ירדן אולטימטיבי עם כריש לווייתן, כמעט

בכנות, לטיול הזה חיכיתי מאוד. אמנם ירדן זה טיול קרוב וזול יחסית, שיוצא לעתים קרובות, אבל לא לעתים קרובות הוא יוצא ל-4 ימי צלילה תמימים, ולא תמיד הוא כולל את כל ה"אקסטרות" – טיול ג'יפים בוואדי רם, צלילות סירה, צלילת לילה, כריש לווייתן.
ביום הראשון התחלנו בשתי צלילות מהחוף. הראשונה, בשונית שנקראת Casar Reef (או First Bay South). הצלילה השנייה היתה לאתר "שבע אחיות". בשתי השוניות האלה החבר'ה הופתעו מהעושר שפגשנו, והטופוגרפיה המגוונת של השונית. לטעמי העושר בירדן לא מתבטא בהכרח בכמויות הדגים שסביב השונית, אלא בכמות ה"מציאות" שפוגשים במהלך הצלילה. בעיקר מטרות לצלמי המקרו, אבל לא רק. למשל, אבנונים ועקרבנונים בכמויות שאין באילת. ממש המון!

את היום הזה סיימנו מוקדם, עייפים מכל הנסיעה לאילת ומעבר הגבול. למחרת היום, ידענו, נתחיל מאוחר – ליום של צלילות סירה באתרים שאינם נגישים מהחוף, ונסיים בצלילת לילה.

את היום השני התחלנו בצלילה שהיא מבחינתי Highlight חשוב בממלכה, ושדי הרבה זמן לא צללתי בה, שכן היא נגישה רק באמצעות סירה.
מדובר על אתר ה-Power Station, שזה הקיר האנכי הממשי היחיד שיש בירדן. הוא לא כ"כ רחוק מהחוף, אבל אין מעבר בשונית, כך מספרים, ומכל מקום החוף הקרוב אינו נגיש. אז הסירה נקשרת למצוף בויה, וממנה אנחנו קופצים למים. לראשונה אנחנו פוגשים בתופעה שלא הכרנו עד כה בירדן: הזרם על פני המים. כשיוצאים לצלילות מהחוף, לא מרגישים בו, ומייד מעמיקים ועוברים מתחתיו. אבל כשקפצנו מהסירה "בלב ים" (עלק) הזרם היכה בנו, ונאלצנו להמתין לקופצים מאוחר באמצעות החזקה בחבל ובגלגל ההצלה. כשכולם היו במים העמקנו לכיוון הקרקעית, בעומק 15 מ' מתחתנו, ולאחר שחייה קצרה מערבה הגענו ל"צוק", הקיר של ה-Power Station.
לאורך הקיר ירדנו עד לעומק 30 מ', ואפשר בהחלט היה גם להעמיק יותר מזה, אל ה-40 ואולי אף יותר, אבל לא אנחנו ולא הפעם. הקיר מזכיר מאוד מספר מקומות בסיני, כמו הקיר של הבלו-הול או של השארק ריף, גם אם לא עשיר כמוהם בדגה ובחיים. אתר נוסף שהטופוגרפיה כאן הזכירה לי, הוא דווקא הקניון באכזיב. אותו מבנה של מישור עליון רדוד, וקיר תלול שיורד אל מעבר ל-30.
בסיום הצלילה עלינו חזרה לסירה, והמתנו לארוחת הצהריים. אגב כך, הבחנתי בסנפיר במים, כ-50 מ' מהספינה. סנפיר גדול. שפשפתי עיניי. ממש גדול. "כריש לווייתן" צעקתי, ודרך המים הצלולים ראיתי את הגוף הענק, הגוון החום והנקודות הבהירות. לא היה מקום לספק, כריש לווייתן עבר מתחתנו וממש צמוד לספינה, בזמן שאנחנו התרוצצנו כאחוזי טירוף על הסיפון וחיפשנו חלקי ציוד שנירקול וצילום. לבסוף רק שניים קפצו למים, אסף ואנוכי, והזרם ישר הסיע אותנו הרחק דרומה, לכיוון שבו הפליג כריש הלווייתן, אבל מהיר כמוהו. היינו ממש קרובים, אין לי ספק, אבל לא מספיק…
נאלצנו לשחות חזרה נגד הזרם, עד שהגענו לספינה, עייפים אך נרגשים. כיף לדעת שהוא שם, כיף לדעת שהוא ביקר אותנו ושראינו אותו, גם אם אין לנו את הצילום שיוכיח את זה, וגם אם לא בילינו איתו מתחת למים.
את הצלילה השנייה רצינו לעשות ב-Kiwi reef, שגם לא נגיש בנקל מהחוף, אבל המצוף שמסמן אותו נעלם, ונאלצנו לשוטט ולחפש אתר צלילה עם מצוף קיים ושריר. זה נמצא לנו ב-Cedar Pride, האונייה הטבועה הכי מדהימה בצפון מפרץ אילת, או יותר נכון – מפרץ עקבה. שמה ניתן לה היות שהיא היתה אוניית מטען לבנונית, והרי ה-Cedar הוא ארז הלבנון. היא נרכשה והוטבעה על-מנת להוות אתר צלילה, ואת תפקידה זה היא עושה נאמנה מאז.
היתרון שבלהגיע אליה עם סירה גלום בכך, שאת כל הצלילה אפשר להעביר בה ולא בהגעה אליה, מה שמאפשר לחפור בה קצת יותר, כולל כמה חדירות מהנות.

