בזרם של הומבולדט – טיול צלילה וטבע באיי גלפגוס
סיכום טיול לחברי הקבוצה ולכל מי שמתעניין איך נראה טיול של "צלילה גיאוגרפית" בגלפגוס.
כל טיול צלילה בעולם הוא חוויה, אבל יש טיולים שבהם החוויה היא חוויית חיים. בתור מי שארגן וגם הדריך את הטיול, אני לרוב נמנע מלהעיד על עיסתי, אבל הפעם אני חורג ממנהגי ומסכם טיול שהיה עבורי כיפי ומוצלח במיוחד. סיכום טיול צלילה מדהים באיי גלפגוס, יולי 2014. 
אחרי תלאות הטיסה (כולל האיחור ההיסטורי של יהודה לטיסה לאקוודור), המפגש עם אופיר (האיש שלנו באקוודור), הסושי בקיטו ולילה בלה מנצ'ה, סוף סוף נחתנו בסאן קריסטובל, האי המזרחי ביותר בארכיפלג של איי גלפגוס.
וכרגיל בגלפגוס, כבר על הרציף מקבלים את פנינו אריות הים העצלים, השקנאים החומים הענקיים, הסרטנים האדומים וציפורי הפריגטות שמעופפות מעל. הפלגה קצרה בסירת הזודיאק מביאה אותנו אל ה-Humboldt Explorer, שתהיה הבית שלנו ב-7 הלילות הקרובים. התמקמנו בחדרים, פגשנו את מקרון, מנהל ההפלגה המצוין ואחרי קוקטייל קבלת הפנים צללנו לתוך ים התדרוכים וההכנות לפני היציאה להפלגה. אחרי מדידות החליפות, ושוב מדידות ושוב החלפות, יצאנו לצלילה הראשונה – ה"צ'ק-דייב", צלילת הניסיון. והחלטנו פה אחד: הניסיון היה מוצלח, נמשיך עם זה עוד שבוע לפחות…
אריות ים מכל הכיוונים – מעל ומתחת למים
הצלילה הראשונה הייתה במפרץ רדוד מול המעגן של סן קריסטובל, רק חול ואצות, ו… אריות ים! הרבה מהם! חמודים ושובבים, באו לשחק איתנו ולהשוויץ לנו. האחד הגיש לנו כוכב ים למשחק (ואז גנב אותו שוב לעצמו), ואילו אחר התאהב בבועות של חצקי, שלא היה מודע לזה שאריה ים מרחף מעל ראשו כ-5 דקות תמימות. לא היה אחד מאיתנו שלא התאהב בהם ממבט ראשון, או שלא היה שמח להישאר איתם במים עד הנשימה האחרונה, למרות המים הקרים.
אחרי הצלילה, כשכולנו נרגשים ומרוצים, מלאי ציפייה לקראת השבוע הקרוב, ההומבולדט הרימה עוגן לחצייה הלילית אל עבר תעלת איטבקה (Itabaca channel) והצלילות של יום המחרת – ב-Punta Carrion. למחרת בבוקר, זריחה באיי גלפגוס, והתארגנות לצלילה ה"אמיתית" הראשונה. נו טוב, לא כל צלילה הייתה חוויה מרגשת, ואת הצלילה ב-Punta carrion לא נזכור כחוויית חיים. כנרת ראתה בה שני פטישנים (אבל מה זה שניים לעומת המאות שעוד צפויים לנו?) וכל האחרים ראו בה בעיקר מים קרים, הסתגלות לציוד ולקבוצות. אפשר לקרוא לה צ'ק-דייב מספר 2, ולא הזלנו דמעה על כך שלא נצלול שם צלילה נוספת. ירדנו לחוף סמוך באי בלטרה, אבל בגלפגוס כל חוף "סתמי" הוא חגיגה של בעלי חיים, ובבלטרה ראינו אריות ים על החוף ובמים, שנקאים חומים, סולות כחולות רגל (הראשונות שלנו!) שצוללות בין הגלים ויוצאות עם דג בפה, פריגטות שרודפות אחרי הסולות כדי להוציא להן דג מהפה, שחף לבה שחור משחור, אנפית לילה צעירה ועוד כמה מינים שבוודאי שכחתי. כשחזרנו לספינה, יהודה ובקבוק וויסקי איכותי חיכו לנו על הסיפון, והפלגנו לאי סימור הצפוני, לביקור היבשתי הראשון והאחרון שלנו עד שנחזור לאיים המרכזיים.
