מלטה מלמטה אוקטובר 2014 – סיכום טיול

מאז שהתחלתי בטיולי "מלטה מלמטה" ב-2010, עוד לפני שהישראלים, ובפרט הצוללים, "גילו" את מלטה, הוצאתי כבר מספר רב של קבוצות למדינת האיים הים תיכונית המקסימה הזו. מה שאני אוהב בטיול הזה, זה שלמרות שזה "רק" בים התיכון, ולמרות שהוא קצר (5 ימים), קרוב, ולא עם שוניות אלמוגים טרופיות או חיות גדולות, ואפילו לא ספארי מספינה – תמיד תמיד חוזרים נרגשים, ספוגי חוויות, עם טעם של עוד, והכי חשוב – מאוהבים בים התיכון. הפעם – נראה לי שאפשר לומר שזה ב"אנדר-סטייטמנט" ("בלשון המעטה", למאותגרי אנגלית באותיות עבריות).

קבוצה גדולה יחסית, 16 צוללים, וירדן שהצטרפה אליי להדרכת הטיול, או שאני הצטרפתי אליה – לא הוחלט עדיין. בתוך הקבוצה המגוונת הזו, ראוי לציין את קבוצת ה"Zלילה" הידועה (לשמצה כמובן!) שהגיעו עם חולצות צהובות זוהרות (ואחת ורודה, לאביבית הצוללת הוורודה) כדי שכל מלטה ידעו שהם שם. תכנית הטיול של צלילה גיאוגרפית למלטה מלמטה היא: 4 ימי צלילה, יום וחצי של טיולים במלטה וגוזו ועוד הפתעות שונות בין הצלילות, כדי למקסם את החוויה הקצרצרה במדינה הקטנטנה הזו.

ההתרגשות החלה בשדה התעופה. טיסת הצ'רטר יצאה בדיוק בזמן, לא עניין של מה בכך במחוזותינו. לפיכך נחתנו במלטה בשעת בוקר והגענו למועדון הצלילה בצהריים המוקדמים, בזמן נוח לשתי צלילות ראשונות. אליסון ונואל קיבלו את פנינו, ביחד עם הצוות: חוסה ופאולינה המדריכים, מארק ופאבלו המשיטים ועבדללה בקיוסק.
הצלילה הראשונה, צ'ק-דייב בהגדרתה, הייתה בקיר של קומינוטו. כשמה כן היא – צלילת קיר, ים תיכוני ומכוסה אצות וספוגים, הרבה מאוד דגים, בעיקר כרומיות ים תיכוניות, המקבילה הים תיכונית לפזיות של ים סוף, רק בצבע כהה.

הצלילה השנייה הייתה בלגונת הקריסטל, בה טעמנו לראשונה צלילת מערות מלטזית טיפוסית: דרך מנהרה ארוכה וחשוכה למחצה, עברנו לצד של הלגונה הכחולה, בחלק המבודד שלה. זכינו לראות את הסלב המלטזי התת-ימי, הדג Flying gernard בעל הכנפיים המקסימות.
סיימנו שתי צלילות ראשונות במלטה, כולם קצת שפוכים אבל מאוד מרוצים, למרות שזכור לי שמישהו שאל אותי אם הצלילות הבאות יהיו יותר מרשימות. התשובה לשמחתי היא "כן, בהחלט" – היום הראשון במלטה הוא מקסים ונחמד, אבל הצלילות הבאות עוד יפתיעו אותנו.
בערב כולם הצביעו ברגליים (או בבטן) ויצאנו למסעדה "טרגון" בטיילת של העיירה הסמוכה בג'יבה. למרות שהדעות לגבי המסעדה היו חלוקות, הערב היה נעים ויצא לנו להכיר זיתים מזן שלא הכרנו…
למחרת היום צללנו בגוררת רוזי. לעתים קרובות אני משתמש בה דווקא כצ'ק-דייב אבל הפעם צללנו בה ביום השני לטיול – וזה הרבה יותר מוצלח ככה! הספינה הייתה במיטבה, יש להודות, עם ריבוי דגים מעל החרטום והמבנה העילי, וכמובן חדירות קלות אך מרתקות לגוף הספינה. גם הריף שלידה מקסים, עברנו דרך מנהרה צרה ויצאנו אל חניית הבטיחות בריף מלא אור, ראות טובה והמון דגה – הפעם בעיקר טווסונים ותוכינונים ים תיכוניים.
