יפות וצורבות

מגזין "אתנחתא", גיליון 5, יולי 2004

מדי קיץ, כשהימים מתארכים וטמפרטורת המים עולה, החופים מתמלאים באדם ושפת הים התיכון מתמלאת ברוחצים, גולשים, שחיינים ונופשים. אולם בני האדם הם לא היחידים שממלאים את הים בעונה זו: מדי קיץ המדוזה האלגנטית למראה אך צורבת למגע – החוטית הנודדת, מגיעה לאזורנו בנחילי ענק ומפילה את אימתה על כל אוהבי הים.
בתוך זמן קצר, כשהקיץ יחלוף והטמפרטורות יצנחו, יעלמו נחילי המדוזות כאילו בלעו אותם הגלים. התשובה לשאלה לאן נעלמות המדוזות עדיין לא ברורה לחלוטין, אך כפי הנראה קשורה במחזור חייה של המדוזה, שבמשך שלב חייה המוקדם היא חיה כפוליפ, כלומר בעל חיים ישיב הצמוד לקרקעית, שממנו יתפתחו בעתיד המדוזות החופשיות.

כל מי שראה פעם שאריות של מדוזה המוטלות על החוף יודע שרוב רובה של החיה הזו עשוי מים. מסיבה זו משקלה הסגולי דומה מאד לזה של מי הים והיא מרחפת לה במי הים בציפה נייטרלית. תנועתה במים איטית ומלאת חן והיא מתבצעת על ידי כיווצים קצובים של חלל ה"פעמון" או ה"כיפה", כך שמים נדחקים החוצה במעין סילון קטן ודוחפים את החיה קדימה. אולם תנועתה זו איטית ומוגבלת והמדוזות משונעות בעיקר בעזרת זרמי הים. למעשה הן הנציגות הגדולות של הפלנקטון – שם קולקטיבי לכל בעלי החיים, גדולים כקטנים, שיכולת התנועה שלהם מוגבלת והם נישאים לאן שיקחם הזרם. מכיוון שתנועתן של המדוזות מושפעת בעיקר ממשטר הזרמים, נוצרת התופעה של נחילי ענק בני מאות אלפי פרטים, כמעין נהר רחב ידיים בלב ים. תופעה זו ידועה במקומות רבים בעולם וגם בהם היא תופעה עונתית, וכעבור זמן נחילי הענק נעלמים כלא היו.

אלינו הגיעה המדוזה האימתנית רק בשנים האחרונות, כפי הנראה מהאוקינוס ההודי ודרך תעלת סואץ. מאז הגעתה לאזור נדחקה המדוזה המצויה, שכיום כמעט ואינה נצפית לאורך חופינו. נחיל המדוזות נמצא על פי רוב ברצועה המרוחקת כ-4-5 ק"מ מהחוף, אך מדי פעם בפעם סוטה מדוזה מהנתיב ומתקרבת לחופים או נזרקת החוצה בכח הגלים. מדוזות אלה, שתועות ומתקרבות לאזור הרוחצים בים גורמות לנו לסבל רב: חלקה התחתון של המדוזה עמוס בתאים צורבים, שכל אחד מהם "יורה" צלצל זעיר של ארס לתוך גוף הקורבן. לא כל המדוזות נושאות תאי ארס כאלו, ולמעשה ישנן מדוזות שצריבתן אינה כואבת כלל לאדם. כזוהי המדוזה אורליה כחולה, הנפוצה במקומות רבים בעולם ובמפרץ אילת בפרט. גם מדוזה זו יוצרת נחילי ענק של מיליוני פרטים, ובסוף הקיץ מימי מפרץ אילת הופכים סגולים בנתיב המדוזות, המרוחק מעט מן החופים. מדוזה ידידותית אחרת, חיה רק בלגונה סגורה באחד מאיי פלאו שבמיקרונזיה. שם חיות להן עשרות אלפי מדוזות יפהפיות החסרות תאי צריבה, והשחיה ביניהן היא חוויה בלתי נשכחת ומהווה אטרקציה תיירותית ממדרגה ראשונה.

כנגד מדוזות אלו, ישנן מדוזות ארסיות ומסוכנות ביותר, הידועות בכינויין "צרעות הים". הן מבין בעלי החיים הארסיים ביותר בעולם, וצריבתן יכולה להרוג אדם בוגר תוך דקות ספורות. לשמחתנו צרעות הים לא נמצאות באזורנו, אלא באזור שונית המחסום האוסטרלית, שבצפון מזרח היבשת העצומה ואנחנו נאלצים להתמודד "רק" עם החוטית הנודדת, אויבת מקומית.

מה לעשות נגד הנודדת הנודניקית:

קודם כל, אסור להיכנע ולתת להן להבריח אותנו מהים. אבל כן צריך להיזהר מהן: בשנים האחרונות פותח בארץ תכשיר להגנה מצריבת המדוזות בשם "סקין גארד", שכבר נפוץ ונמכר בעולם וניתן להיעזר בו. אפשר כמובן גם ללבוש חולצת לייקרה (בד גמיש שנצמד לגוף ומגן משמש וממדוזות בעת ובעונה אחת, תרתי משמע) שניתן לרכוש בכל חנות לציוד צלילה וים. אבל אל תשליכו יהבכם רק על "הגנה קשה" – גלו עירנות למדוזות, משקפת שחיה יכולה בהחלט לעזור. וכעזרה ראשונה: חומץ מנטרל את צריבת המדוזה ומקל על הכאב, בקיץ שיקלו להחזיק איתכם בקבוקון בערכת הים שלכם, ביחד עם המטקות וקרם ההגנה מהשמש, צורבת מסוג אחר.