על ריקודי חיזור וגינונים
סימור הצפוני מכונה גם "אי הציפורים" (למרות שהוא לא היחיד בגלפגוס שזכה לכינוי הזה, ולא בכדי). זה אולי האי שהכי שווה לבקר בו, מבחינת כמות בעלי החיים והקרבה אליהם, ביחס לסיור הקצרצר (כך לפחות חשבתי עד שהגענו לאי פלזה הדרומי, שבהחלט הצליח להשתוות אליו). זה המקום לראות פריגטות מגדלות גוזלי ענק, או זכרי פריגטה מנפחים חזה אדום וענקי, ואפילו מצליחים לנסוק איתו אל על כשמטיילים לא זהירים מבהילים אותם. זה המקום לראות איגואנות יבשתיות, למקרה שלא נצליח לראותן
בהמשך הטיול (וראינו גם ראינו!). וגם המקום לראות לטאות לבה קטנות וזריזות, אצלן הנקבות הן דווקא הצבעוניות עם הראש האדום. אבל הכי הכי – זה המקום להציץ לתוך חייהן של הסולות כחולות הרגל, אחד מבעלי החיים המייצגים והאהובים ביותר באיים. בגלפגוס ישנם שלושה מינים של סולות – אדומת הרגל, כחולת הרגל וסולת נאסקה (המכונה גם Masked boobie באנגלית). כחולת הרגל היא המשעשעת ביותר מבחינת התנהגות החיזור וגידול הצאצאים, ובאי סימור אפשר לראות אותן עושות גם את זה וגם את זה. ראינו זכר שמבצע את ריקוד החיזור כדי להרשים את הנקבה, בו הוא צועד בצעדים מגוחכים סביבה, או פורש את כנפיו ומעקל את צווארו. כשהיא נענית, גם היא מגיבה בתנוחת גוף משלה, ובחלק הרומנטי הם משיקים מקורים. בחלק של גידול הצאצאים, ההורים המסורים יוצרים עיגול של
לשלשת לבנה מסביב לאזור הדגירה או גידול הגוזל לאחר הבקיעה. בזה מסתכמת ההשקעה שלהם ב"בניית קן". מתחת לסולה שבמרכז המעגל ניתן לראות ביצה גדולה שמחכה לבקוע, או טוב מכך – גוזל סולה צעיר, מוגן על ידי אחד מהוריו. לעתים בוקעות שתי ביצים, וההורים ידגרו על שתיהן. אולם הראשון שיבקע יהיה חזק מאחיו הצעיר, וכשהאחרון יבקע הבכור ידחק אותו החוצה ממעגל הקן, שם הוא לא יזכה לטיפול ההורי ויגווע. הטבע יכול להיות אכזר כלפי החלשים, אבל יש לו הגיון משלו, וכך נשמרת אוכלוסיית הסולות והגוזלים זוכים לטיפול טוב משני ההורים, שיכולים לדאוג להזנתו בצורה מיטבית.
עוד ראינו באי סימור – Swallow tail gulls (שחף זנב סנונית, בתרגום חופשי), ובפרט שניים שעסוקים במלאכתם, כשהזכר מעל הנקבה ועם כנפיים פרוסות. גם איגואנה ימית בודדת נתנה הופעה, וכרגיל הסרטנים האדומים (Sally lightfoot crabs) הם בכל מקום על הסלעים, באזור העל-כרית (שממש מעל קו המים).
יצאנו מהאי סימור להפלגה הארוכה צפונה, אל האיים דרווין ווולף. השמש שוקעת, השמיים מתמלאים בכוכבים, ואנחנו – בציפיות. אחרי הכל, אנחנו בדרך לשני הסלעים הכי מדהימים באוקיינוס, והם הולכים להיות רק שלנו. את קו המשווה חצינו בעודנו ישנים, ללא הטקס המקובל בקרב הימאים – זובור למי שחוצה אותו פעם ראשונה בים. אבל עוד נפגוש את קו המשווה בהמשך הטיול שלנו, מקרוב.