הצלילה הבאה, השנייה ביום השני או הרביעית בסך הכל – הייתה ל"ים הפנימי" של מלטה. "הים הפנימי" האמיתי הוא באי גוזו, וגם אותו הכרנו (מקרוב!) למחרת היום בטיול לגוזו. אבל גם במלטה יש אתר צלילה שראוי לכינוי "ים פנימי". השם האמיתי של האתר משהו כמו "נקודת לח-רשש" ("L'ahrax point" במלטזית, איך אפשר לקרוא את זה?!). בקיצור, צלילת ריף ארוכה ומקסימה שמסתיימת במנהרה שמובילה אל לגונה מדהימה מוקפת בצוק מכל הכיוונים, ועוד מערה חשוכה עם חסילונים חבויים בקירות. אם תשאלו אותי – הגענו לצלילת ה"היילייט" ראשונה שלנו, או כמו שאהבתי להבטיח: " אחת מהצלילות הטובות ביותר במלטה"…
אחר הצהריים הפלגנו ללגונה הכחולה עם הבטחה לחוף קסום במיוחד, אבל הגענו בשעת העומס ומצאנו אותו מלא בתיירים, ולא מהסוג שאנחנו מחפשים (אולי למעט אחת, אבל לא נרחיב על זה כאן…). ובכן, אחרי צ'יפס, סנדוויץ' וגלידה אצל הגזלנים המרובים ניתקנו מגע עם ההמון ויצאנו לסיור לכיוון המבצר של האי קומינו. כמובן שלא הגענו עד אליו, אבל הגענו אל אזורים מבודדים של לגונות תכלת, תעלת מים צרה שעוברת בין האי קומינו לאי הקטנטנן קומינוטו ונופים קסומים אל הים התיכון. חלק לא מבוטל מחוויית הביקור בלגונה הכחולה היה דווקא הדרך חזרה, שבה הצצנו לתוך מפרצים ולגונות, דחפנו חרטום לתוך מערות ונקיקים, ובעיקר נהנינו.

אחרי שעתיים של מנוחה, התארגנו לצלילת הלילה. הלכנו ברגל אל הקצה של מלטה, נקודת צ'ירקווה ליד הטרמינל של המעבורת לגוזו. את המיכלים והציוד הכבד נואל הסיע לנו בטנדר. על הרציף התארגנו בשלוש קבוצות לרדת למים החשוכים. צלילת לילה במלטה זה תמיד תמיד מטריף. הצלילה החלה בקפיצה למים ממדרגת הרציף (אותה כולנו רצינו לעשות שוב). ראינו תמנונים, ש"מתנהגים" כמו שאני נוהג לומר (כלומר מראים לנו "איך עושה תמנון"), היו מלא עקרבנונים, גדולים וקטנים, שתי מורנות (לפחות), הרבה אלמוגים צהובים שפורסים זרועות ציד (למי שמתבונן מלמעלה), הרבה סרטנים ולובסטר אחד. באמת צלילת לילה מטריפה, יודו כל הצוללים (ובראשם ליאור, שהייתה זו לו צלילילה ראשונה).
עייפים מכדי לצאת למסעדה, הסתפקנו בבית הקפה הצמוד למלון, ונפלנו למיטה.

