צלילה בקולומביה הבריטית היפה

מגזין "צלילה", גיליון 32, אוקטובר 2003

"The beautiful British Colombia" – כך מכנים אותה תושבי המקום ולא בכדי. פנינת החן של קנדה גובלת באוקינוס השקט וכוללת ארכיפלג מכובד של לפחות 2000 איים, הגדול בהם הוא האי וונקובר.
מעבר להיותה אתר התיירות מספר אחד של קנדה, לצוללים יש הזדמנות להנות מפן נוסף של קולומביה הבריטית – העולם התת-ימי קסום ומיוחד עם אופי צפון פסיפי ייחודי.

צלילת מים קרים זה משהו אחר לגמרי. זה עולם חשוך ואפל, רוב הצלילות הן צלילות עומק, הראות לקויה (בסטנדרטים הטרופיים שלנו לפחות) ומעל הכל – קרררר!
ובכל זאת תרבות הצלילה מפותחת מאד בקולומביה הבריטית. שפע של אתרי צלילה מגוונים, הרבה מועדוני צלילה וצוללים מכל רחבי העולם. ז'אק קוסטו (האב) פקד את האזור פעמים רבות והכריז על הצלילות בו כ"צלילות המים הקרים הטובות בעולם". והוא ידע דבר או שניים על צלילה. הסיבה לכך היא פשוטה: יש מה לראות מתחת למים של קולומביה הבריטית. יפה מעל המים וגם מתחת.

עבורי הצלילות באי ונקובר היו חוויה יוצאת דופן. אני מודה שקצת חסרה לי הצבעוניות של שונית האלמוגים הביתית שלנו והתגעגתי לחמימות הנעימה של הים התיכון בקיץ, אבל קשה להיות מאוכזב כאן: שפע של בעלי חיים שונים ולא מוכרים, סבך של אצות (kelp) ענקיות והרבה הרפתקאות תת-ימיות. עולם אחר של צלילה.

את מסע הצלילות שלי בקנדה התחלתי בעיר ויקטוריה, בירת קולומביה הבריטית. העיר החביבה הזו ממוקמת בקצה הדרומי ביותר של האי הענקי ומהווה פינת חמד תיירותית בצפון האוקינוס השקט. המורשת הקולוניאלית הבריטית נכרת היטב במלונות האבן המפוארים ובגני הנוי המדהימים הממלאים את העיר וסביבתה הקרובה, שהם חוויה בפני עצמה. ולענייננו, בעיר יש מספר מועדוני צלילה. אבל רק אחד שנמצא ממש על המים עם אתר צלילה "ביתי". וכך מצאתי את עצמי כעשר דקות בלבד אחרי שרגלי פסעה לראשונה בארץ המייפל במועדון "אוגדן פוינט" (Ogden point) שעל שובר הגלים. מסתבר שבדרך כלל לא משכירים במועדונים חליפות יבשות, אבל הת'ר, מדריכה במועדון, מרגיעה אותי: חצי מהצוללים בתקופה זו צוללים עם חליפות רטובות ורק מעטים נזקקים לטיפול רפואי עקב היפותרמיה. עם הסטטיסטיקה לטובתי אני נרגע ולובש עליי 14 מ"מ (!!!) של נאופרן – 7 מ"מ אוברול ו-7 מ"מ אפודה + כובע. "מה רואים?" אני שואל. כמובן – שפע של תמנוני ענק מתחת לשובר (איך שהבחורה הזו יודעת לקנות חובב תמנונים מושבע שכמוני…) ואם יש קצת מזל גם מוצאים "מאורות זאבים", כלומר wolf eels – אחת מהאטרקציות המרכזיות של צלילה באזור. פגישה קצרה עם ארני, הבאדי שהת'ר שידכה לי, תאום ציפיות ואנחנו בדרך לאתר. עם 14 מ"מ נאופרן ו-32 פאונד על המתניים השובר של אוגדן נראה אינסופי ובתכנון שלנו להגיע לקצה הרחוק ולחזור בצלילה. בסוף מגיעים, בדיקות בן-זוג וקופצים לתוך מרבד של אצות.
