דיווח: עליית מפלס המים העולמי בשנת 1980

(כל הצילומים בפוסט זה הם מעשה ידיו להתפאר של איציק יוגב)

ב-1980 ככל הנראה עלה מפלס המים באגן המזרחי של הים התיכון עקב ארוע טראומתי ופתאומי.
יבשות אמנם לא הוצפו, הקרחונים לא הומסו, הדינוזאורים לא נכחדו וישראל לא עלתה למונדיאל, אבל כשמעבורת שבדית באורך 178 מטר שדוחקת 12,000 טונות של מים שוקעת אל המצולות – מפלס הים חייב לעלות וסביר להניח שכמה חלזונות חוף עברו מחדש אדפטציה לחיים בים.

זוהי הזנוביה, שטבעה מול חופי לרנקה שבקפריסין בשנת 1980, ועל סיפונה לא פחות מ-104 משאיות ועד כהנה וכהנה הפתעות ושיגועים לצוללים.
אל הזינוביה יצאתי במאי האחרון עם ידידי הטוב והצלם התת-ימי איציק יוגב, וכמובן עם פוצקר וחבר מרעיו, במיני-פלוטילה של שתי יאכטות ו-16 צוללים בסה"כ.

ב"ספארי צלילות" הייחודי הזה של פוצקר יש רק 4 צלילות, אבל הרבה מאד זנוביה. וחוצמזה יש גם הפלגה בים התיכון, שזו חוויה נעימה לעיתים לחלק מהאנשים, וחוויה מטרידה לעיתים אחרות לחלק השני של האנשים. אבל כשיורדים אל הזינוביה בפעם הראשונה, מבינים שזה משהו שצריכים לעבור, לפחות פעם בחיים. Wreck של 178 מ' זה משהו שלא מהעולם הזה. ענקית!

לא אלאה כאן בתיאור הצלילות (בשביל להלאות יש לי את המדור שלי במגזין "צלילה", אבל לכאן באתם בשביל ליהנות, לא?) אבל רק בקצרה את האטרקציות בזנוביה, על פי ראות עיניי:

ההפלגה:

אין כמו להדחס עם עוד 9 צוללים וסקיפר זועף לספינה שכתוב עליה 38 על הדופן, שזה אומר שהיא באורך של 12 מטרים בקושי, שאם תחלקו את זה במספר המפליגים תראו שיוצא לכל אחד מהם מרחב מחייה באורך שהוא קצת יותר מהגובה של הנכד האמצעי של המבוגר שביניהם, וזה מבלי שלקחנו בחשבון שהסקיפר לא מרשה להתקרב לשם, וגם לא לשם ("ובחיים בחיים לא לשם!!!"), וגם חייב לשים רגליים על המושב הפנוי היחידי. תענוג שחייבים לחוות.

כמו כן נחמד שכשרוצים לנוח מקפלים את שולחן המפות לכדי מיטת קומותיים זוגית שמספיקה לארבעה קטקטים שאוהבים לישון מחובקים, וכשרוצים לבשל משהו על הגז – האסלה מסתובבת למצב "בישול" ורק צריך להיזהר שלא לטגן בשמן עמוק בזמן שמישהו אחר משתמש באסלה לצרכיו שלו.
הבהרה: קצת הגזמתי, נו, על הספינה שלנו היה כתוב 42 על הדופן, לכל אחד היה מרחב של הנכד המבוגר של ההוא, הסקיפר לפעמים כן הרשה להתקרב ("אבל רק לשם!") ובכלל היה סבבה.

החבר'ה:

אז מסתבר שפוצקר עורך גיבושון מפרך ומבחני קבלה לנרשמים לספארי הזה. חוץ מהפרמטרים המקובלים כמו אב יהודי, אם-16, וציון פסיכומטרי שבין 200 ל-800 (חוץ מאלו שלא ניגשו לפסיכומטרי), גם צריך להיות אחלה בן-אדם. אחרת זה לא עובד. כולם היו חבר'ה על הכיפאק, והכי הכי – ארל'ה הדייבמאסטר, ואורן ופוצקר שהדריכו את הטיול. תענוג.

הצלילות:

ואף על פי כן נוע תנוע: המדחף של הזנוביה הוא הכי גדול שראיתי, וכבר ראיתי מדחפים. המדחף של הטיסלגורם ילד לידו, וגם זה של הקייפ-ברטון, הענקית שצללתי בה בקנדה.
חושך על פני תהום: החדירות פנימה אפלות. האמת שאני לא יודע איך פוצקר מעז לקחת איתו חבורה של לא-יוצלחים כמונו אל לב המאפליה. שם הביטוי "לא רואים ממטר" מקבל משנה תוקף, ו"אל עבר הלא-נודע" זוכה להבהרה נוספת. אני לא הייתי מעז להוביל איתי קבוצת צוללים לתוך חור שחור שכזה, אבל פוצקר שועל קרבות ותיק ויודע את מלאכתו, אז לאפלה נכנסנו.
חיות וחיוכים: נכון, זה גם כי מאכילים אותם, ולי זה קצת הורס את הכיף. אבל הם שם, והם חיים טוב. זה לוקוסים ענקיים, שכמותם לא ראיתי במחוזותינו. זה המוני סרגוסים, שכמותם ראיתי, אבל לא כל כך הרבה. וזה תולעים רב-זיפיות ענקיות ומרשימות, שאחת מהן מככבת ב-header שבראש העמוד. ואני לא מבטיח ששם זה נגמר, אבל זה מה שהכי עשה לי את זה.
האוטו שלנו גדול וירוק: 104 משאיות!!! המון!!! וכל אחת מהן – מלמיליאן. אז נכון, יש גם קליפות ביצים להתהדר בהן, ויש גם עצמות של בקר, וגם מכונת קולה (ככה אומרים האופטימיים). אבל בעיניי כל אלו הם שטויות. המשאיות הרשימו אותי.

השמיים בלב ים:
לא לכולם זה מדבר כל-כך, אבל כשאני התעוררתי באמצע הלילה עם מפת השמיים שלי, וראיתי את השמיים הנדירים שאפשר לראות בלב ים, כשאין עננות, וכשהירח טרם זרח – לא רציתי לחזור לישון (גילוי נאות: חצי שעה אחר-כך, שכחתי שלא רציתי, ושתי דקות אחר-כך, שכחתי מה זה שמיים, זנוביה, או פוצקר, וצנחתי למיטה).

הדולפינים שבאים לבקר:

אין, אבל אין על הנקניקיות האפורות האלו שבאו לבקר אותנו בפאתי מפרץ חיפה לעת ערב, בדרך חזרה. ישבתי לי על החרטום, ואחד החמודים הגיח מתחתיי. זו הדרך לסיים הפלגה בים התיכון.

היה אחלה טיול, תודה רבה לפוצקר וחבר מרעיו שהוזכרו לעיל, וגם לאיציק שתמונותיו מהדרות את הפוסט.
ולמה נזכרתי עכשיו? לדולפינים פתרונים.

מעט תמונות נבחרות מהשלל של איציק יוגב:

3 תגובות

1. 
   Revital
   יוני 30, 2008

   מעורר קנאה, למרות שאני לא קרועה על Wrecks כידוע לך :)

   הגיבו
2. 
   אילן בירמן
   יולי 18, 2008

   דיווח משעשע, משאיר טעם להמשך.
   :)

   אילן בירמן

   הגיבו