האיים הפרטיים שלנו – דרווין וולף
וואו, כמה מרשים זה להתעורר מול הצוקים הגבוהים של האי וולף. אי אפשר לתאר את זה במילים, רק להפציר במי שטרם חווה שינסה וייווכח (ראו הופצרתם!). ממש שיעור גיאולוגיה מאמא טבע (אה, וגם תגבור של נדב לחלקים שאמא טבע לא כללה בהסבר, כמובן). התוודענו לסולות ממין חדש (לנו, לא למדע): הסולות אדומות הרגל. חלקנו הופתע לגלות שהרגליים שלהן כלל לא אדומות, אבל זה פשוט כי הציפורים שביקרו אותנו על הסיפון הם מתבגרים שטרם קיבלו את הצבע הסופי, של הרגליים (אדום בסופו של דבר) ושל הנוצות (לבן וחום). בשלב הצעיר – הם חומים, מכף רגל ועד כנף. מרגע שהגענו לאיים הצפוניים ועד שעזבנו אותם ארבעה ימים מאוחר יותר, לא נפרד הסיפון העליון מחבורת הצעירים הפוחזים האלה שישבו על המעקה ושוחחו זה עם זה. למעשה הם לא רק שוחחו, כל הסיפון נמלא בהפרשות שלהם (וצוות הספינה היה עסוק כמעט ברציפות בניקוי הסיפון) ולעתים גם קיבלנו מתנות בדמוי צניפה (מעין הקאה ייחודית לציפורים מסוימות) של שאריות דג וכיוצא בזה. דרווין כתב על ציפורי הסולה שהן "כה אדישות עד שניתן לדחוף אותן מהענף עליו הן יושבות בעזרת קת הרובה". אנחנו לא בעניין של דחיפות וגם לא היינו חמושים, אבל בקלות השתכנענו שדרווין צדק, ולא רק בתורת מוצא המינים והברירה הטבעית.
ושוב, לפני הצלילות באים התדרוכים. את חלקנו הרתיע התדרוך של החלוקה לסקטורים (סקטור A, B, ו-C הזכורים לטוב, שיצילו אותנו מללכת לאיבוד באוקיינוס השקט) וחלוקת אמצעי הבטיחות כמו דגלים ומשדרי איכון, אבל אלה הנהלים בגלפגוס והנהלים כמובן נכתבו בבועות.
נחלקנו גם לשתי קבוצות: קבוצת כרישי גלפגוס וקבוצת הפטישנים. וזה הזמן להזכיר את חברינו החדשים להפלגה, שלושת הקנדים טים, דן וברוק. לא יכולנו לבקש השלמה ראויה יותר לקבוצה נפלאה כזו. 
ירדנו למים לצלילה ראשונה באי וולף. האתר: מפרץ הכרישים. כבר צללתי באתרים בשם זה במיני מקומות בעולם, ובכלל זה בסיני, אבל מעולם לא ראיתי מפרץ שראוי כל כך לשמו כמו אותו מפרץ באי וולף. לומר שהיינו בדיזינגוף של כרישים, זו המעטה קיצונית. אולי שאנס-א-ליזה, או השדרה החמישית, יעבירו יותר את התחושה, לעירוניים שבינינו. מימין ומשמאל עטפו אותנו כרישים, פטישנים וכרישי גלפגוס כאחד, בעצם לא "כאחד" אלא כרבים מאוד. מספיק אם נאמר שלא יכולנו לספור אותם כלל, ובטוח שכל אחד מאיתנו ראה יותר משלושים כרישים בצלילה אחת, וכנראה שהרבה יותר. ואולי הכי חשוב: מקרוב ממש. צלילה מדהימה, שגרמה לנו לשנות את התכניות להמשך היום – מקרון החליט עבורנו שנמשיך לצלילה נוספת באותו אתר, ואנחנו קיבלנו את הדין בהסכמה נלהבת.