עוד לא הספקתי לצעוק "קררר" וארני נעלם בתוך העולם האפל שמתחת ל-kelp. – עדיין מתקשה לנשום (לא קל לטבול פעם ראשונה ב-8 מעלות צלזיוס) קיללתי ורדפתי אחרי ארני. זו הפעם הראשונה שזכורה לי שפחדתי בצלילה וחשבתי לוותר. "למה לא אמרו שצריך פנס?", "למה לא אמרו שצריך סכין?", "למה לא אמרו שהזרם פה כל כך חזק והבאדי כל כך מהיר???". אבל אחרי כמה דקות של צלילה הנשימה הוסדרה (אחרי 50 אטמ' ב-5 דק') העיניים התרגלו לחשכה ופתאום הקיר של השובר מתגלה כקיר של שושנות ים ענקיות, לבנות וורודות. ממש גן של שושנים. גם סבך ה-kelp מתחיל למצוא חן בעיניי כשמתגלים סרטנים חבויים בין הענפים וחשופיות צבעוניות. לא זאבים ולא יער, מהצלילה הטראומטית הזו אני לא זוכר עוד הרבה חוץ משפע של "קווצי עור" במידות ענק: מלפפוני ענק, שפע כוכבי ים וקיפודים בגודל של כדורגל. למרות הכל התרשמתי שזו צלילה מעניינת ואולי לולא היתה ההתנסות הראשונה שלי בכפור או אם הבאדי היה חזק בעיניים כמו ברגליים, הייתי נהנה ממנה יותר. אבל זה בהחלט מקום טוב להתנסות ראשונה לפני שעוברים לחוויות "כבדות יותר".
המועדון מוציא צלילות סירה לאתרים נחשבים בדרום האי, כמו "Race rocks" ו"ספוגי הזכוכית" אבל לי אצה הדרך צפונה, לקראת הצלילות שצפויות לי למחרת בעיירה ננימו.

ננימו (Nanaimo) זו לא ויקטוריה – החן של העיר הפורחת מתחלף בעיירה תעשייתית שמסביבה טבע מקסים של יערות ואגמים שנושקים לשפת הים.

חרדות הבאדי שלי התפוגגו כשהגעתי למועדון "ocean explorers” וגיליתי שאני מצורף לקבוצה של מדריכים קנדיים ממרכז הארץ העצומה הזאת שהגיעו לנופש בונקובר. אבל למגינת לבנו עקב מצב הים מחליטים לא לצאת לצלילות ה-"wreck” המתוכננות אלא לאתר שנקרא "dodd's narrows". האתר מדורג מספר 2 בכל קולומביה הבריטית ונשמע מבטיח. הצלילה במיצר הצר הזה אפשרית רק בשעת ה-slack, שבה הגאות מתחלפת בשפל (או להפך) והזרם האימתני מקבל אופי מיוחד: בעומק 30 מ' ומעלה הוא הולך בכיוון אחד ובעומק רדוד יותר בכיוון הנגדי, כך שזו צלילת זרם "הלוך-חזור".
אני ודייב ("navydave”), הבאדי שלי לצלילות הבאות ולשמחתי מדריך וצולל לשעבר בצי הקנדי תופסים טרמפ בזרם המהיר. מהיר מדי – אם רוצים לעצור להתבונן במשהו מקרוב צריך להאבק בנפטון בעבור כמה שניות. חולפים על פני קיר של שושנות ענק ומגלים גם פה שפע של כוכבי ים ממינים שונים. אין ספק שאחד המרשימים שבהם הוא ה-sunflower star – כוכב ענק בעל 20 זרועות ויותר שקוטרו עשוי להגיע לכמטר אחד. באזור האי ונקובר המספר הרב ביותר בעולם של מיני כוכבי ים, וכ-70 מינים אנדמיים (ייחודיים) למקום. רוב כוכבי הים הם טורפים רעבתנים הניזונים על שושנות ים, דגים, חלזונות ואף כוכבי ים אחרים. שלא כמו רוב הכוכבים שאנו רגילים לראות אצלנו חלק מהמינים כאן מהירים ביותר וניתן לראות אותם נעים על פני המצע ומחפשים טרף. אחרי 20 דקות אנחנו עולים לעומק 20 מ' ועולים על הגל בכיוון הנגדי. על פני המים, הנפת סנפיר מצידנו והסירה אוספת אותנו, עם שוקו חם על הסיפון.
