול במפרץ הקטן שמולו עגנו. השנירקול הזה יחד עם הצלילה השלישית הפכו להיילייט היומי (לפחות בחלק הימי של היום). מולנו הסתדרה שורה של קורמורנים חסרי תעופה שפרשו את כנפיהם לייבוש, בין הסלעים רבצו איגואנות, פינגווינים ושקנאים. שנירקלנו בהתלהבות, צילמנו את כולם מגובה העיניים וממרחק נגיעה (בלי לגעת!). בצלילה השלישית צללנו מול אותו מפרץ, תחילה כדי לאתר צלופחי קונגר שמציצים מהחורים, ולאחר מכן כדי למצוא את הדג המבוקש ביותר בגלפגוס, ה-Red Lipped Bat Fish ("דג יאסר ערפאת"). אח"כ נכנסנו לתוף המפרץ, כולנו נמשכנו לאותו אזור קסום של זוחלים ועופות. בתוך המפרץ נדהמנו מהמספר העצום של צבי ים ירוקים ענקיים, יכולנו בקלות לספור 30 או 40 באותה צלילה. סביב הסלעים פגשנו בפינגווין שוחה, באיגואנות שצוללות ובקורמורן חסר תעופה מנווט מתחת למים (לא כולם ראו הכל. אין מה לעשות, יש לנו רק 2 עיניים…). אחרי הצלילה, בזמן הפלגה רגועה ונעימה לאורך צפון האי איסבלה ובזמן חציית קו המשווה (פעם שלישית בהפלגה זו), הדסה טסלר (דולפינת החן) ועודד בקר (כריש הפטיש) נישאו כדת נפטון באוקיינוס השקט. הטקס נערך על גג הספינה, הקפטן (המחתן) לבש מדים, ושאר חברי הצוות לבשו את מיטב בגדיהם, הייתה גם כתובה בגרסה ימית ובעיקר ברכות ואיחולים והתרגשות.
במהלך ההפלגה מזרחה צפינו בסרט "אדון ומפקד", המתרחש בחלקו באיי גלפגוס, ונרדמנו עם הגלים. התעוררנו מול Cousin's Rock, בו בילינו את שתי הצלילות האחרונות שלנו בטיול. אריות ים באו והציצו מספר פעמים, כרישים לבני קצוות ניסו להתחמק מהפלאשים, ובסך הכל היו שתי צלילות נעימות לסיום ההפלגה. לאחריהן פשטנו את חליפות הצלילה, נעלנו מגפי רפתנים ויצאנו לתור אחר צבי ענק באזור ההררי (ה-Highlands) של האי סנטה קרוז. טוב, לא היה צריך לטרוח לחפש, הם נתקלו בנו בכל פינה, והיו ענקיים. פרט אליהם גם פגשנו יער גלפגוסי טיפוסי, בריכת ברווזים אדומה, ומגוון ציפורים.
למחרת ביקרנו באי סנטה פה היפה. מתוך לגונה של מי תכלת יצאנו לסיור יבשתי באי היחיד בעולם שבו יש איגואנה "לבנה", וגם אריות ים למכביר, חורשה של קקטוסים, איגואנות ימיות, סרטנים אדומים, לטאות לבה, ומה לא? ובכן… נץ גלפגוס – לא! אבל לא נורא.
למחרת בבוקר התחלנו את הבוקר בסיור ב-Los Gemelos, "התאומים" – שני תאי מגמה שקרסו ויצרו מכתשים מרשימים, 140 מטר עומקם. מסביב, ג'ונגל של עצי סקלזיה, גן עדן לפרושים ונוף מרתק. את ההפלגה הפעם דווקא פתחנו בשנירקול, ב-Punta Carrion. בתחילה היה זה שנירקול אנמי, אך עם קצת סבלנות זה הלך ונהיה מעניין. לבסוף היינו תמימי דעים שזהו השנירקול המוצלח ביותר של הטיול. כרישים לבני קצוות ליוו אותנו מקרוב, ובמשך זמן רב. להקות של תוכינונים צבעוניים ומרשימים עצרו להגיד שלום, וחבורה של חתולי ים (Marble Rays) חרמXXX שכרכרו סביב נקבה אחת, סיפקו לנו מחזה מרתק. לאחר השנירקול המרענן יצאנו לסיור יבשתי באי 
פלזה הדרומי, שהוא גם האי החביב עליי מכל האיים (כשזה נוגע לסיורים היומיים). ה"פריחה" (למעשה לא פריחה, אלא השתנות פיגמנט בעלים) האדומה של שיח הססוביום (Sesuvium) משתלבת עם יער הקקטוסים, לגונת הטורקיז שבין שני איי הפלזה מצד אחד, ופסגת ה"קולורדו" שבסנטה קרוז מצד שני, ואפילו הסלעים הבולטים של אתר הצלילה Gordon Rocks מוסיפים חן. אבל העיקר זה כמובן בעלי החיים: אריות הים, סרטני ה-Sally lightfoot Crab האדומים-בוהקים ואנפית הלבה שבאה לצוד אותם. האיגואנות היבשתיות וגם הימיות, ואולי בעיקר שפע הציפורים לאורך הצוק, הנוסקות או מקננות, פשוט מקסים. גולת הכותרת מבחינתי היא ה-Red Billed Tropic Bird הקסומה, עם זנב הנוצה הארוך – גרסת גלפגוס לציפור גן עדן.
8 לאוקטובר, יום העזיבה שלנו את גלפגוס, היה בוקר גשום ואפרורי. נסענו בדרך בלטרה שחוצה את האי סנטה קרוז בפעם האחרונה (להפעם!), במעבורת מתנדנדת אל שדה התעופה שבאי בלטרה. בהמראה שוב הצמדנו את פנינו לחלונות, נפרדים מהאיים, מנסים לספוג מהם מראות נוספים, אחרונים. התמזל מזלי לצלם את שני איי הפלזה ואת תעלת איטקה מלמעלה, מזכרת נאה לסיום טיול באיים האהובים עליי בעולם, ועד לפעם הבאה…
2 תגובות
-
אוקטובר 27, 2015
יפה מאד אמיר, היטבת לתאר בשפה עשירה וקולחת את קורותינו המרגשים בסיור. המשך לטייל וליהנות ולחשוף את מטיילך להרפתקאות צלילה ומסע ברחבי העולם. רמי
-
אוקטובר 27, 2015
תודה רבה רמי!
-
