גלפגוס פרק 2 – טיול יבשתי

לקריאת גלפגוס פרק 1 – טיול צלילה וטבע באיי גלפגוס ואקוודור

לקריאת גלפגוס פרק 3 – טיול יבשתי באמזונס

עם סיומו של פרק א', הפלגת צלילות מדהימה, נותרנו לטיול יבשתי של ששה ימים באיי גלפגוס. הרעיון היה כמובן, להכיר את האיים מבפנים ומבחוץ, מכל הפינות ומכמה שיותר איים, נקודות עניין, מיני בע"ח ועוד. בדיעבד, אני בטוח שטוב היה יותר לעשות קודם את הטיול היבשתי, ואח"כ את הפלגת הצלילות – כי קשה להתחרות בשבוע של הפלגה לאיים נידחים וצלילות מדהימות כל כך. ואכן, ביבשה הכל מתנהל לאט יותר בגלפגוס, למרות שבסופו של דבר, מדהים (כמעט) באותה מידה.

את יום המעבר, בין ים ליבשה, בילינו אם כן באי סן כריסטובל, בטיול יבשתי. התחלנו במרכז המבקרים, השונה בתכלית ממרכז המבקרים שבאי המרכזי סנטה קרוז, מרכז צ'ארלס דרווין. בעוד שמרכז דרווין הוא תחנת שימור ורבייה, שם אפשר לצפות במיני צבים ואיגואנות ועוד מינים מייצגים אבל לא יותר מזה, מרכז המבקרים בסן כריסטובל מהוקצע יותר, וערוך כמיני-מוזיאון על אודות האיים. עברנו מאגף לאגף, החל מגאולוגיה של האיים, אל הביולוגיה שלהם ואל ההסטוריה וגם אל נקודת מבט עכשווית עליהם. ומצאנו את עצמנו בחוץ, אחרי שעה במוזיאון, שנתנה לנו רקע שהוסיף ועיבה את מה שכבר שמענו מחיימה, המדריך בספינה, וגם ממני אי-אלו פעמים במהלך השיט.
ממרכז המבקרים יוצא שביל מוסדר היטב לכיוון גבעת הפריגטות. המסלול עובר דרך היער ההררי יחסית, כלומר לא מדובר כאן בהרי האנדים, אבל גובה של כמה עשרות מטרים מעל פנים הים עדיין משאיר נקודות תצפית מרשימות מאוד. לצערנו, חלקן היו לא נגישות עקב שיפורי תשתית, אבל אלה שכן היו נגישות, השאירו חותם. במיוחד נהנינו מהתצפית שמעל מפרץ דרווין, שבה גם הצטלמנו עם הפסל הענק של חוקר הטבע הענק, ועם פסלים של מספר בעלי חיים מייצגים. גם ירדנו למפרץ דרווין עצמו, שם קיבלו את פנינו חבורה של אריות ים, שאמנם כבר לא היו זרים לנו, אבל מסתבר שאי אפשר להתרגל אל החמודים האלה, וכל מפגש איתם מרגש מחדש. ירון וראובן קפצו למים הקרים לשנירקול, ושאר החבורה נשארה מחוץ לאזור השפריצים, ביחד עם האריות.
מאחת מנקודות התצפית האחרות שסביב לגבעת הפריגטות השקפנו מלמעלה על שקנאי חום מקסים, שנתן לנו הופעה של פיהוק אימתני לכיוון המצלמות. זוג אחר של שקנאים עפו יד ביד מעלינו ונתנו מופע משלהם. את הסיבוב בגבעה סיימנו ברצועת חוף נחמדה, עם אריות ים (איך לא?) וכולל גורים חמודים, ואיגואנות ימיות עצלניות.
חתמנו את היום בסיור בטיילת הנאה של פוורטו בקריזו מורנה, בירת איי גלפגוס והעיירה השנייה בגודלה באיים, אחרי פוורטו איורה שבאי המרכזי סנטה קרוז כמובן.

