גלפגוס פרק 3 – טיול יבשתי באמזונס

לקריאת גלפגוס פרק 1 – טיול צלילה וטבע באיי גלפגוס ואקוודור

לקריאת גלפגוס פרק 2 – טיול יבשתי באיים

אבל במטוס, מייד אחרי ההמראה, כבר נפתחו עיננו:
ההר שנגלה אלינו הפעם לא היה קוטופקסי (שאותו חלקנו ראינו בדרך מגואיאקיל לקיטו בחזרה מגלפגוס), אלא קיימבה, ההר השלישי הכי גבוה במדינה (הראשון צ'ימבורסו והשני קוטופקסי). העננים כיסו אותו כמעט לגמרי, וזה היה מראה מרהיב. נשארנו דבוקים לחלון כל הטיסונת הקצרה, והמשכנו לראות את אזור הסיירה ההררי הופך לאוריינטה המיוער, כפרים שפזורים בין נהרות ויערות, העננים הפכו לערפל, הערפל לגשם, וידענו שאנחנו בג'ונגל טרופי.
ואכן, נחתנו בגשם, יצאנו מהמטוס בגשם, רצנו לאוטובוס (חוץ מראובן, שאוהב להירטב) בגשם ופגשנו את אנריקה, המדריך שילווה אותנו בג'ונגל בארבעת הימים הבאים.
עוד כשעתיים של נסיעה, והגענו ל-El Puente, הגשר. בזמן שאריאל צילם פרפרים העמיסו לנו את הציוד על סירות קנו ארוכות, אחת לנו ואחת לציוד, ומשם יצאנו לדרך בשיט בנהר. לא להתבלבל, זה לא נהר האמזונס. שמורת קויאבנו, כמו שאר שמורות הג'ונגל שבתחומי אקוודור (וגם קולוביה, ונצואלה, ושאר המדינות האמזוניות) נמצאת בתחומי אגן האמזונס, אבל לא חולקת את הנהר האדיר בעולם, שעובר רק בברזיל ובפרו.
נהר האמזונס הוא האדיר בנהרות תבל. שטח אגן הניקוז שלו כשבעה מיליון קילומטר רבוע (כשטח ברזיל כולה) והוא משתרע בתחומי תשע מדינות באמריקה הדרומית. הוא השני או ראשון באורכו בעולם, תלוי על פי ההגדרה, והוא הראשון בכמות המים הזורמים בו, בהפרש ניכר מהבא אחריו (פי חמישה).
ההפלגה בקנו בדרך אל הלודג' שלנו אורכת כשעתיים, אבל לשמחתנו היא לא "סתם" העברה ללודג'. כל הדרך כולנו עם הצואר למעלה (האמת, די מהר הוא נתקע במצב הזה וקשה היה לחזור לחיים בגובה העיניים), מחפשים בעלי חיים על צמרות העצים. מיותר לציין שאנריקה המדריך וגלו המשיט שלנו, הם האלופים האמיתיים. אנריקה, ממוצא אינדיאני אבל שייך לשבט מדרום המדינה, עובד בג'ונגל כמדריך כבר שש שנים. גלו, לעומתו, אינדיאני "מקומי" יותר, כאן משמורת הקויאבנו, והוא האינדיאני האמיתי. כל פעם שאחד מהם מאתר חיה, הוא מסמן לשני על כך בסימני ידיים או באמצעות חיקוי קולות של בעלי חיים, כדי לא להרים קול ולהרתיע את בעל החיים. הקנו עוצרת, ממקמת אותנו בזוית ראייה נוחה, ואנחנו מאמצים את עינינו (לעתים ללא הצלחה) כדי לאתר את החיה. הקוף הראשון שלנו, למשל, היה Wooly מתוק. הציפור הראשונה שהשאירה את חותמה, למשל, היא ה-Stink Bird (Hoatzin). והזוחל הראשון, שאף אחד מאיתנו לא ישכח: בייבי אנקונדה!

