צלילה בים התיכון
צלילה בים התיכון
מגזין "צלילה", גיליון 42, ספט' 2008
<<< לפרטים על הספר "מתחת למים – 44 אתרי צלילה בישראל" >>>
חודש אוקטובר בא עלינו לטובה, ומביא איתו את החגים ואת הסתיו, כמדי שנה. וכמדי שנה, אלו מביאים איתם קצת זמן פנוי, והרבה מזג אוויר אידיאלי. אידיאלי לנו, הצוללים, כמובן. אלו שלא בוחלים גם בים הקשה יותר מבין השניים, המחוספס והקרוב. הים התיכון. לקראת "פתיחת עונת הצלילה" בים התיכון, מובאת כאן סקירה רחבת מבט של צלילה בים השני הכי נצלל בישראל.
"יש בכלל מה לראות בים התיכון?!"- זו השאלה שכל צולל לומד לשאול עוד לפני שסיים קורס כוכב אחד. מבלי לפגוע בכבודן של שוניות האלמוגים המרהיבות, המים הצלולים ותנאי הים הנוחים שבאילת, בחופי הים התיכון של ישראל יש לא פחות מה לראות, לדעתי.
צריך רק לדעת איפה לחפש.
הים התיכון מציע מספר לא מבוטל של אתרים, שמספקים סוגים שונים של נוף תת ימי ובעלי חיים. נכון, הרבה אתרים נגישים רק עם סירה, ומי יכול להרשות לעצמו לשלם כל סופשבוע על צלילה מסירה? אבל מסתבר, שקיימים לא מעט אתרי צלילה נגישים מהחוף. כל מה שצריך זה לקום מוקדם בבוקר ביום מוצלח, לאסוף את החבר'ה, להתארגן מראש עם הציוד (בין אם פרטי ובין אם ממועדון) – כולל מיכלים דחוסים ומוכנים לפעולה – ולתפוס את הים התיכון בשניים או שלושה אתרי צלילה, והרי לכם יום "ספארי צלילה" ים תיכוני. אה, וצריך גם לדעת איפה כדאי להכניס את הראש למים.
שונית הים התיכון
חוץ מהעובדה שאנו, הצוללים, אוהבים לנשום אוויר דחוס, לצבור חנקן ברקמות, להאזין לשקט המכשף וליהנות מהרגשת הריחוף והתנועה בממד השלישי – כולנו אוהבים גם לראות עולם קסום ושונה של נוף מגוון ובעיקר בעלי חיים. דגים, סרטנים, תמנונים, חשופיות ורבים אחרים, הם היוצרים עבורנו חלק ניכר מן ההנאה שבצלילה. בעוד שבאילת או בסיני אנו חייבים את כל זה לשוניות האלמוגים המרהיבות, שלעתים גונבות את ההצגה לכל השאר, בים התיכון אנו חייבים את נוכחותם של אלה ליצורים שאנו נוטים בדרך כלל לא לשים לב אליהם ולא לראותם – חלזונות זעירים, שבונים שונית קצת פחות צעקנית ומרשימה, אך בעלת אופי משלה – השונית הביוגנית של הים התיכון.
השונית הים תיכונית אינה מבנה ביולוגי מושלם כמו שוניות האלמוגים. המצע בשונית זו הוא כורכר – סלע רך שנוצר לפני אלפי שנים, כשגרגרי חול קדומים התלכדו עם גיר שמקורו בקונכיות ימיות של צדפות וחלזונות. על גבי מצע הכורכר הרך נוספות השכבות הביוגניות (שנבנות על ידי יצורים חיים): חלזונות ישיבים זעירים מהמינים "צינורן בונה" (Dendropoma) ו"שלשולן משולש" (Vermetus) עמלים כבר אלפי שנים על עיבוי וחיזוק המסלע שחוגר את חופי הים התיכון. יחד איתם אצות גירניות, צדפות שונות, בלוטי-ים ועוד רבים שתורמים לבניית הנדבך הביולוגי של השונית.