למחרת בבוקר, נדחסנו לתוך סירת האוטובוס שמעבירה אותנו לסנטה קרוז. הרציף היה עמוס, הסירה קצת מטלטת, דחסו אותנו קצת יותר מדי… ואנחנו הרי הורגלנו לתנאים של ספינת 5 כוכבים… וגם הים לא שיתף פעולה, ולמרות שלא סער, גם לא היה במיטבו. בקיצור, הרגישים הרגישו את הים, וכולנו שמחנו שההפלגה לא התארכה יותר משעתיים, וכשדרכנו שוב על אדמה מוצקה בעיירה פוורטו איורה המוכרת לנו כבר. הגענו כבר לקראת שעת צהריים, צ'ק אין וכו' במלון maino הזכור לטוב והתארגנו לטיול היומי: סיור בחוות שבאיזור ההררי, ה-highlands של סנטה קרוז, אחד המקומות הבודדים באיים שבהם אפשר לראות צבים משוטטים בחופשיות, מבלי לבלות מספר ימים בשטח. הרי לא יכולנו להסתפק בצבים שבתחנת דרווין, המרוכזים בתוך גדרות וניזונים מחסה וירקות…
בוססנו בבוץ בין שלוליות וקצת גשם, אבל זה היה שווה את זה: בשלוליות הצבים אוהבים לרבוץ, וברווזים אוהבים את הצבים, וגם כאן קיבלנו מופע: ברווזון יפהפה אחד שהתנער למולנו, הקיף את הצב פעמיים, וטיפס להתייבש על שריון הצב.
אחרי סיור הצבים ולפני ארוחת הצהריים, השתעשענו קצת עם שריון צב בעצמנו, ולפחות חלקנו השתטה והתחפש לצב, עם שריון ועשבים בפה.
בשעות אחר הצהריים, שמנו פעמנו אל החוף האינסופי והמפורסם של פוורטו איורה: Tortuga Bay. אחרי הליכה ארוכה מאוד עם ציוד שנירקול על הגב, הגענו למחוז חפצנו. ושוב בדרך בילינו עם איגואנות וציפורים, כל הליכה בגלפגוס מרתקת. בחוף עצמו הופתענו מהראות הגרועה במים, אבל גם כאן צוות החלוץ של המשנרקלים, ראובן וגם ירון, גילו פנינים בין המנגרובים (עצים הגדלים במי הים): להקות של דגים גדולים, סרטנים, ציפורים מקננות ועוד.
סיימנו את היום במסעדה המוצלחת שלנו בטיילת צ'רלס דרווין, בעיירה.

למחרת, היום השלישי של הטיול היבשתי שלנו, היינו אמורים להפליג לאי ברתולומי ואל הסלע המזדקר המוכר לנו כבר, לטפס את נקודת התצפית המרהיבה על מפרץ סוליבאן, ולשנרקל במפרץ השקט שמתחת, בו קיים סיכוי לפגוש פינגווינים. אבל… הרי ביום הלפני האחרון בהפלגה, הפתיעו אותנו וכבר לקחו אותנו לשם. אז העדפנו לבקר באי אחר, שטרם דרכנו בו, והיחיד שאפשר היה להגיע אליו במסגרת הזמן והאישורים היה האי פלוראנה. אל פלוראנה הגענו בשעת בוקר מאוחרת וכבר ברציף מצאנו אטרקציה ראשונה, גם אם לא חדשה לנו: אריות ים ואיגואנות ימיות. איך זה שלא נמאס מהם??? בכל אופן, כולנו נדבקנו שוב אל שתי החבורות הנצחיות האלה, חלק העדיפו את האריות המזדווגים במים, או המשפחה שרובצת כולה על הזכר הענקי, וחלק הלכו אחרי האיגואנות שרבצו על הסלעים, חלק מהן צבעוניות מהרגיל. בנוסף לשחור, גם גווני צהוב ואדום, שאופייניים לזכרים המגודלים.
עלינו על רכב שטח מגושם שלקח אותנו למעלה הגבעות של האי פלוראנה, שהתגלה כאי הררי וגעשי לא פחות מקודמיו. למעלה יצאנו לסיור מיוער, כרגיל עם פרושים וציפורים אחרות, אל אחד משני מעיינות המים היחידים באיים (השני בצפון האי סן כריסטובל). המעיינות האלה היו רבי ערך לפיראטים וציידי הלווייתנים שעשו בעבר שימוש באיים, שכן בימים יבשים האיים יכולים להיות חסרי מים לחלוטין, פרט לשתי הנקודות הללו. גם היום משמש המעיין הזה כמי שתייה כל תושבי פלוראנה המעטים, וכמי רחצה לתושבי איים אחרים. משם המשכנו דרך שבילים צרים והגענו לפסלי הראשים של הילידים שחיו בגלפגוס לפני 2,000 שנה. או ככה זה נראה, כי הפנים שחצובות בסלע הזכירו קצת את המואי, פסליהם של ילידי איי הפסחא. אבל בגלפגוס הרי לא היו ילידים כלל (חוץ מביקור אחד פעמי, ככל הנראה, במאה ה-16, של בני האינקה) ואת המואי המקומי חצבו היינס וויטמר ובנו, מראשוני המתיישבים באיים, בשנות השלושים של המאה הקודמת.
בדרכנו למטה זכינו בהפתעה קטנה: במתחם של חווה מקומית פגשנו במספר צבי גלפגוס, בזמן שנהנו מאכילת חסה וירקות (לא חופשיים בטבע, אבל במתחם פתוח), וזכינו לראותם סועדים את לבם ומדברים זה אל זה.
את היום סיימנו בשנירקול בעוד חוף טיפוסי של ראות גרועה, אבל עם צבי ים, מחבטנים, ציפורים ואיגואנות. לפני שהפלגנו חזרה לסנטה קרוז, אבל בסמוך לצוקים עם פינגווינים, שקנאים וסולות כחולות רגל, עוד בעל חיים שעוד לא נמאס לנו ממנו.