בבוקר יום ה', היום השלישי לטיול, יצאנו לשתי צלילות בוקר מוקדמות:
הראשונה לאתר צלילה "חדש", כלומר שרק לאחרונה התחילו להוציא אליו צלילות מהאזור הזה – הספינה Scott Criag, או בשמה הידוע יותר – הספינה של פופאי. כן, הסרט "פופאי" צולם במלטה בשנת 1980 בכיכובו של רובין וויליאמס עליו השלום, והספינה שבה צולמו הוטבעה בשנות ה-80 כדי להוות אתר צלילה, מול הכפר של פופאי שנותר כאטרקציה תיירותית לילדים. הראות שם בינונית, 12-15 מטר, במלטה זה נחשב גרוע, אבל בהשוואה לים התיכון שלנו זה לא רע כל כך. על כל פנים, חרף הראות, החדירות המרתקות פנימה ובעלי החיים שפגשנו על הסיפון (כולל מורנה ותמנון) – הפכו את הצלילה הזו למרתקת.
שבנו למועדון הצלילה והתארגנו לצלילה הבאה – אחת משתי האהובות עליי: המערה של אלכס. המערה של אלכס היא מערה טבעית החצובה בתוך אי קטן בלגונה שמדרום ללגונה הכחולה, כחלק מהאי קומינו. זו מערה רדודה וארוכה מאוד (כ-40 מטר אורכה), המסתיימת בחדר שאפשר לעלות בו לפני המים ולהסתכל סביב. בקירות המערה אפשר לחפש חסילונים שקופים, ומחוץ למערה שפע בעלי חיים וצלילת ריף יפה.
חזרנו למועדון הצלילה, זרקנו את הציוד בארגזים האישיים, ומיהרנו למלון להתקלח ולרוץ למעבורת לאי גוזו. בהפלגה בדרך לגוזו זכינו לחלוף שוב על פני האיים קומינו וקומינוטו, לגונת הקריסטל והלגונה הכחולה, ונכנסנו למעגן בעיר אמג'ר שבדרום גוזו. שם חיכה לנו הרכב (טוב, אנחנו חיכינו לו, אבל למה להיות קטנוניים?) שלקח אותנו לנקודת תצפית מרהיבה על מלטה וקומינו, ומשם המשכנו לבירה ויקטוריה ולמבצר של הגבעה. סיור על החומות וקצת היסטוריה שיהיה על מה לחלום, ואז נזכרנו שהרבה זמן לא אכלנו והגיע הזמן לגלידה בטיילת של שלנדי, לשם החשנו פעמנו. שלנדי היא עיירת נופש קטנה, עם טיילת מקסימה וגלידה טעימה. ממנה המשכנו לחופים של דווירה, ראינו את סלע הפטריות שבמפרץ דווירה, את החור הכחול והחלון התכלת, וירדנו אל הים הפנימי, שם חיכתה לנו הפתעה:
העמסנו את עצמנו על שתי סירות, והפלגנו דרך נקיק צר בסלע אל הים הפתוח, מהים הפנימי לחלל החיצון. ושם המשכנו עם הסירות עד לחלון התכלת, לנקיקים נוספים, אל השקיעה וחזרה פנימה אל הים הפנימי. אחרי הכל, השמש כבר כמעט שוקעת, ויש לנו בירה קרה לעשות איתה "קבלת שישי" כשעוד אפשר לראות את החלון התכלת ברקע של הסלפי, לא?
יום טיול נהדר בגוזו חייב תמיד להסתיים במסעדה טובה באמג'ר, והקפדנו לסיים זאת כך, מעל המרינה היפה ולפני המעבורת הלילית חזרה למלטה ולמיטה במלון.
ביום הרביעי היו לנו שלוש הצלילות האחרונות. התחלנו אותו באחת הצלילה היפות: Lantern point, מתחת למגדלור שעל קומינו, לאורך קיר מרשים ביותר (בגובה 40 מטר מפני המים ועד העומק), ועם קצת מערות ונקיקים והרבה מאוד דגים.
הצלילה השנייה הייתה צלילת השתוללות בסירת הסיור הטבועה P-31, שהתחילה בצילום קבוצתי (שכלל גם את ארבעת המינים, באדיבות הרב בני) עם שיתוף פעולה מופתי (האמת, מעולם לא נתקלתי בקבוצה ש"תפעלה" את הצילום הקבוצתי ביעילות מופתית כזו – שאפו!) והמשיכה בחדירות מעניינות פנימה, ואיתור של צלופח הקונגר הראשון שלנו, בתוך צינור בפנים האונייה. בחול שמסביב תמיד יש הפתעות, היה מחבטן קטן והיו הרבה מאוד דגי סולית ים תיכונית, ובכלל מעניין מאוד להתנתק מהאונייה הטבועה ולסייר בחול שמסביבה, לחפש בעלי חיים.