את היומיים הבאים העברנו בצלילות באזורים מוגנים מרוח עד שהים נרגע ויצאנו לכיוון שוניות הברזל הגדולות.

HMCS (Her Majesty Canadian Ship) "קייפ ברטון" טובעה באוקטובר 2001 מול עיניהם של אלפי צופים שיצאו לים במיוחד כדי לצפות ב"הצגה". מדובר באוניית עזר ענקית (440 רגל) של הצי הקנדי שנרכשה ע"י NDA (nanaimo dive association) בכדי לשמש כאתר צלילה. מדור הירכתיים וחלק מחדר המכונות נחתכו טרם הטבעתה כדי להוות מוזיאון ספנות בצפון האי. כך שוכנת הענקית קטומת הירכתיים על הקרקעית בעומק 45 מ', מחכה לצוללים. הסירה נקשרת לאחד המצופים שמעל האוניה ואנחנו מתארגנים לצלילה. החדירה לתוך מדורי האונייה הזו מוסכנת מאחר שהיא מסועפת ועצומה בגודלה. אני ודייב מסכמים מראש שנכנסים רק למדורים שמהם ניתן לראות את הים הפתוח.
העמקנו לאורך החבל לתוך אפילה לא נודעת. כשנחתנו על הסיפון העליון של האונייה, בעומק 26 מ', הסימן היחיד שלנו לכיוון מעלה היה הבועות. אור היום נבלע לחלוטין בשכבת אצות זעירות ונשאר אור עמוק וירקרק. הסיפון הרחב שעליו נחתנו לא נותן שום סימן להתמצאות – משטח של ברזל לכל הכיוונים ואנחנו התחלנו לצלול לפי כיוון המצפן לעבר חרטום האונייה. השנים עוד לא הספיקו להיטיב עמה, ועדיין אין פה ג'ונגל תת ימי על גבי הקייפ ברטון. פה ושם שושנות ים חלוציות או דגי סלעים שמטיילים בין המדורים אבל זוהי צלילת wreck פרופר. מי שלא אוהב שלא יטרח. אבל למי שכן אוהב זו כנראה השונית המלאכותית היזומה הגדולה בעולם. אינסוף של מסלולים אפשריים, שלא לדבר על צלילות טכניות הכוללות חדירה לתוך המדורים. הסיפון המרכזי נמצא בעומק 30 מ' בדיוק ועליו מבנים רבים וכניסות לבטן האונייה. דייב מאתר מדור שהכניסה אליו רחבה יחסית, התייעצות קצרה בשפת הסימנים ואנחנו נכנסים פנימה. בפנים כמעט חושך מוחלט. הסתובבנו במדור והשתדלנו לשמור על קשר עין עם היציאה. לפתע אור הבהיק מפתח ברצפת המדור, היורד לעומק האונייה. אחרי שרשרת בועות עלו שני צוללים מבטן האונייה לתוך המדור, אוספים את הגלגלת שפרסו. יצאנו אחריהם מהמדור בחזרה לים הפתוח ופתאום הערכנו את הבוהק הירקרק העמום שמסביב. זה כבר לא נראה כל כך נורא. אנחנו מגיעים לחבל הבא שיוצא מהסיפון לכיוון מצוף שעל פני המים ומתחילים לעלות לאורכו.
אין ספק שכיסינו רק חלק זעום מכלי-השיט ובהחלט כדאי לחזור על הצלילה הזאת שוב ושוב. אבל מחכה לנו עוד wreck מרשים, גולת הכותרת של הצלילה בננימו.