למחרת, ניתן לומר שזה היום שלו חיכינו, שללא ספק הציג קבלות גם בדיעבד, והיווה היילייט גלפגוסי גם בהתמודדות הקשה של הצלילות שקדמו לו: האי סימור הצפוני.

הטנדרים לקחו אותנו למעגן שבצפון האי סנטה קרוז, שם עלינו על הספינה הנעימה שלקחה אותנו לסימור. בדרך צפינו בשקנאים על פני המים, בסולות צוללות, להקות דגים ואפילו דולפינים. אבל כשנחתנו על סימור, התחיל הכיף האמיתי. זה לא שסימור אי מיוחד בצורתו, הוא קטן ושטוח והצמחייה בו נמוכה, אין הרבה מה לחפש בו, חוץ מציפורים ולטאות. אבל זה כל מה שהיינו צריכים הרי. באי סימור יש המון ציפורים, ולא בכדי הוא מכונה "אי הציפורים של גלפגוס". סביבו יש מסלול טבעתי של 30 דקות באיטיות, אבל לכל מי שנהנה לצפות בבעלי חיים, עשוי לקחת כמה שעות. למרבה הצער, אי אפשר לבלות באי יותר מכשעה-שעה ורבע, אבל זה הספיק בדוחק.
כבר בהתחלה קיבלה את פנינו איגואנה יבשתית, הפעם הראשונה שפגשנו בכזו, אם לא נתייחס לאלה שראינו במתחם הסגור בתחת צ'רלס דרווין. התלהבנו מאוד וצילמנו למכביר, כי עוד לא ידענו שנראה עוד כמה וכמה כאלה בשעה הקרובה. לאחר מכן, עברנו להתלהב מהפריגטות. הפריגטות הן ציפורים שחורות וגדולות, שאינן מסוגלות לצלול כדי לצוד את מזונן מתחת למים, ולכן הן עוקבות אחרי מי שכן מסוגל (הסולות כחולות הרגל) ופשוט גונבות להם את מזונם. בשל כך הן מכונות גם "ציפורים פיראטיות". מה שהופך את הפריגטות לאטרקטיביות מאוד, זה ניפוח החזה לכדי בלון אדום וענקי, שמשמש את הזכרים כדי להרשים נקבות, בעת החיזור.
למרות שראינו טונות של כאלה עד כאן, וחלקן אפילו עם שק אדום מנופח, רק בסימור ממרחק של כמעט נגיעה, במצב סטטי, שאפשר להתבונן, ליהנות, לצלם. עוד פריגטה מחזר, ועוד מחזר, אחד שבדיוק נוחת ושני שמנער את הצואר והכל מקסים ומרגש. בין לבין, עוד איגואנה יבשתית, והפעם אחת ממש גדולה שמטפסת על שיח גבוה, סועדת את לבה בענפים הגבוהים. מדהים!