הצלילה האחרונה בטיול הייתה באתר הצלילה האהוב עליי, שנחשב לאחד הטובים בארכיפלג: מערות סנטה מריה (=מערות קומינו). זוהי מערכת מסועפת של מערות רדודות, ביחד עם ריף ים תיכוני מגוון ועמוס מאוד בדגים, בעיקר סרגוסים אבל לא רק. כאן ראינו שני צלופחי קונגר נוספים, אחד זקן ועיוור בתוך אחת המערות, והשני צעיר ובריא בשונית שבחוץ, שחלק מחילה עם שני חסילונים כתומים, עם נחשון גדול מידות ועם תולעת נרתיקנית יפהפייה.
סיימנו את הצלילות במלטה ויצאנו לחגוג בטיילת המקסימה של סנט ג'וליאן וסלימה, שהסתיימה בהמתנה ארוכה במסעדה ובארוחת ערב טעימה (הוסכם ברוב קולות) שציפינו לה רבות…
למחרת היום – יום טיול במלטה המקסימה. התחלנו בעיר וולטה, בגני בארכה העליונים ועם יריית התותח המסורתית, שהייתה נהוגה כדי לסנכרן את השעונים ואמצעי הניווט של האוניות בעבר, והיום יורים אותה בעיקר בשבילנו. המשכנו לסיור ברחובות וולטה המקסימה, עם קצת קניות, קצת אוכל מקומי וקצת גלידה, ומשם יצאנו לעבר צוקי דינגלי, אחת הנקודות הגבוהות ביותר במלטה (250 מטר מעל לפני הים) ומקום עם נוף מקסים לעבר מרחבי הים התיכון. מרחוק ראינו את האי פילפלה הבלתי מיושב. הגזלן המקומי אהוב עלינו מאוד – והוא פינק אותנו בטעימות ליקר סברס משובח, בסברסים טריים ובממתקים מקומיים (וכמובן שגם בא על שכרו…).
המשכנו אל הבירה העתיקה אמדינה. הגענו בדיוק בזמן לתערוכת המכוניות הקלאסיות שסביב החומות. לחובבי הרכב זו הייתה חוויה מהנה במיוחד, אבל כולנו (גם אלה שאינן חובבי רכב) שמחנו להצטלם עם פורשה משנת 1951 (או משהו בסגנון). לאחר מכן ביקרנו בסמטאות העיר, מעל החומות עם הנוף המקסים על כל החוף המזרחי של מלטה וגם בחנויות המזכרות המרתקות (באמת, יש כאלה) שמשתלבות בעיר העתיקה.
המשכנו את הסיור אל "שלושת הערים", ועצרנו בעיר ויטוריוסה, שהייתה בעבר בירתם של אבירי מלטה, לפני שוולטה נבנתה. סיירנו בכיכרות ובסמטאות בדיוק כשחג הבירה המקומי מתחיל, וקינחנו במרינה של המגה-יאכטות, באמת יאכטות מליגת העל, ובראש ובראשונה ה-Maltese Falcon המדהימה!
תחנה אחרונה (לפני שדה התעופה): עיירת הדייגים מרסשלוק, עם אור אחרון ראינו את סירות הלוצו ובחרנו לנו מסעדה כיפית לבילוי של ערב אחרון, וכמובן כדי לחגוג יומולדת 55 לצביקה!
בשדה התעופה לא רצינו לעלות על המטוס. 5 ימים זה פשוט לא מספיק זמן במדינה מקסימה כזו. היה לנו טיול כיפי ועמוס חוויות, מרוכז במיוחד, עם קבוצת צוללים מדהימה וכיפית ומזג אוויר משובח. מחכים שוב למלטה וגוזו, בשנה הבאה!