הירח הכי גדול בעולם, אבל הפעם על אמת!
כן, כולם כבר שמעו שהלילה הולך להיות הירח הכי גדול מאז 1993. אתם בטח אומרים "בוא'נה, אני זוכר ב-1993, היה כל כך רומנטי עם הירח הענק ההוא"… ואולי כבר קניתם יין לבן והזמנתם בחורה לערב רומנטי על שפת הים. בסך הכל, ירח מלא זה תמיד רומנטי, ותמיד כיף לצפות בו, אבל כדאי לדעת שהוא גדול יותר רק בקצת, ובהיר יותר בטיפונת יותר.
<< לצילומים שלי מהירח הכי גדול >>
הסיבה שהוא גדול יותר זה כי פשוט הוא נמצא קרוב יותר לכדור הארץ. הירח אינו מקיף את הכדור במסלול מעגלי, אלא אליפטי, וכעת הוא נמצא בנקודה הקרובה באליפסה. זה לא קורה כך מדי חודש (הקפה של הירח) פשוט מהסיבה – שלא תמיד זה נופל על ליל ירח מלא, וכשהוא סהרון דק ממילא לא שמים לב לשינוי הקליל בגודלו. הסיבה לכך שהשינוי בבהירותו משמעותי יותר מהשינוי בגודלו, היא שקרבת הירח משפיעה על בהירותו לא ביחס ישר אלא במעלה השנייה. קחו נר בחושך ותרחיקו אותו מכם פי שניים – עוצמת האור שמגיע אליכם פחתה פי ארבעה.
יודעי הדבר ממליצים לצפות בו בזריחתו (בסמוך לשקיעת החמה, בעת ירח מלא) – כי אז הוא ייראה גדול יותר. ואלו שאינם יודעים דבר ישאלו מדוע דווקא כשהוא קרוב לאופק (בעת זריחתו, או בעת שקיעתו) הוא נראה גדול יותר.
יש מגוון של הסברים לתופעה, ולמעשה גילו של הדיון הזה הוא כגילה של "התקווה" ("בת שנות אלפ-א-אים") אבל אני אתן כאן את ההסבר הנכון והמקובל, למי שתהה:
הירח לא גדול יותר כשהוא קרוב יותר לאופק. תאמינו לי שאני מאמין להם, אבל אנשים אשכרה עשו ניסוי מדעי מסובך שכלל סרגל (עם שנתות של סנטימטרים!!!) וגילו שהגודל הנצפה של הירח לא משתנה במהלך הלילה. אם כבר, הוא קטן יותר, אבל באופן זניח. הוא קטן יותר (אבל אמרתי כבר זניח, נכון?) בגלל שהוא מעט יותר רחוק כשהוא באופק – תוסיפו למרחקו מאיתנו עוד כמה מטרים של רדיוס כדור הארץ. למרחק הזה אין משמעות רבה, אבל הוא בוודאי שלא גורם לו להיראות גדול יותר. גם אפקט השבירה של הקרניים החודרות לאטמוספירה לא מגדיל את הירח, רק לפעמים קצת מורח את תחתיתו בעת שהוא נושק לאופק ממש. זה לא רלוונטי לשאלה מדוע הוא נראה גדול יותר, לפעמים פי שניים, כשהוא קרוב לאופק. לפני כמה שנים התערבתי עם אהוד שטען שהירח גדול יותר פי ארבעה כשהוא קרוב לאופק. עד היום אהוד חושב שאני טועה, וסביר להניח שהלילה אקבל טלפון של ניצחון מבסיס אימונים בדרום הארץ, שם אהוד מעביר את המילואים בסוף השבוע.
ההסבר נעוץ במוח שלנו (אאוצ'…). זו אשליה אופטית שהמוח שלנו יוצר בגלל ההרגלים המגונים שטבועים בו.
האבולוציה לא תכנתה את המוח שלנו להבין שכיפת השמיים היא תלת ממדית ועצומה עד אינסוף (בכלל אנחנו לא מבינים אינסוף מי יודע מה, חוץ מאיינשטיין וסטיבן הוקינג ועוד כמה נכים, פיסית או רגשית). על כן יוצא לנו להניח שהיא דו-ממדית העוטפת אותנו, ומכאן שמה שנמצא באופק רחוק יותר מאיתנו. אם תציירו כדור ארץ ומסביב כיפת שמיים, תראו שמה שמעלינו קרוב משמעותית ממה שבאופק. וככל הכדור גדול יותר ביחס לכיפת השמיים – כך הבדל זה משמעותי יותר. ולכן כשהירח קרוב לאופק המוח שלנו עושה הנחה, שעל פיה הירח רחוק יותר מאשר כשהוא בזנית מעלינו. והרי לא יכול להיות שגוף מסוים יתרחק מאיתנו וגודלו הנצפה יישאר זהה, נכון? ועל כן המוח מניח שהירח גדול יותר.
אבל כידוע, Assumption is the mother of all fuck-ups, והמוח שלנו, כרגיל טועה ומטעה, וגורם לנו לעשות שטויות רומנטיות כמו לצאת לחוף הים עם בקבוק יין לבן ובחורה, במקום לשחק כדורגל עם החבר'ה בשכונה ולכפכף את החננה שאמר משהו על זנית ומסלולו של הירח וחטף גול.
ובכל זאת, כנראה שאני אעשה סיבוב במקום שאפשר לראות בו את האופק המזרחי היום אחר הצהריים, רק בשביל לראות אותו כשהוא שמן וצהבהב (שינוי הצבע בקרבת האופק דווקא כן נובע מבליעת קרני האור המוחזרות ממנו בשכבת האטמוספירה), וכנראה שאם הייתי משחק עדיין כדורגל בימי שישי אני הייתי זה שחוטף את הכפה כי הוא חטף גול, אם או בלי דיבורים על ירח…