זה הספיק כדי לקבע את הצואר שלנו למעלה, לפקס את העיניים שלנו על הצמרות, ולהיות קשובים לתגליות של אנריקה וגלו, והאמת גם לשל ניסים, שהתגלה ככוכב עולה בתחום (המבוקש).

בשעת אחה"צ הגענו ללודג' עם השם המבטיח: Tapir Lodge. כי שלא תישארו במתח, אגלה מראש: לא ראינו טפיר. אבל מילא, ראינו המון דברים אחרים, לא פחות חשובים.
הלודג' הוא מעין מגדל עץ לגדת הנהר, המסדרונות פתוחים לג'ונגל ובכלל הגבול בין הג'ונגל ללודג' לא ברור. זה קצת מעיק (על הפחדנים), אבל זה גם הקסם. התנגשות ראשונה בלתי צפויה בינינו לבין הג'ונגל בתחומי הלודג', היתה כבר בערב הראשון, והשאירה את חותמה:

ג'נטלמן צעיר ואמיץ (שאת שמו לא נזכיר מפאת הצניעות) התנדב ללוות את סמדר לחדרה לעת ערב. במסדרון הפתוח נתקלנו במחסום זמני: מתחת למנורה שבמרכז המסדרון, הציקדות התרוצצו כה וכה, וגרמו למעבר במסדרון להיות חוויה מהסוג של Fear Factor – למי שלא מחבב חרקים. וכשאני אומר חרקים, אני מתכוון לחרקים מעופפים ומזמזמים, באורך של כ-6 ס"מ. אבל אין ברירה, חייבים לעבור דרכם. אלא שאז התגלתה סיבת ההתרוצצות: על הקורה שבתקרת המסדרון, יושב לו הפוך טרנטולה ענקי (וכשאני אומר ענקי, אני מתכוון ל-10 ס"מ לפחות) וציקדה חצי לעוסה בפיו. מגניב! אבל קצת מפחיד לעבור מתחת, אולי הוא רק מחכה לבני אדם תמימים שיעברו מתחתיו, כדי לזנק אל הטרף? ובכן, אותו ג'נטלמן אמיץ ורב מעללים, גיבור חיל בן זמננו, הורה לסמדר להסתתר מאחוריו ולעבור את הסכנה בחסותו ותחת הגנתו האיתנה. בריצה במורד המסדרון, דרך הציקדות ותחת איום הטרנטולות, סמדר וגיבור החיל האלמוני עשו את דרכם, ורק ברגע האחרון הצלתי אותנו מלדרוך על נחש שרבץ מצונף על רצפת המסדרון. את סמדר ההמומה השארתי בחדר המוגן יחסית, לפחד את עצמה למוות, וחזרתי להבהיל את כולם לנשיונל ג'אוגרפיק לייב המתרחש לו במסדרון. ראובן בשטח נחשים במתח, וכמובן שהנחש הורחק מהמסדרון באמצעות רגלו היחפה של ראובן. רק למחרת נודע לנו שרמי צדק ב-100% ומדובר בעצם ב-Snail eater snake הלא ארסי בעליל, וחייו של ראובן ניצלו בדיעבד. בעקבות המקרה ירון ואלי יצאו לסיור חרקים מורחב סביב הלודג', והממצאים המדהימים שלהם יגרמו לכולנו לצאת בפורום מלא לסיור דומה בלילה הבא.

