ספארי צלילות בסיני וחמשת הגדולים
באפריקה, המונח "חמשת הגדולים" מתייחס (במקור) לחמשת בעלי החיים שמי שצד אותם יוצא לא רק גבר, אלא גבר-גבר: אלו הם אריה, קרנף, פיל, בפאלו, ונמר. לא כי הם טובים, נדירים, יפים או עשירים בויטמינים, אלא כי הם קשים לציד.
באפריקה, קראו לזה ספארי. היום "ספארי באפריקה" זה בעיקר תצפיות בבעלי חיים מרכב מוגן ו"חמשת הגדולים" הם עדיין אותם חמשת הגדולים, אבל לא כי קשה לצוד אותם, אלא כי מרתק לצפות בהם (כן, נכון חוץ מבפאלו, מה הוא נדחף לכל חמישייה?) וגם כי יש במונח הזה קצת ממורשת היבשת השחורה.
אבל אם המונח ספארי באפריקה הפך לא מכבר למסע תצפית בבעלי חיים הרי שעבור הצוללים "ספארי צלילות" זה בדיוק אותו דבר: מסע (בדרך כלל בספינה) תצפית בבעלי חיים (תת-ימיים).
אז מי הם חמשת הגדולים שלנו, הצוללים?
אני מציע כאן את חמשת הגדולים שלי, אבל כמובן שכל אחד יכול לבחור לעצמו מי הם חמשת בעלי החיים שהוא הכי מייחל לפגוש בים:
דולפינים:
מי לא מת לפגוש אותם? אני חושב שלמרות שהיו לי אינספור מפגשים איתם, כמעט בכל ים שבו התמזל מזלי לצלול, הם עדיין בעלי החיים שמפגש איתם, כל מפגש, מותיר אחריו חוויה הכי חזקה. היחידים בעצם שהתקרבו לזה, היו אריות הים ששיחקו איתי בצלילות בגלפגוס. אבל אותם לא שמתי בחמשת הגדולים, כי הם לא כאן, וכי למעשה בדרך כלל לא פוגשים אותם בהפתעה. או שאתה בחצר המשחקים שלהם, או שאתה לא. עבור הדולפינים, כל האוקינוס הוא חצר משחקים אחת גדולה, ורק תנו להם עוד חברים למשחק.
כריש ליוויתן:
אין ספק שהוא על תקן "הפיל" של ספארי צלילות בסיני, או בכל מקום אחר. יצא לי לפגוש אותם לא אחת, ואפילו להעביר עם ענק אחד לילה שלם כשאני מעליו, בגשר הספינה שעליה שירתי בחיל הים. אבל לדאבוני, מעולם לא צללתי עם הדג הכי גדול במערכת השמש, וזאת למרות שביליתי שלושה חודשים באי אוטילה, שם הם באים לבקר לעתים תכופות.
מנטה:
גם היא שיאנית מסוגה: הבטאי הכי גדול בים. הבטאים הם קרובי מחלקתם (למעשה קרובי על-מחלקתם, אבל לא נרד לפרטים כאלו) של הכרישים, והמנטה היא הבכירה והנכספת שבהם. ממש יצור מהאגדות, מרחפת באלגנטיות בכחול, ניזונה מפלנקטון, לא מדברת עם אף אחד. גם, טרם היה לי העונג (ראיתי אחת מזנקת החוצה מהמים בגלפגוס, אבל מרחוק) והיא גבוה גבוה ברשימה שלי.
כרישים:
טוב, אולי צריך להיות יותר ספציפיים. מבחינתי עד היום שני כרישים "עשו לי את זה": הפטישנים של הג'קסון ריף במיצרי טיראן, שמטיילים בקיץ (כן, כן, ממש עכשיו, מה אתם עושים כאן? רדו לסיני!) בעומק 40-50 מטרים בחבורה עליזה, וכמובן כריש השש-זים (six-gill shark) הענקי, שחי בעומקי הים אבל בקיץ עולה לעומק רדוד יותר, ליד האי ונקובר שבקולומביה הבריטית.
צבי ים:
נכון, הם לא כאלו נדירים. כל ספארי צלילות בסיני (גם בראס מוחמד אבל עוד יותר מזה במיצרי טיראן) רואים כמה מהם, וגם באילת ואפילו ים תיכון יש מצב. אז מה? הם מדהימים, מקסימים, מצטלמים טוב ועושה טוב בלב לדעת שהם שם, ועדיין שורדים (ורק שימשיכו עוד 200 מיליון שנה לפחות).
אלו "חמשת הגדולים" שלי, אני חושב, מה שלכם?