ומה עוד? גוזלים של פריגטות, גם עניין שאי אפשר לפסוח עליו. קנים של פרושים. עוד איגואנות ועוד אחת, וגם איגואנות יבשתיות שרובצות על סלעי הלבה שעל החוף, כשהאיים דפנה הגדול ודפנה הקטן ברקע. ולקראת סוף המסלול המעגלי, גם סולה כחולת רגל שמקננת, ומתחת לתחת שלה ביצה וגוזל. כן, גם ביצה וגם גוזל. על פי רוב רק הגוזל ישרוד, ומי שיבקע מהביצה מאוחר יותר, יופקע ממזון ומתשומת לב ההורה, על ידי אחיו התחרותי. ההורים יעמדו מנגד ויתנו לבכור לדחוק את אחיו אל מחוץ למעגל הקינון, אל מוות בטוח.
ובדיוק כשהעזתי ואמרתי לאלי שביקור בסימור הצפוני אינו שלם בלי ריקוד חיזור של סולות כחולות רגל, צעקו לנו (בשקט) לבוא מהר לראות ריקוד חיזור. הזכר עמד על קצה סלעי געשי, וכך גם הנקבה, ומחזר אחריה תוך שהוא מעביר משקל מרגל לרגל ומפנה אליה את כפות רגליו הכחולות, כאילו משוויץ. אם היא תתרשם, יהיה כאן זיווג. ואם לא, היא תעבור לזכר מחזר אחר, עם כפות רגליים כחולות עוד יותר… ככה זה בשוק הבשר של סימור הצפוני…
וכך הסתיים לו ביקור מקסים, כולנו עם סוללות מצלמה ריקות וכרטיסי זכרון עמוסים, אבל מרוצים!
בשלב ב', שנירקול בעוד חוף גלי כלשהו, כשהפעם על ניסונות ההחפה שלנו שילמנו ביוקר: עדר של זבובי חול עוקצניים במיוחד עטו עלינו, ובפרט את צוות החלוץ שהרחיק עד לגונה סודית. שם הגה הפיסיקאי תיאוריה חלופית לריקוד החיזור של הסולות, לפיה בכלל מדובר בניסיון נואש להיפטר מהזבובים, ממש כמו שעשינו אנו, תוך ריצת הישרדות חזרה למים, ושחיה מהירה אל מבטחי הספינה. לא נותר לנו אלא לרחם על חסרי השיער שנותרו ללא הגנה גם בשלב השחייה במים.

למחרת, יום חמישי יבשתי באיים, יש לנו סירת-אוטובוס לאי איזבלה המדהים, עוד גולת כותרת מקומית – בשעה 14:00. החבר'ה הפתיעו אותי והראו נוכחית מלאה בהפלגת בוקר אל אי אריות הים ותעלת האוהבים. ובצדק, כי היה ממש כיף. זה התחיל בעוד שנירקול של בוקר, אבל הפעם עם אריות ים, שוב… אבל כאלה חמודים, שאי אפשר להתלונן. ממש לא. מי שלא השכיל להבין את הגלים, זכה לפגוש בבלוטי הים מקרוב מדי, והשאיר שם קצת שכבות של עור, אבל חוץ מזה נהנינו שוב ושוב ושוב לשחות עם אריות ים, שנהנים לשחות איתנו. ממש win win!

בדרך חזרה, ממש בכניסה למעגן של פוורטו איורה, גילו לנו מקום חדש עבורנו. הסירה הכניסה אותנו לתעלה צרה שבין צוק לסלעים, ממש ברוחב של הסירה ועוד קצת, עם מי טורקיז כהים, סרטנים ואיגואנות על הדפנות, ציפורים מעל הצוק ונוף מקסים. לאחר מכן לא התאפקנו וקפצנו שוב לשנרקל, הפעם עם איגואנות, מתחת לציפורים מקננות, מול משפחה של שקנאים נהדרים ואפילו נרשמו כרישים שחולפים מתחתנו. סיימנו בדיוק בזמן למקלחת זריזה והתארגנות למעבר לאיזבלה.

איזבלה, המערב הפרוע בהתגלמותו. נחתנו בעיירה פוורטו ויאמיל, הקרויה על שמו של הגנרל חוסה דה ויאמיל, אחד ממצביעי העצמאות של אקוודור והראשון שניסה ברצינות ליישב את האיים, לפני שנכשל. נפלנו היישר על הפסקת חשמל טיפוסית, כולם רגילים ואף אחד לא מנסה לנחש מתי החשמל יחזור. את הערב בילינו בסיור בעיירה, כולל אל אגם פלמינגו מקומי, ללא פלמינגו.