חזרנו למועדון הצלילה, והמתנו לצלילת הלילה. צלילת לילה בירדן זה חוויה שלא מהעולם הזה. באמת, שזה אחד מהמקומות הטובים ביותר שהיו לי לצלילות לילה. בצלילה הזו, למשל, ראינו רקדנית ספרדייה, משבצון גדול (חשופית ענקית אחרת), תמנון שרב עם אבנון, אבנון שרב עם תמנון, זוג דיונונים, שפע דיונוניות, המון סרטני spider crabs ועוד ועוד.

חזרנו למלון מאוחר, ונפלנו למיטה, לחלום על רקדניות.
למחרת עוד שתי צלילות בבוקר, בשני אתרים אהובים: הטנק, כדי לסמן "וי" ושהחבר'ה יזכו לראות טנק מתחת למים. אבל גם בלי קשר, השונית מסביב יפה וגם הטנק צופן בחובו כמה הפתעות, וגם מהווה רקע נאה לתמונה הקבוצתית המתבקשת.

הצלילה השנייה, באחד מהאתרים האהובים עליי בכל הממלכה, היא צלילה בחול. ה-Eel gardens, גני הצלופחים, הם מדרון חולי עם נווי מדבר של אלמוגים, ובכל אחד הפתעה משלו. בעומק של 20 פלוס, יש מקבצי אלמוגים שחורים, שבין ענפיהם אפשר למצוא שחראשים מסתווים (Shrimpfish בלעז). וברדוד יותר, להקשת שרביטיות משוטטת, גני צלפוחים כמובן, הרבה הפתעת בחול וגם סלע אלמוגים עשיר באלמוגים רכים, דגי זכוכית, פזיות וכשלוש מורנות שמתחבאות בתוכו.
באמת סלע קטן, אבל לא נופל במאום מסלע משה.
כל הדרך חזרה היתה חיפוש בחול אחר "מציאות", קצת הזכיר לי את סגנון ה-Muck diving הידוע בעולם, צלילה באזורים חוליים אבל עשירים בבעלי חיים זעירים ופוטוגניים.

אחרי שתי הצלילות מיהרנו לחזור לעיר, ואל ההסעה שלנו לוואדי רם. הטיול בוואדי רם, כמו תמיד, זה חוייה מדהימה. המדבר הכי יפה בעולם, אינסוף צורות למסלולים, נקודות חן ופינות עניין. באמת אינסוף. ובסוף, כרגיל, ארוחת ערב בדואית וקצת שמיים במדבר. חובה בכל טיול לירדן.

וכך הגענו ליום האחרון, פה אחד הצבענו לחזור אל ה-Cedar Pride, גאוות ארזי הלבנון, לצלילה נוספת הפעם מהחוף. התורן שלה עשיר מתמיד, באלמוגים רכים סגולים, ולהקת דגי זכוכית, וכנופייה של זהרונים רעבתנים. לאחריה קינחנו בעוד אתר שכמעט אי אפשר לוותר עליו, גורגוניה 1, בזכות גושי האלמוגים האטרקטיביים, המבוך התת-ימי, ופינת הזהרונים-צדים-דגי-זכוכית הייחודית.
סיימנו את הטיול, התגלגלנו חזרה לגבול, אל ישראל ואל הנסיעה הארוכה צפונה…