HMCS "ססקצ'ואן": היו לי מספר יעדים ומטרות טרם הגעתי לונקובר. Wolf eel ,giant pacific octopus, וה"ססקצ'ואן". אני מודה שקצת התרגשתי לקראת הגשמת היעד הראשון. לפי השמועות שרצות באי ובאתרי האינטרנט זוהי האטרקציה המרכזית לצוללים באי. אוניית קרב גדולה, שעומדת על השדרית ונותרה שלמה, המהווה ריף מלאכותי מרשים שאוכלס היטב בכל באי האוקינוס. מה צריך יותר מזה? ה"ססקצ'ואן", משחתת בת 366 רגל של הצי הקנדי שוכבת בעומק שבין 40 ל-20 מ', כ-150 מ' בלבד מה"קייפ ברטון". עושה רושם שלצי הקנדי יש יותר ספינות מתחת למים מאשר מעל המים… היא טובעה בשנת 1997, גם על ידי NDA, שדואגים טוב לענף הצלילה באזורם. טרי, מנהל "ocean explorers”, היה שותף להטבעה שלה ומתייחס אליה כאל הבייבי שלו. בתדריך לצלילה הוא מרחיב במיוחד על אסימון מסתורי שהוצנע במבנה האונייה ויזכה את המוצא הישר בשעון צלילה יוקרתי בשווי 1000$. 7 שנים ו-55,000 צלילות מצטברות באתר אבל האסימון עדיין שם. אני לא מפתח ציפיות אבל ידידיי הקנדיים, חלקם פעם שלישית או רביעית באתר, מתכננים מבצע חיפוש נוסח קנדה.
ושוב, אני ודייב צוללים מבעד למסך אצות זעירות לעבר העולם החשוך והקר. נחיתה היישר על תורן האוניה בעומק 20 מ' מגלה ריף ברזל עמוס לעייפה: ג'ונגל של שושנות ים מכסה את המבנה, עשרות כוכבי ים מטיילים על הסיפונים ודגי rockfish תלויים הפוך על תקרות המבנים. החדירה ל"ססקצ'ואן" קלה יותר מה"קייפ ברטון" ובהחלט אפשרית. הכניסה ממדור ירכתיים והמסלול עובר דרך כל בטן האוניה עד לחרטום כשבכל מדור כמעט יש יציאה לכיוון הים ואפילו שילוט שמכווין לשם. אחרי היציאה מהמדורים עיקר העניין הוא סביב המבנה ותותחי הנ"מ. בעוד שהבאדי מחטט בין השושנות למצוא את האסימון אני מתרשם מעושר המינים שאופף את האוניה הזו מאז טובעה. המחשב דוחק בנו להתחיל לעלות. סיבוב אחרון בתותח החרטום המסיבי ואנחנו מתחילים לעלות לאורך החבל אל פני המים.
בהפלגה חזרה, בזמן שאני מתכנן לשוב אל הצלילה הנפלאה הזו למחרת, קיבלתי הצעה מפתה. קנדי ("divemama"), אישה כבת 50 המנהלת מועדון צלילה במרכז קנדה וללא ספק מנהיגת החבורה הקנדית, מזמינה אותי להצטרף אליהם לצלילות באי hornby הסמוך, בחיפוש אחר ה- sixgillshark הביישן והמסתורי. תוכניות ה”ססקצ'ואן” נגוזו בן רגע ובערב אני מעמיס את הציוד על הרכב שלהם ונוסע להורנבי. אחרי נסיעה של 3 שעות שכללה 2 הפלגות קצרות במעבורות הגענו למועדון הצלילה היחידי באי, אם אפשר לקרוא לו מועדון צלילה. "גן עדן לצוללים" יהיה יותר קולע, הממוקם מול מעגן קסום במפרץ ציורי. מדובר במשפחה מקומית, מותיקות האי, שמארגנת חופשות צלילה "כולל הכל" לקבוצות צוללים. הכל מושלם פה: מגורים חלומיים, ארוחות ביתיות נהדרות, סירה וחדר מדחסים חדשים ומתוחזקים היטב וצוות שמורכב בעיקר מאמנדה ורוב, זוג צעירים מקסימים שמכירים כל פינה באי, מעל ומתחת למים. אבל הכי חשוב – הצלילות הטובות ביותר בקולומביה הבריטית. מייד אחרי שפרקנו את התיקים הצלחתי לשכנע את דייב לפתוח את השהייה באי בצלילת לילה ב"ford reef", הריף הביתי שמתחת לאכסניה.