למחרת, יום מכונן, טיול סוסים אל המכתש של הר הגעש סיירה נגרה, אחד הנופים המדהימים ביותר בגלפגוס. הסוסים קצת עייפים והרבה עקשנים, חלקנו כבר העדיף ללכת ברגל, אבל הנופים שנשקפים משני הצדדים, שווים את הכל. מצד אחד זהו המכתש של הר הגעש, הלוע השני הכי גדול בעולם של הר געש פעיל. ומצד שני נשקפים חופיו של האי איזבלה העצום, וקבוצות איים שונות: איי ארבעת האחים, אי הצב ועוד. מתוך הר הגעש מיתמר עשן קבוע במקומות רבים, עד השפה

המרוחקת, שנושקת לאופק. בדרך חזרה לאזור החוף, הייתי חייב לקיים הבטחה לחבר'ה ועצרנו באגם פלמינגו נוסף. אמנם לא עדרים רבים, אבל הפלמינגו רשמו נוכחות, ותאבי הפלמינגו באו על סיפוקם. המשכנו לכיוון הסיור האחרון שלנו באיזבלה, איזור Las Tintoreras. בעוד שאני וראובן עשינו דרכנו חזרה אל הר הגעש כדי לאתר את הארנק האבוד, שאר החבורה בילו באי הגעשי המקסים, עם שפע של ציפורים ימיות ובעיקר בעיקר – שוב איגואנות ימיות, אבל הפעם ממש המון, ובכל צורה וגודל. חברנו אל השאר בלגונה קסומה לשנירקול של ערב, ומשם לערב אחרון באיי גלפגוס…
למחרת השכם בבוקר העמסנו את עצמנו על הסירת-אוטובוס חזרה לסנטה קרוז, ומשם במיניבוס למעגן הצפוני, אל האי בלטרה, שבו שדה התעופה הראשי של האיים. למרות שאין ספק שהטיול היבשתי סבל מהשוואה בלתי נמנעת ובלתי אפשרית אל השבוע החוויתי שקדם לו, אני חושב שבראייה אחורה החוויות והזכרונות שזכינו להם בהיכרות היבשתית סביב האיים העצימו את החוויה הכוללת והעשירו את הביקור שלנו באיים לאין ערוך. אחרי הכל, היו לנו את האיגואנות היבשתיות, צבי הענק, לועו של הר הגעש, חבורת הפלמינגו, השלמת שנירקול עם איגואנות למי שטרם זכה, ריקוד הסולות, חיזור הפריגטות, הפסל של דרווין ועוד.
אני חושב שאפשר לומר בהגזמה קלה שעלינו למטוס עם צביטה בלב, של פרידה אחרונה מהאיים המכושפים.
לקריאת סיכום החלק הראשון: ספארי צלילה באיי גלפגוס

ובקרוב החלק האחרון, חוויית ג'ונגל באמזונס, שמורת קויאבנו.

 

 

 

5 תגובות

1. 
   שגית
   אפריל 10, 2013

   אמיר היקר,
   תודה רבה על הכתיבה המעולה!!! והעלאת הזיכרונות,
   זה מרגיש כאילו עברו שנים מאז הטיול…
   כמה כיף היה!!!! בהחלט אחד המקומות היפים לצלילה ולאוהבי הטבע!
   ושוב תודה

   הגיבו
2. 
   אמיר גור
   אפריל 10, 2013

   שגיתי, תודה על התגובה! גם לי כיף להיזכר, יש לי עוד את החלק השלישי לכתוב, ואז לערוך סרטון… ועוד מפגש (אני מקוה)
   :-)

   הגיבו
3. 
   סמדר
   אפריל 10, 2013

   אמירוס, כמה כיף לקרוא ולהיזכר. סיכום ההדר.
   היה טיול מדהים. בוודאי שיהיה מפגש…
   נתראה במהרה. סמדר

   הגיבו
4. 
   אמיר גור
   אפריל 11, 2013

   היי סמדר
   תודה על הפידבק

   מחכה בקוצר רוח

   הגיבו
5. 
   שגית
   אפריל 11, 2013

   ברור שיהיה מפגש!!!
   מחכה לחלק השלישי ולכל מה שיבוא אחריו
   נתראה….

   הגיבו