בלילה ישנו טוב וחלמנו על טרנטולות וציקדות, וקמנו רעננים לעוד יום של שיט בנהר.
והיום בתכנית: דולפינים ורודים.
בעולם קיימים מספר מינים של דולפיני נהרות, ובאגן האמזונס שני מינים. האחד חי לא רק בנהרות, אלא גם בים, ולכן הוא לא ממש דולפין נהרות מושלם, וצבעו אפור. השני הוא אולי דולפין הנהרות המפורסם ביותר, הדולפין הוורוד, או "בוטו" כפי שהוא ידוע בפי המקומיים. יצא לנו לפגוש אותם לפחות פעמיים בנהר. לצערנו, להבדיל מדולפינים בים, שלעתים קרובות נהנים מקרבתנו ומגלים סקרנות, הדולפין הוורוד התגלה כעסוק בענייניו, והם המשיכו לחפש אחר מזון במקום לדגמן לנו לצילום. וגם ככה הם היוו שיא מבחינתנו, ושגית היתה מוכנה להישבע שהיא מעדיפה לפגוש שוב דולפינים ורודים אפטיים מאשר עוד אלף ואחת ציקדות שמגלות בנו עניין רב. לכו תבינו.
עוד אטרקציה מרכזית שהיתה לנו היום הם ציפורי הטוקאן המקסימות שגנבו את ההצגה אפילו לתוכי הארה מקאו האיקוניים של הג'ונגל.

עוד לפני סיור החרקים הלילי שהזמנו אצל אנריקה, היתה לנו הפתעת אחר צהריים בלודג': משפחה מעורבת של קופי סנאי וקופי קפוצ'ין מקסימים שטפו את צמרות העצים שמול חדר הבנות בלודג', וכולנו הוזמנו למרפסת שלהן לתצפית ממושכת.

בערב יצאנו לסיור חרקים מסביב ללודג', שכלל ציקדות מתנשלות, צידקות נטרפות ע"י טרנטולה, טרנטולה שיוצא לצוד, עכביש זאבון שצד בלייב מול עדשת המצלמה הנרגשת, צפרדעים וקרפדות, שממיות ענק ומקלון.

למחרת, היום השלישי בג'ונגל, יצאנו לביקור בכפר אינדיאני. חלק אולי התאכזבו, כי האינדיאנים של ימינו לא חיים באוהל טיפי או בבתי עץ בצמרות העצים, אלא בכפר עוני שגרתי ליד הנהר, עם שער כדורגל מט לנפול ושירותי בול פגיעה לתיירים, אבל האוכלוסייה אותנטית ואלה האנשים וככה הם חיים. הכנו ביחד איתם לחם יוקה, שמופק משורש של צמח היוקה והשורה התחתונה דומה לפיתה בדואית, עם טעם מעט שונה (אני אהבתי!). גם הביקור אצל שאמאן מקומי התקבל ברגשות מעורבים. היה אולי ציניקן שהרגיש שהכל תחפושת בשביל התיירים, אבל אני אהבתי את הכנות של השאמאן שהסביר בגילוי לב, שהוא מתפרנס גם מתיירות וגם מחקלאות, לצד היותו שאמאן. מה לעשות, הסביר רופא האליל החביב שלנו, שהיום חלק גדול מהאינדיאנים פונים לרפואה המודרנית, והפרנסה שלו נפגעת? אבל הוא משמר את המקצוע לא בשביל התיירים, אלא בשביל המסורת והאמונה. ובאמת, איך אפשר להגיד לשאמאן בן שאמאן, שסבא שלו גם בן שאמאן, "עזוב אותך משטויות, זרוק את התחפושות והשטויות של אבות אבותיך ולך תעבוד במפעל קידוחי הנפט, זו הקדמה והעתיד של תושבי הג'ונגל!"?

אחרי הסיורים התרבותיים האלה, יצאנו להליכת ג'ונגל לעת ערב. תחילה לביקור בעץ ענקי, מרשים מאוד בגודלו. אחר המשכנו לשקיעה בלגונה, קצת נחת לעת ערב. חיפשנו עיניים מנצנצות של קיימנים, התנין המקומי, למרות שאנריקה דאג ליידע אותנו שנדיר מאוד לראות קיימנים באזור זה.
אבל תוך כדי הפלגה הופתענו בענק: במרחק מטר מאיתנו הבחנו בראש ענק של קיימן שחור, ממש קרוב, ממש ברור, וממש לא אהב אותנו, כי מייד שראה אותנו הוא נחרד מרבצו, ועם מכת זנב מתגלגל צלל למים השחורים. אבל כולנו ראינו קיימן, ואחד ממש גדול וממש קרוב. חוויה!