כנגדם פועלים מספר כוחות במגמה הפוכה של הרס ובליה – בעלי חיים שונים שממיסים ונוגסים בכורכר. תולעים המתחפרות בסלע, צדפות קודחות, ספוגים שממיסים את המצע ועוד. על תהליך השחיקה של הסלעים מנצחים גלי הים והרוחות, בתהליך הנקרא "גידוד". הבליה משמעותית יותר באזורי המסלע, שנמצאים מעל לפני הים ונשחקים על ידי נתז ורסס, כך שנוצרת טבלה שטוחה של כורכר בגובה פני הים באזור הכרית (האזור שתחום בין קו המים העליון בעת הגאות, לבין התחתון, בעת השפל). סביבה זו של השונית נקראת "טבלאות הגידוד" ופני השטח שלהן מכוסים אצות ירוקות, המספקות מסתור ומזון לבעלי החיים רבים של אזור הכרית והעל-כרית כמו סרטנים, צדפות, חלזונות שונים ואפילו דגיגים שנכלאים בבורות השפל.
השוליים של טבלאות הגידוד עוברים עיבוי וחיזוק מסיבי של החלזונות הישיבים ולכן גלי הים המתנפצים על השונית פוגעים בעיקר בחלק הטבול, מתחת לפני הים, ויוצרים שקע מאורך מתחת לפני המים, הנוגס מתחת לטבלאות הגידוד. השקע הזה נקרא "צניר" ומוצאים בו מקלט בעלי חיים רבים, המחפשים מקומות מוצלים המוגנים מאור ומקרינת השמש באזור תת-הכרית (האזור שטבול תמידית במים, גם בעת השפל). באזור זה שולטים בנוף הספוגים, האצטלנים והחי-טחביים, שלוש מערכות של בעלי חיים ישיבים שמרפדים את פני הסלע וניזונים בטכניקות שונות של סינון מי ים. שילובם בשונית יוצר פסיפס מרהיב של צבעים, שמשתלבים בו גם מושבות אלמוגים ואצות שונות, צדפות וחלזונות, קיפודי ים, תמנונים וכמובן שפע של דגים, הנמשכים למקומות המסתור ומקורות המזון שהשונית המורכבת מספקת להם.
כללי מפתח בתכנון "ספארי צלילה" בים התיכון
1. תכננו את יום הצלילה מראש. בים התיכון לא כל יום הוא יום ים – לפעמים הוא גבוה ומסוכן, לפעמים הוא שקט לחלוטין אבל יש ראות אפס, ומספר הימים שבהם הים נוח ומתאים לצלילה, במיוחד לצולל המתחיל, אינו גבוה. הדרך הטובה ביותר לדעת מה מצב הים היא להתעדכן יום קודם במועדון הצלילה הקרוב לאתר המיועד ובנוסף, לאמת באתר אינטרנט כלשהו העוסק במז"א. מומלץ מאד, כמובן, לשמוע ממישהו שצלל באזור זה באותו היום ואתם סומכים על שיקול דעתו.
2. יום צלילה מיטבי בים התיכון מתחיל בשש בבוקר אם לא מוקדם מזה. אל תהיו עצלנים וכך תרוויחו ים שקט ורגוע, הרבה יותר מאשר בשעות מאוחרות. כך גם תצליחו לדחוף שתי צלילות עד הצהריים, לפני שהים יתחיל להתקלקל ולחזור הביתה לנוח, או טוב מזה – להמשיך לטיול באיזור הצלילה (אומרים שיש גם כמה מקומות יפים מעל המים).
3. אחד היתרונות הגדולים בצלילה בים התיכון זה הספונטניות – שלא כמו נסיעה לאילת (או רחוק מזה), צלילה בים התיכון אפשר לתכנן בקלות מהיום למחר. לכן, אם צלילה הופכת – או הפכה כבר מזמן – לתחביב רציני עבורכם, עליכם לשקול קניית ציוד צלילה מלא, שיאפשר לכם לצלול מתי שתרצו ואף "ידרבן" אתכם לכך. זה אמנם לא זול, אבל משתלם מאד לטווח ארוך ובסופו של תהליך תצאו ברווח ובעיקר תיהנו מנוחות ובטיחות. תגדילו לעשות אם תחזיקו ברשותכם גם מכלים דחוסים וכך תהיו תלויים במצב הים בלבד.