את הצלילה השלישית בילינו באתר ההיילייט השני באי וולף, ה-Landslide ("המפולת"), המכונה כך בשל מדרון הבולדרים שצנחו מהצוק שמעל. אמנם פגשנו מעט פחות כרישים הפעם, אבל הם היו בעיקר מהמין "כריש גלפגוס", שהוא מעט מוצק יותר מהפטישנים ובעיקר חצוף יותר ומתקרב יותר. הזרם היה חזק ביותר בצלילה זו, אבל לא נתנו לזה להפריע לנו, אם הכרישים יכולים – אז גם אנחנו!
באחת הצלילות היה לנו גם אירוע חשוב לחגוג: כנרת חגגה את הצלילה ה-1,200 שלה, וכמיטב המסורת (את ה-800 חגגנו ביחד ב-2011 בקוקוס) חגגנו את זה מתחת למים. ואחר כך גם מעל, עם עוגת השף עמוסת הקצפת.
ולסיום היום, כמובן צלילת לילה. למעשה זו צלילת הלילה הראשונה שלי בגלפגוס. עד לאחרונה ובכל ביקוריי הקודמים באיים, צלילות לילה היו אסורות באיים. לאחרונה זה הותר, ושמחנו לנצל את זה ולרדת למים בחשיכה. מטעמי בטיחות, אתר הצלילה הלילי הוא המפרץ הפנימי במערב האי וולף, שם הזרמים לא חזקים כמו בצד המזרחי והפתוח אל האוקיינוס. נרשמו בצלילה לובסטרים (גם מחושתנים בעלי מחושים ארוכים וחזקים, וגם כפנים שהם חסרי מחושים כלל), צב ים ואפילו אריה ים זריז שחלף מולנו בחושך לקראת סיום הצלילה.
למחרת בבוקר, מה רבה הייתה שמחתנו להתעורר שוב מתחת לצוקים של האי וולף. חזרנו על שני האתרים של אתמול, מפרץ הכרישים והלנדסלייד, הזרמים היו קצת פחות חזקים והכרישים רשמו נוכחות מופחתת, אבל כל צלילה בוולף היא חוויה כרישית עולמית, עם תעודות. בדרך לצלילה וחזרה ממנה, ליוו אותנו דולפינים כל הדרך. ברי המזל (כנרת וניר) גם פגשו דולפינים חביבים בחניית הבטיחות, אבל פשוטי העם הסתפקו בהתרגשות של לראות אותם מסירות הזודיאק, מלווים אותנו לכל מקום.
אחרי שתי צלילות בוקר, ההומבולדט שוב הרימה עוגן – אל האי הצפוני משני הצפוניים, האי דרווין. כולנו צפינו מהסיפון העליון, תרים בעינינו את הקשת המפורסמת, "קשת דרווין", שמגיחה באופק.
באי דרווין, אפשר לומר בהכללה, יש בעיקר אתר צלילה אחד, שחוזרים עליו שוב ושוב (והיינו חוזרים שוב ושוב ושוב, לו היה ניתן): מדף הסלע שלמרגלות קשת דרווין. זה המקום להיות בו, כשכרישי הלווייתן חולפים, או להקות ענק של פטישנים, או עטלפי ים, להקות ברקודות, ג'ק פיש וכל האחרים. 
יורדים למים ומתיישבים על מדף סלע בעומק של 15 מטר, ומביטים אל הכחול. הדקות חולפות בהמתנה, אבל לא משעמם. מורנות רבות מציצות עלינו (וג'ודי אפילו מצילה את אצבעותיו של דן מפיותיהן הפעורים, פעמיים!), להקה של ג'ק פיש ענקיים מפתה אותנו להצטרף אליה, אבל אנחנו מחכים לאורח הכבוד. והוא אכן מגיח לביקור, כריש בינוני של 7-8 מטרים, שחולף מולנו לקצר ולמרות שניסינו ללוות אותו, אחרי פחות מדקה הוא נעלם בכחול העמוק.
מתנת יומולדת מקורית במיוחד – כריש לווייתן ענק
בצלילה הבאה שוב ירדנו אל מדף הסלע, אבל הפעם עם שלטים ובלונים – לא לכבוד כריש הלווייתן, אלא עבור כריש משלנו: יהב אביגל בן 26, וזו סיבה למסיבה! אין כמו לחגוג יומולדת בקשת דרווין, ולמסיבה הזו הוזמנו גם כרישי הלווייתן הענקיים ביותר.