למחרת יצאנו להפלגה חזרה לגשר, כשבדרך פגשנו שוב את הדולפינים הוורודים, מספר רב של קופים, Snake Bird – ציפור בעלת צואר מאורך, שצנחה למים לצלילת דיג עם רישיון והאטרקציה הגדולה מבחינתי: קוף סאקי נזיר מרתק, שבהה בנו מרותק אף הוא.

אין ספק, ארבעת הימים בג'ונגל היו עמוסים בחוויות, כמעט כמו הפלגת הצלילות שכבר הספקנו כמעט לשכוח, למרות שעברו רק כמה ימים. ראינו המון בעלי חיים, אולי יותר ממה שציפינו, ופשוט היה כיף.
חזרה בקיטו, חיכינו למדריך המקומי שאמור ללוות אותנו בסיור הלילי בעיר, ולמחרת היום. תוך כדי שאנחנו ממתינים לו באוטובוס, שגית כמעט צילמה אינדיאני מקומי, עם שיער חלק וארוך וחבוש במגבעת המסורתית. הסיבה היחידה שהיא לא צילמה אותו, זה שבזינוק קליל הוא עלה איתנו לאוטובוס והציג עצמו כמרכוס, המדריך שלנו, והתנצל על האיחור. סלחנו לגמרי, ומייד חיבבנו את הבחור.

למחרת יצאנו עם מרכוס לסיור בכפרים שמצפון לקיטו, לשוק האינדיאני באוטובאלו, התעכבנו (והצטלמנו) על קו המשווה, וסיימנו את היום בשדה התעופה, מחכים למטוס שייקח אותנו הביתה אחרי שלושה שבועות ארוכים ועמוסים וחווייתיים ב-ט-י-ר-ו-ף.

במדריד אמנם נפרדנו משרה לשלום, אבל אי אפשר לא לציין את הגרנד פינלה של הסיור במדריד המקסימה, הפסל של דון קיחוטה וארוחת הטפאסים רווית הסאנגרייה, שבה חגגנו לאליעזר זאב שרייבר את יום הולדתו ה-50 במספר.

קוף צמרן צמרירי בצמרת העץ

ציקדה מתנשלת

צפרדע מסיורי הלילה של אלי וירון

זאבון טורף חגב

עץ גזעי ביותר

מקלון מסתווה

שקיעה בלגונה של קויאבנו

4 תגובות

1. 
   אלי
   אפריל 16, 2013

   ותודה למר גור על הפירוט המדוייק של יום הולדתי!

   הגיבו
2. 
   סמדר
   אפריל 16, 2013

   איזה כיף של דיווח!
   תודה אמיר
   תענוג לקרוא ולהיזכר
   עכשיו אני בכלל לא פוחדת מהחרקים ושאר מריעין :-)
   נתראה במהרה
   סמדר

   הגיבו
3. 
   שגית
   אפריל 17, 2013

   מי פחד בג'ונגל?!?!
   ישנו כמו תינוקות כל הלילה…
   פשוט מדי פעם קמתי (במכוון כמובן) לצלם את החושך, את הקולות המטורפים שמזכירים לך שאתה בג'ונגל חי וטורף אהה סליחה ונושם!

   ממש כיף לקרוא את החוויות!
   תודה

   הגיבו
4. 
   אמיר גור
   אפריל 18, 2013

   תודה על התגובות חבר'ה

   השלב הבא זה סרטון, ספר (באחריות הבנות) ומפגש…

   נתראה בקרוב!

   הגיבו