4. "ספארי צלילה", לראייתי, כולל לפחות שתיים או שלוש צלילות ביום אחד. כל ההתארגנויות וההכנות ליום כזה הופכות להרבה יותר כדאיות אם מספיקים מספר צלילות בכמה אתרים שונים (אבל במצב דחק, גם צלילה בודדת טובה לנפש).
5. כבר יצאתם מוקדם מהבית עם המשפחה/חברים? – שלבו גם טיול או פיקניק או מינימום מסעדה טובה באזור הצלילה.
6. רק אם אתם צוללים מנוסים ומצב הים נוח במיוחד ואם יש לכם את הציוד המתאים – שלבו בספארי שלכם גם צלילת לילה, אבל רק באתר צלילה שצללתם בו כבר ביום ואתם מכירים אותו היטב. תראו שתגלו באותו מקום משהו חדש לגמרי, מרתק ומרגש. יום צלילה כזה, שמסתיים בצלילת לילה, יכול להמשיך בשינה באוהל על החוף ואולי להמשיך את הספארי גם למחרת.
7. אל תהססו לשכור יותר ממיכל אחד לאדם, כך שלא תצטרכו לחזור למועדון בין הצלילות ולהמתין לדחיסה, תלוי כמובן במרחק של אתר הצלילה מהמועדון.
8. הקפידו על כללי הבטיחות שחשובים במיוחד בצלילה בים התיכון. חלקם מפורטים כאן ואת חלקם שמעתם בקורס הצלילה או במועדונים. אם תקפידו על הכללים, הצלילות יהיו מהנות ובטוחות יותר ולא יסתיימו במצבים לא נעימים כמו איבוד ציוד או חמור מזה.
9. ציוד מומלץ לצלילה בים התיכון:
א. סכין ומצוף – חובה לכל צלילת חוף בים התיכון. אלה הם פריטי בטיחות מן המעלה הראשונה.
ב. חליפה – בחורף, כמובן, יש להצטייד בחליפה עבה, סגורה היטב ובלי קרעים וחורים, כדי שאפשר יהיה ליהנות מהצלילה. כובע וכפפות מסייעים לחימום הגוף ולהרגשה הטובה בצלילה. אבל גם בקיץ מומלץ לצלול עם חליפה ארוכה בחלק מן האתרים – היא תשמש מגן טוב מפני מכות וחבטות מסלעים ואבנים. אמנם אף אחד אינו אוהב קרעים וחתכים בחליפה, אבל זה עדיף בהרבה על חתכים בגופכם… מומלץ גם ללבוש כפפות, כדי להיאחז בסלעים במידת הצורך.
ג. חליפת לייקרה – בים התיכון משגשגת המדוזה האימתנית "החוטית הנודדת", שהצריבה שלה אינה נעימה כלל, במיוחד לרגישים שבינינו, ועל פני הסלעים נפוצה ה"הידרוזואה המנוצה" – קרובת משפחה של האלמוגים, שגם היא צורבת ולא נעימה למגע. לכן מומלץ ללבוש אפילו חליפת לייקרה דקה, העיקר שתגן מפניהם, וגם להחזיק ברכב את העזרה הראשונה נגדם – בקבוק חומץ, המקל על כאב צריבת המדוזות. מיותר לציין שגם מודעות להגנה מפני קרינת השמש חשובה בתכנון יום צלילות, היכן שלא יהיה. עומק הצלילות כאן הוא כזה שקרינת השמש עדיין חודרת במלוא עוזה וכדאי להיות מוכנים לקראתה.