עם סיום הצלילות, בשעת בין ערביים, זכינו להפתעה היומית מצוות ההומבולדט בניצוח מקרון: הפלגה בזודיאקים אל תוך קשת דרווין, שהתאפשרה כמובן בזכות הים הרגוע יחסית. בלגונה שמתחת לקשת האדירה פגשנו אריות ים שובבים וגם כאלה עצלים, איגואנות ימיות בצברים צפופים או כאלה שליחכו אצות ירוקות מהסלע, סרטנים אדומים ושפע ציפורים שמוצאות בסלע בודד שמזדקר בלב האוקיינוס בית. ביניהן: שחפים, סולות נאסקה (הראשונות שלנו) וסלב מתחום המעופפים: ציפור ה-Tropic Bird (ציפור טרופית, בתרגום חופשי) בעלת נוצות הזנב הארוכות מאוד (לזכר). זו ציפור נדירה יחסית, אבל בקשת דרווין אפשר לראותה, וכמו שנגלה בהמשך הטיול – גם במקומות נוספים באיים, במספרים מרשימים.
היום הסתיים בארוחת יום שישי חגיגית, עם טקס קבלת שבת קצר בניצוחו של האדמו"ר לעת מצוא ברני גרין ולגימת יין אדום או וויסקי סינגל מאלט, איש איש לפי העדפתו.
אם חשבנו שהשכמה מוקדמת מול צוקי האי וולף זה מחזה מרשים (אכן חשבנו, וגם צדקנו!) אז הרי שהשכמה מוקדמת מול קשת דרווין היא מדהימה לא פחות. השכמנו מוקדם כדי לבקר את כרישי הלווייתן בשעת בוקר מוקדמת, ולהספיק 4 צלילות באי דרווין באותו יום, לפני שנחזור לוולף. וגם באנו על שכרנו: בקבוצת כרישי גלפגוס ראו שני כרישי לווייתן שוחים יחדיו, וקבוצת הפטישנים ראו 4 כרישי לווייתן בצלילה אחת (לא ביחד), אחד מהם ענק מדהים באורך של למעלה מ-10 מטרים, שזכינו לצלול מעליו כברת דרך נאה.
בהמשך הצלילות באותו יום, פרט לביקורים נוספים של הענקים, גם נקלענו ללהקות הפטישנים הגדולות ביותר שיצא לי לראות, או שאפשר לראות. מאות מאות של פטישנים בנתיב קבוע מתחתינו (ולעתים גם מסביבנו), מחזה מדהים שהיווה לטעמי מקבילה לנדידה היבשתית של הגנו באפריקה.
וגם: דגי טונה ענקיים שצדו מולנו דגיגים, להקות ג'קים, שפע מורנות, מרחב חולי של כוכבי ים אדמדמים, מרחב חולי בלתי נגמר של צלופחי גנים, גן אלמוגים שטוחים שמעליו צבי ים מרחפים ועוד ועוד ועוד. אין סוף להפתעות באי דרווין, אבל בסוף – צריך לחזור.
כהפתעה אחרונה לפני שנעזוב את דרווין – מקרון לקח אותנו לשנירקול מתחת לספינה העוגנת, ביחד עם עשרות כרישי הסילקי (Silky sharks), שנהנים מהזרם החם של פליטת מי הקירור של הספינה, ואולי גם מהדגים שנמשכים לשאריות המזון שלנו שהגיעו לים. לצלול עם פטישנים זה דבר אחד, אבל לשנרקל איתם, חשופים, בגובה פני המים, זו חוויית אקסטרים מסוג אחר. תוסיפו לזה זרם חזק ומאמץ במיוחד, וזו באמת הייתה חוויית אקסטרים.
בחזרה לוולף
ושוב במפרץ הכרישים והלנדסלייד שלנו, הפעם ים קצת גבוה יותר והצלילות היו מעט קשות לחלקנו. שמחנו מאוד על כך שהצלילות נהיו קשות בהדרגה, ושהצלילות הראשונות שלנו בוולף היו פחות קשות ויותר מתגמלות. בצלילה בלנדסלייד זכינו ליעף קרוב של מטס עטלפי הים, שבעה במכה אחת. ולא סתם שבעה, אלא ענקיים במיוחד. מדהים.