הכניסה נוחה, דרך מדרגות סלע שיורדות אל הים ואנו שוקעים לתוך מצע עשב ים בעומק 3-4 מ'. לא תאמינו לי אם אספר כמה בעלי חיים מתחבאים בתוך ה"דשא" הזה. בדרך לקיר הסלעים פגשנו שרימפסים בגודל 20 ס"מ, decaorator crabs משעשעים המדביקים לעצמם אצות ובעלי חיים לצורך הסוואה, שפע של חשופיות צבעוניות ויפיפיות ומרק של פלנקטון, בעיקר סרטנים קטנטנים הנמשכים לאלומת הפנס. קיר סלעי יורד מעומק 4 מ' ועד בערך 10 מ' ובו אמורות להיות מערות קטנות שבהן קיויתי למצוא את ה- "giant pacific octopus". הצלילה לאורך הקיר מעניינת וכצלילת לילה ראשונה שלי באזור היא בהחלט לא מאכזבת אבל את הענק הפסיפי לא ראינו. אם היינו ממשיכים כ-50 מ' לאורך הקיר היינו מגיעים לשברי ה"קרלודה", סירת דייג שהוטבעה כדי להעשיר את הריף. אבל אין מה לעשות, הקור הכתיב לנו צלילה קצרה ואת ה"קרלודה" נשאיר לפעם אחרת.
באכסניה גילינו שעל דלתות החדרים היו מודבקים השמות שלנו, מחווה חביבה של רוב ואמנדה אבל צירוף המקרים המשעשע היה שעל הקיר בחדר שלי היתה תלויה תמונה מדהימה של חביבי התמנון הענק. "סימן מבשר טובות" חשבתי לעצמי כשעצמתי את עיניי ועברתי לחלום על כרישים ותמנונים.
אחרי ארוחת בוקר נהדרת יצאנו ל-flora islet, מקום המפגש המיועד עם הכריש ששזים. הכריש הביישן הזה נמצא בכל האוקינוסים בדרך כלל במעמקי הים (עד 2500 מ') ומעט מאד ידוע אודותיו. אולם בין החודשים מאי לספטמבר ניתן לעתים נדירות לראות פרטים מהמין במים רדודים באזור מצומצם הסמוך לאי הורנבי. הסיבה לביקוריהם באזור זה אינה ידועה. בתקופת שהותם הם לא נצפו מעולם ניזונים או עוסקים בפעילות רבייה שתסביר את הגעתם לאזור. הם תמיד יחידים וכששני פרטים נפגשים באקראי הם ממשיכים איש איש (או כריש כריש) לדרכו.
הסירה נקשרת למצוף ואנו מעמיקים. הצלילה לאורך קיר מדורג המשתפל מפני המים ועד לעומק של מאות מטרים. כל סלע בודד נראה דומה לכריש ששזים כשזה מה שמחפשים. אבל גם בלעדיו הצלילה הזו מרשימה. מדי פעם מתעתע בנו דג ling cod גדול מידות. הדג המגודל הזה עשוי להגיע לאורך של 2 מ' כמעט, והוא בדרך כלל יושב על הסלע ללא ניע. כמו כן בולטות פה "sea pens" מרשימות נוצות ורודת כתומות שנעוצות במדרגות שבקיר ומתנשאות לגובה של 45 ס"מ. אלו הן למעשה אלמוגים רכים ועל גבי הענפים מצויים פוליפים זעירים עם 8 זרועות העסוקות בצייד.
הצלילות נפלאות אבל את הכריש לא ראינו, גם לא בצלילה הבאה באזור, וחזרנו לאכסניה קצת מאוכזבים אבל בעיקר מתרגשים לקראת מחר, יומנו האחרון באי. את היום חתמנו בצלילת הלילה הביתית בריף פורד והפעם בהרכב מלא של "divemama", "navydave" וכל שאר החבורה.