ד. נעלי צלילה – ציוד נוסף שמומלץ ביותר לרכוש הוא נעלי צלילה. אם בים סוף מה שמסכן את כפות הרגליים הם הקיפודים ודגים ארסיים, הרי שבים התיכון הבעיה העיקרית היא הסלעים החדים, שבלתי נסבל לדרוך עליהם ברגליים יחפות, לא כל שכן עם ציוד צלילה על הגב.
זהירות !!! ברוכים הבאים לים התיכון.
הים התיכון שונה מים סוף בדברים רבים. הצלילה פה קשה יותר, ולמרות שרוב סכנות הצלילה שלמדנו כולנו בקורס (מחלת דקומפרסיה, שכרון מעמקים ועוד) פחות רלוונטיות לצלילות הרדודות שיתוארו בהמשך, קיימות סכנות אחרות, ממשיות ומאיימות לא פחות. להלן כמה מהסכנות המאפיינות במיוחד את הצלילה בים התיכון, אך הן לא היחידות. לכן, חשוב להיעזר במועדוני הצלילה ובידע שרכשתם בניסיונות הקודמים שלכם, כדי להימנע ממצבים לא נעימים.
1. איבוד בן זוג: הראות בים תיכון באיזורנו אינה מסבירת פנים. למעשה, כשאומרים שהראות "טובה" מתכוונים לכך שאפשר לראות את בן הזוג גם ממרחק של כמה מטרים, ובימים הנדירים שבהם אפשר ממש לראות למרחק שגדול מ-10-15 מטרים אומרים שהראות "מדהימה", "כמו באילת" (שזה בדרך כלל הגזמה פראית כמובן) או "חובה לצלול". לעתים נדירות, הים התיכון "מפגיז" עם ראות אילתית אמיתית של 20 מטרים ומעלה. לכן חשוב מאד בכל צלילה בים התיכון להישאר קרובים לבן הזוג, להשגיח עליו כל הזמן ולתאם נוהל אובדן בן זוג שמתאים לאתר הצלילה. הנוהל המומלץ הוא להישאר במיקום אחרון כדקה ולחפש את בועות בן הזוג בכל הכיוונים. לאחר מכן, לעלות לפני המים ללא חניית בטיחות, לקחת תכווינים (ורטיקלים) לחוף ולחפש אותו מסביב. יש להישאר על פני המים ולא לעשות גיחות חיפוש למטה, כדי שכשהוא יעלה, הוא ימצא אותך מייד. יש לקבוע מראש נקודת מפגש בחוף למקרה שלא איתרתם אחד את השני בים וכמובן, להיעזר במועדון הצלילה הקרוב במידה ובן הזוג עדיין לא נמצא.
2. זרמים, רוחות, גלים: בים התיכון עלול להיות לעתים זרם חוזר חזק, שימנע את ההגעה לחוף או יקשה עליה, וכן זרמים מקבילים שיקשו על הדרך חזרה וירחיקו אתכם מנקודת המוצא. במקרה של זרם חוזר, לעולם אל תנסו להיאבק בו ולשחות נגד הזרם. בדרך זו ייגמר לכם הכוח בטרם תצליחו להגיע לחוף והזרם החוזר ייקח אתכם ללב ים. הדבר הנכון לעשות הוא, לשחות בניצב לזרם (במקביל לחוף) ובנטייה קלה לכיוון החוף, עד שתצאו מהזרם החוזר או תקלעו לגלי חוף שיסייעו לכם להגיע לחוף מבטחים. כמובן שעל פני המים ניתן לקרוא לעזרה ולהשתמש במשרוקית. זרמים לאורך החוף "יסיעו" אתכם לכיוון אחד, אך יקשו עליכם את התנועה בכיוון השני ויש לקחת אותם בחשבון בתכנון הצלילה. תמיד עדיף לשחות את הדרך הלוך נגד הזרם ולהסתייע בזרם בדרככם חזרה. בררו את מצב הזרמים במועדון הצלילה, אך בחנו אותו בעצמכם בהיכנסכם למים ואל תחששו לשנות את תכנית הצלילה בגלל הזרמים.