לצלילה אחרונה באי וולף, שמרו לנו הפתעה נוספת: צלילה במערה הסודית במפרץ בצפון האי וולף, התחום בין האי עצמו (בין אזני ה"זאב") לבין אי הבננה שסוגר על המפרץ. ממש שם מסתתר לו פתח מערה סודית, גדולת ממדים ומסועפת, ובכל חלק שלה אטרקציה אחרת. חוץ מהנוף המקסים בתוך המערה, הנטיפים, המעברים ומשחקי האור, גם ראינו אריות ים שיושבים על מדפי סלע, לובסטרים גדולים על קירות המערה, מורנות שמטיילות, מחבטנים (Marble rays) וגם אריות ים שהשתובבו זה עם זה.
סלע הבני דודים
סיימנו את הצלילות באיים דרווין ווולף ובלילה התחלנו לחזור דרומה. כשהתעוררנו, היינו כבר מול Cousin Rock. הצלילות בסלע הזה אינן מרשימות כמו הצלילות באיים הצפוניים. אין להקות ענק של כרישים, ואין כרישי לווייתן, וגם הצוקים הדרמטיים ואלפי הציפורים חסרים. אבל יש להן קסם אחר. אולי זה המגוון. ראינו כרישים לבני קצוות, ברקודות, אריות ים שמשחקים, דגים, אלמוגים ועוד. אחרי הצלילה הראשונה הכינו לנו הפתעה נוספת: הפלגנו עם הזודיאקים ללגונה שקטה, ושם על הסלע ניצבה משפחה של פינגווינים. הפינגווין היחיד בעולם שחי מצפון לקו המשווה. היה מפגש קסום.
בצלילה השנייה ב-Cousin Rock, האחרונה שלנו בטיול הזה, הייתה גם הפתעה אחרונה ומתוקה לסיום: מנטה ענקית שחלפה מעלינו באיטיות וזכינו ללוות אותה כשתי דקות, ממש לקינוח בסיום הצלילה. מרגש. באותה שעה ממש התרחש אירוע מרגש נוסף, שאנחנו לא היינו שותפים לו: בצד השני של היבשת, באצטדיון מרקנה שבריו דה ז'נרו, גברה נבחרת גרמניה על הארגנטינאים וזכתה באליפות המונדיאל. הסתפקנו בלשמוע על כך מנהג הרכב שהסיע אותנו אל שמורת הצבים באזור ההררי של האי סנטה קרוז.
מזג האוויר נהיה גשום וסגרירי, כשנסענו בהרים ירד גשם עז. כשהגענו לחוות הצבים הגשם נרגע. לבשנו מגפי רפתנים ויצאנו לתור אחר צבים. היה סיור מקסים. צבי ענק כמובן, צמחיית ג'ונגל של סקלזיות (זוכרים? השיחים שצמחו בגלפגוס לממדים של עצים…), קצת ציפורים, אגם עם פריחה אדומה וברווזים ובסוף עוד קצת גשם שבא ממש בזמן, בלי להפריע יותר מדי. הצטלמנו בתוך שריון של צב, ועלינו שוב לאוטובוס, כשהמבול חזר.
לגונות, איגואנות וחולצות טי
הגענו לעיירה פוורטו איורה, שמהר מאוד תרגיש לנו כמו הבית שלנו לשלושה לילות הקרובים. קצת קניות, הרבה טי-שירטים, וארוחה ב-Isla Grill הזכורה לטוב, עם הופעה של להקה מקומית. חזרנו לספינה ללילה אחרון, ולמחרת בבוקר נפרדנו מיהודה וחצקי, הפורשים המוקדמים, וגם מצוות הספינה, ממקרון ומלאנדרו, וכמובן פרידה מהקנדים – אחת מני רבות. נסענו לפוורטו איורה ועלינו על הספינה המקסימה Alta Mar, שלקחה אותנו לאי סנטה פה. 