בארוחת הבוקר הצבענו פה אחד לחזור על אותם האתרים של אתמול, בהם הסיכוי למפגש המיוחל גדולים יותר. אפילו בחלומות התמנונים שלי לא העזתי לנחש איזה יום גדול זה עומד להיות. ירדנו לאורך חבל המצוף ל-30 מ' ובמאורה הראשונה שראינו קיבלנו קריצה מ-wolf eel ענקי. הצלופח הגדול הזה הוא בין בעלי החיים המפורסמים בקולומביה הבריטית ולא בכדי. גופו האפור מנוקד בנקודות כהות ועשוי להגיע עד 2.5 מ', קוטר גופו כ-20 ס"מ. אבל המאפיין המיוחד שלו הן הפנים המכוערות, כמו איש זקן ומעוות עם סט של שיניים מאיימות בפיו. מרוצה מה-" ” הנוסף שאני מסמן לעצמי אנחנו ממשיכים לתור אחרי הכריש. אחרי 30 דקות של חיפוש אנחנו מרימים ידיים ומתנחמים בהפתעה מרנינה בחניית הבטיחות – הצצה חפוזה של זוג כלבי ים שובבים. את ההפסקה שבין הצלילות העברנו בשנירקול עם החביבים האלו, להקה מעורבת של כלבי ים ואריות ים. אחרי כן התארגנו לצלילה הבאה – הזדמנות אחרונה שלנו לראות את הכריש.
וכמו בסיפורים, ההזדמנות האחרונה מנצחת! אחרי 5 דקות של צלילה מגיח הענק מהאפלה שמתחתנו. לא ענק אלא ענקית. באורך של 4.5 מ' וטור של שיניים שהיה מפחיד כל אורתודנט ממוצע. הבחורה הזאת לא היתה ביישנית בכלל והתעלמה מקובוצת הצוללים הנרגשים שמלווים אותה בעומק 30 מ'. מיותר לציין את ההתרגשות שאחזה בכולנו. זהו מפגש אדיר ונדיר שמעטים זכו לו, עם אחד מענקי הים שחיים במצולות. התנועות שלה אלגנטיות ואיטיות ואנו השתדלנו לא לתת לה סיבות להתנהג אחרת. ליידי אמיתית. ליוינו אותה כך במשך 20 דקות, בוחנים אותה מכל הכיוונים ונותנים לה את המרחק כשהיא מאבדת סבלנות. לשמחתנו הרבה החביבה הזו החלה לעלות בדיוק בזמן. כך הובלנו על ידי המדריכה החדשה לעומק 15 מ' ומשם, כאילו סימנה לנו עם האגודל לעלות לפני המים, הסתובבה ונעלמה לה בשחור העמוק.
מרוצים ונרגשים אנו נשכבים על הסירה, מחלקים קומפלמנטים אחד לשני ומצלמים תמונת מחזור שכותרתה "sharkfinders".
אחרי ארוחת ערב עליזה במיוחד אני גורר אחריי את ברנדון, מדריך צלילה בן גילי ובנה של divemama לצלילת לילה אחרונה בריף הביתי. יש עדיין " " חשוב לסמן ואני לא אוותר על הסיכוי האחרון.
אין מה לדבר – יש ימים שהכל הולך בהם. למרגלות קיר הסלעים, בעומק 10 מ', פגשנו את התמנון המופלא הזה מטייל על האצות ומחפש חלזונות וסרטנים טעימים. אמנם לא בדיוק כמו שדמיינתי את המפגש- זה היה רק תינוק, לא יותר גדול מהתמנונים שאנו רגילים לראות בים התיכון ובאילת. אבל עם השם שלו אי אפשר להתווכח. החשבון נסגר וכל התכניות הושלמו.
לילה אחרון ב"hornby island". למחרת אנחנו נפרדים בנשיקות וחיבוקים. החבורה חוזרת לביתה ואילו אני ממשיך לכיוון האי "סאן חואן" שבארה"ב שם מחכה לי עוד תקופה ארוכה של צלילות וחוויות תת ימיות. אבל קבענו להפגש שוב בהורנבי בשנה הבאה.
אולי, מי יודע.