ים גלי גורם למשברים, הפוגעים בנוחיות הכניסה והיציאה מהמים והסכנה העיקרית היא להיזרק על הסלעים. בים גלי מעט רצוי לתכנן על אתרים בהם הכניסה והיציאה מהמים נוחות ורצוי חוליות ויש להימנע מלהתקרב לסלעים. בים גלי וסער לא צוללים נקודה. זה הזמן להספיק את כל הדברים האחרים כדי שבסופשבוע הבא תוכלו לצלול בראש שקט.
שימו לב לרוח. אמנם השפעתה על הצלילה עצמה היא קטנה, אך רוח שהתחילה כשנכנסתם למים, עלולה להיות חזקה יותר כשתצאו וזה זמן מספיק להתרוממות גלים והתפתחות ים סוער. לפני הצלילה הסתכלו על המים תמיד ואם מופיעים "ברבורים" (אדוות) – הרוח מבשרת רעות.
3. תנועת כלי שיט: רבים מן האתרים בים התיכון נמצאים באיזורים המועדים לתנועת סירות דיג, המתקרבות בדיוק לאותם סלעים שמושכים אותנו, הצוללים. תנועת הגלים, איזון לא טוב וכניסה לפניקה הם רק חלק מהגורמים שעלולים לגרום לכם לעלות לפני המים ברגע הלא נכון ולהיפגע. לכן, מומלץ לבצע צלילה בים תיכון עם מצוף + דגל צלילה, ורצוי מצוף כזה שאפשר להשקיעו במים במעבר במנהרות או מערות סגורות מלמעלה. הקפידו שאתם מאוזנים היטב וברגע הנכון תוכלו לשקוע עד לקרקעית, כך שגם כלי שיט שחולף מעליכם ומתעלם מהמצוף לא יפגע בכם. ובעיקר, היו ערניים לקולות המנועים, הנשמעים היטב מתחת למים. במקרה כזה "הקפיאו" את הצלילה והישמרו לנפשותיכם. לפני הצלילה בצעו הערכת מצב לגבי תנועת כלי השיט באזור ואל תהססו לבטל את הצלילה אם יש ריבוי סירות באיזור. תמיד תוכלו למצוא תחליף מספק בקרבת מקום.
נוהל עלייה לפני המים: הקפד על ציפה נייטרלית. במהלך העלייה בצע סיבוב של 360 מעלות וסריקה לצללית כלי שיט על פני המים. עצור בעומק של שלושה מטרים ובדוק אם נשמע קול מנועים. שמור על קשר עין עם בן זוגך עד ההגעה לפני המים. עלה בקרבת המצוף ואם אפשר, גם בקרבת ריף הבולט מעל המים. עם הגיעך קרוב לפני המים הושט ידך למעלה. לפני שתנפח מאזן, בצע סריקה מעל פני המים לבדוק אם כלי שיט כלשהו נע לכיוונך ורק לאחר מכן נפח מאזן, הוצא הווסת והסר המסכה מהפנים.
4. רשתות דיג: חופי הים התיכון ובעיקר האזורים הסלעיים מלאים ברשתות דיג, חלקן שלמות ופעילות וחלקן "רשתות רפאים", שננטשו או נקרעו ונשארו במים. קשה להבחין ברשתות וברגע שנגעת בהם אפילו בקצה הסנפיר – אתה מסובך ברשת לחלוטין ולא יכול לצאת ממנה. לכן, בים התיכון צוללים תמיד עם סכין לכל צולל (ולא מספיקה סכין אחת לכל הצוללים) ויש המצטיידים אף בסכין ספייר או במספרים חזקים (מספרי חובשים) – לגיבוי וליעילות חיתוך. כמו כן כמובן, יש להיות ערניים לרשתות דיג כל העת ולהשגיח על בן הזוג. למרות שהרשתות הללו יקרות מאד לדייגים שפרסו אותן, אל תהססו לחתוך בהן כמידת הצורך אם נתפסתם ברשת. החשוב מכל הוא לא להיכנס לפניקה ולזכור שהסכין ובן הזוג יוציאו אתכם מזה בשלום.
5…