איזה אי! לגונה בצבע טורקיז בוהק, מצד אחד אי שעליו איגואנות ימיות, אריות ים ונץ גלפגוס (הראשון שלי!), ומצד שני האי סנטה פה, עם יער הקקטוסים. ירדנו לסיור באי, אריה ים גנב לכנרת נעל (מפרגנים לו!), אריה ים אלפא שרדף אחרי ברני (מפרגנים לו גם!), ובין השיחים התוודענו גם ליונת גלפגוס. מהר מאוד פגשנו את האיגואנות היבשתיות האנדמיות לסנטה פה, השונות מאוד משאר האיגואנות הימיות שבאיים. הן לבנות יותר וגדולות יותר מהאיגואנות שראינו בסימור הצפוני, ושעוד נראה בפלזה הדרומי.
בהפלגה הארוכה חזרה, הופתענו לגלות שחוזרים שוב לתעלת איטבקה, ושוב נוסעים בדרך ההררית והגשומה חזרה לסנטה קרוז. עוד ערב בפוורטו איורה, הפעם במסעדה Il Gardena (ושוב פרידה מהקנדים!) לילה במלון הנחמד Galapagos Dreams ולמחרת עוד הפלגה – הפעם לאי פלזה הדרומי. שוב חוצים את ה-Highlands, שוב לאיטבקה ועולים על ה-Sea Finch המקסימה, להפלגה לאיי הפלזות. מדרום לתעלת איטבקה, עצרנו לשנירקול ב-Punta carrion, ממש היכן שצללנו ביום הראשון של ההפלגה. השנירקול עצמו היה בינוני, אבל בלגונה סגורה ורדודה מצאתי אוצר: שקנאי בודד שהיה עסוק בלצוד דגים, ולאט לאט התרגל לנוכחותי (ואחר כך גם לנוכחותם של ברני ושל ניר) והמשיך לצוד גם כשקרבנו אליו. מדהים!
אם חשבנו שהלגונה של סנטה פה היא ההגדרה של הצבע טורקיז, הרי שהלגונה שבין הפלזות היא טורקיזית שבעתיים. הצפוני מהשניים סגור לביקורים, אבל הדרומי הוא הגדול והמרשים יותר. ירדנו לסיור מקיף באי, ולמנות את כל בעלי החיים שראינו בו יהיה די קשה. איגאנות ימיות ויבשתיות, אריות ים, סולות כחולות רגל וסולות נאסקה, שני מינים של פרושי דרווין, לטאות לבה, שחף זנב סנונית, שחף לבה, טרופיקבירד מקננת, ציפורי Shearwater מתלהקות על פני המים ועוד. והכל עם לגונה טורקיז מצד אחד, צוק תלול מצד שני, פסגת הקולורדו מזדקרת מהאי סנטה קרוז הסמוך ומסביב פריחה אדומה ויער של קקטוסים. מדהים. בהפלגה חזרה, ניר היה עסוק בלמצוא לי טרופיקבירד במעופם. חשבתי שזו ציפור נדירה, אבל הוא הוכיח לי שלא כל כך…
ושוב בדרך בלטרה, חוצים את סנטה קרוז, לערב אחרון בפוורטו איורה ובאיי גלפגוס. עצרנו לראות את Los Gemelos, שני מכתשים גדולים שנוצרו עקב תאי מגמה שקרסו. לאחר ביקור בתחנת צ'רלס דרווין, שוב ב-Isla Grill ופרידה מניר, שממשיך בדרכו לאי איסבלה ועוד. ושוב פרידה מהקנדים.
בבוקר קמנו, פגשנו את הקנדים, הפעם פרידה אחרונה באמת, ונסיעה אחרונה באמת בכביש בלטרה לתעלת איטבקה, אל שדה התעופה. צ'או גלפגוס!
לילה באחוזה של הומבולט
נחתנו בקיטו ובלי לבזבז זמן נסענו להסיינדה שלמרגלות הקוטופקסי. אחוזה עתיקה ומלון באווירת דרקולה, חדרי ענק עם אח בוערת ומלצרים חביבים עם עניבות פרפר בכל פינה. לא רק אנחנו אהבנו את המקום, מסתבר שגם מיודענו אלכסנדר פון הומבולדט שהה כאן, בסוויטה המפוארת המשקיפה אל הגן. בערב התפנקנו באמפנדס בבר של המלון.
