רגע אינטימי

כן, היו לי כאלו. אולי אפילו יותר מאחד כזה, לא זוכר כרגע. אבל בתחרות של פורום אהבה ורומנטיקה של תפוז לכבוד חג הוולנטיינס, היה צריך לספר רק על אחד כזה, הכי מיוחד ואינטימי. ולתחרות סיפורים אני לא מסרב, בדרך-כלל. אז שלחתי סיפור, והפלא ופלא: הסיפור הרומנטי שלי על הרגע האינטימי בחיי זכה (רק) במקום השני בתחרות, ובפרס של ארוחה זוגית-רומנטית במסעדה יוקרתית.

הנה הסיפור שלי, שזכה במקום השני:

הצעתי לה לרוץ איתי, והיא הסכימה מייד.
לא כל אחת היתה מסכימה.
אבל מצד שני, גם לא כל אחד היה מציע.
זו היתה אהבה מהצעד הראשון.

מבחינתי הריצה איתה היתה סוג של מבחן.
בריצה אפשר ללמוד עליה הרבה.
כמה נמרצת היא, כמה היא נהנית מהחיים.
כמה היא אוהבת לצאת החוצה, לבלות ביחד.
בעצם, נראה לי שגם היא בחנה אותי.
לא כל גבר היה לוקח אותה לרוץ איתו, ככה ביום הראשון להכרותנו.
אבל אני עמדתי במבחן שלה, והיא עמדה במבחן שלי.

זה היה בתקופה שהייתי בודד, ביום שעברתי לדירה קטנה בתל אביב, לבד.
כשראיתי אותה בתוך שוק הבשר הזה, במקום שבו אנשים באים כדי לבחור, ידעתי שכמוני, גם היא לא מקבלת מה שמגיע לה.
שמגיע לה גם, כמוני, לא להיות יותר לבד.
אחרי הריצה, עמדנו מתנשפים ומחויכים.
הבטתי בעיניי השקד החומות והמהפנטות שלה.
לאף בחורה אין כאלו עיניים.
הושטתי לה את ידי, והיא שמה את כפה בכפי.
קרבתי אליה את פניי, והיא מצדה, כאילו כדי להודות לי, קרבה אליי את אפה, ונגעה בי בשפתה.
ליטפתי את שערה הרך.
לפתע היא נסוגה אחור, ובמבט שובב, מזמין, משכה אותי אחריה לריצה נוספת.
והיא רצה כל כך מהר, כל כך יפה, כבר לא נותר בי כוח.
החזקתי אותה, ומשכתי אליי.
אימצתי אותה אל לבי.
אימצתי אותה.

*  *  *

זה היה ביום אימוץ של אגודת SOS חיות, 10 לנובמבר, 2007.
מאז ועד היום, ועד שהמוות יפריד בינינו, סנדי הזאבה ואני נרוץ ביחד.

כעת נותר רק למצוא מתנדבת לחלוק איתי את הפרס, ורצוי אחת כזו שלא אכפת לך שהרגע האינטימי בחיי היה עם זאבה.
יש כזו?

12 תגובות

  1. פברואר 22, 2010

    הרגעים האינטימיים ביותר שלי היו עם החתולה, אז אני מוכנה לקבל גם את הרגע האינטימי שלך.
    ואני תמיד מתנדבת לקבל אוכל בחינם.

  2. תומר
    פברואר 22, 2010

    ממש ממש ממש יפה!!!!!

  3. פברואר 22, 2010

    תודה תומר!
    ליזי, מה את אומרת שנשאיר את הזאבה שתעשה בייביסיטר לחתולה? היא גם מתנדבת תמיד לקבל אוכל בחינם D:

  4. פברואר 22, 2010

    מממ… החתולה יודעת גם להסתדר לבדה. היא לא צריכה בייביסיטר, אבל תודה על ההצעה :)

    אז מה אמרנו בקשר לארוחה הזאת, הא?

  5. יאיר זהרוביץ
    פברואר 24, 2010

    שיחקת אותה! סיפור יפה ונחמד (-:
    אכן יחסים עם כלב הם משהו שאין דרך להשוות או להסביר למסתכל מהצד…

  6. מרץ 05, 2010

    צודק יאיר, במיוחד אם המסתכל מהצד הוא חתול.

  7. רוני
    מרץ 06, 2010

    סיפור משובח!
    רגע אינטימי מעורר השראה…
    תכלס, במקרה של סנדי, היא שווה רגעים אינטימיים יותר מכמה בחורות אחרות שאנחנו מכירים.
    אני מתנדבת לארוחה זוגית ורומנטית עם סנדי, על איזה קערת דוגלי-גורמה.

  8. מרץ 06, 2010

    אוי ואבוי, את באמת חושבת שהיא תיגע בדוגלי?
    רואים שאין לך כלב…

    :-)

  9. Sue
    אפריל 07, 2010

    אהבתי!

  10. תמי
    אוקטובר 30, 2010

    מותק של פוסט,

    לא זכור לי רגע אנטימי עם כלב אם כי כשהייתי קטנה גדלתי יצור חביב מעורב ונוטף ריר שקראתי לו הכלב שלי. למעשה היא היתה כלבה.
    מאוחר יותר גיליתי יצורים מעורבים ונוטפי ריר אחרים לחלוק איתם אנטימיות.
    אבל עניין אותי מאד אם כבר מצאת מתנדבת משלך.

  11. אוקטובר 30, 2010

    בטח תמי, לארוחה חינם תמיד יש מתנדבות. ככה זה בחורות, מציעים להם אוכל טוב בחינם, הם ישר הופכות לעדת זאבות :-)

כתבו תגובה