למחרת שוטטנו בשווקים של האזור, בין למות לאלפקות, חזירים וכבשים, שוק שלם של תפוח אדמה, ואחר של פירות וירקות (הצטיידנו לפיקניק), וכמובן – שוק המזכרות. לאחר מכן ביקרנו באגם קילוטואה, נוף קסום ומרהיב והליכה משגעת לאורך ההר עם פריחה אלפינית מרהיבה בשלל צבעים.
בערב סעדנו בארוחת ערב של אצילים, שוחחנו קצת על האיש שעל שמו קרוי הזרם החשוב ביותר באוקיינוס השקט ובאיי גלפגוס בפרט והכי חשוב – חגגנו עם האביגלים את הערב האחרון שלנו איתם באקוודור. למחרת – עלינו לקוטופקסי. סיבוב קצר מסביב לאגמון עשיר בציפורים ובצמחייה, שעבור יבגני ושלומי היה קצר במיוחד (ככה זה כשרצים את המסלול!) ומשם דרך עדרי סוסי פרא אל הפסגה. טוב, לא ממש אל הפסגה, אבל 4,860 מטר זה מספיק גבוה בשביל שנרגיש טוב עם עצמנו. היה אתגרי (ורוח מטורפת) אבל מקסים, ושווה כל טיפת זיעה. בדרך לקיטו הורדנו את שלומי ויהב שהמשיכו בדרכם, וזכינו לנאום פרידה מרגש מפי יהב שהוכיח שגם הצעירים יכולים להיות רגשנים!
ביקור ביער ענן
הגענו ללודג' מקסים בעיירה מינדו, ניסינו לסייר קצת בעיירה ומייד אח"כ קרסנו למיטות. אחרי הכל, לקום בארבע בבוקר זה לא קל, וזה עוד לפני הג'טלג…
הבוקר היה בסימן ציפורים. עם ציוצי ה-Cock of the rock ראינו את היער מתעורר, מחושך מוחלט לאור יום ומשקט של לפנות בוקר להמולה של עשרות ציפורים אדומות ורעשניות. אחר כך בילינו את הבוקר עם אנחל וחבריו, שקירה ופפיטה וכל בעלי המקור והכנף. ביקור חווייתי בחוות הפרפרים ועזבנו את מינדו אל מוזיאון אמצע העולם – קו המשווה. שפע של הדגמות (אותנטיות? לא בטוח… עדי "שרלוק הולמס" כבר מצא ראיות מפלילות) על מהותו של קו המשווה, מופע ריקודים שבו כנרת מככבת, ונפרדנו מעדי וכנרת שחזרו לקיטו לפני טיסות ההמשך שלהם ביבשת. בשדה התעופה נפרדנו גם מנדב (שהתחמק משלב החיבוקים והנשיקות ויצטרך להשלים אותו בארץ), וחמשת השורדים האחרונים של החבורה המריאו בטיסת תלאות שתוביל אותנו לחזור הביתה ב-3 ימי איחור, אבל מי זוכר את זה היום?
חברים, היה טיול מדהים ומיוחד, שנראה לי שכולנו נזכור עוד הרבה הרבה זמן. תודה על החברותא, הסבלנות, ההומור, ההתעניינות וכל מה שהפגנתם בשבועיים של הטיול. מקווה להתראות בקרוב במפגש קבוצה…
תגובה אחת
-
ספטמבר 19, 2014
סיכום מרשים לטיול צלילות מדהים!!!
טיול צלילות מיוחד במינו. כמויות הכרישים הבלתי נתפסות, הדגים השונים, צבי הים, אריות הים שבאים לשחק עם הצוללים ומראות האלמוגים השונים במגוון צורות. בנוסף המראות שמעל למים: האיים השונים, הציפורים המיוחדות וכמוון האיגואנות המיוחדות. ממלאים הרגשות טיול שלא חווים בדרך כלל.
זהו טיול יחודי עם חברה מיוחדת של המשתתפים והמארגנים ששונה מכל טיול אחר.
אני ממליץ בכל לב למי שיכול להרשות לעצמו לצאת לטיול הזה.
נדב כהן
