בחזרה לצלילות בים התיכון

איזה כיף שהסתיו בפתח. גם כי הים התיכון מתחיל להשתפר, וגם כי סטודנטים לתארים מתקדמים במחלקה לזואולוגיה של אוניברסיטת תל אביב מגלים ששנת לימודים חדשה קרבה והם מתחילים להילחץ להביא תוצאות למחקרים שלהם, ומרבים ב"עבודת שטח" – בצלילות, אם נקרא לילד בשמו.

"מה טוב בזה?" אתם שואלים? התשובה פשוטה: "לא!". הסבר: לא, אתם לא שואלים, כי זה ברור לכם לגמרי – יש צלילות מחקר מעניינות של חברים טובים, ואני מתפתה להצטרף אליהם. ברור.

בשבוע שעבר הצטרפתי לנועה (סליחה, סליחה, ד"ר שנקר) לאיסוף אצטלנים באזור עכו. יצאנו מחוף הסוסים לעבר אי הזבובים. באמת. חוף הסוסים סמוך לביה"ס לקציני ים בעכו (פנימייה) ואי הזבובים זהו שמו של מגדל השמירה העתיק שמול הכניסה לנמל עכו. בעוד נועה נוברת באצלטנים שלה ואוספת דגימות כדי לחקור מצב רבייתי של הפרטים, אני צילמתי מתקפה של תולעים שטוחות יפהפיות על הריף.

היום הצטרפתי לצלילות של גדעון שחוקר ספוגים, והפעם סביב עמודי מזח הפחם של חדרה. גדעון לא אוסף, הוא סופר. והוא לא סופר סתם, הוא סופר כמה מהפרטים של "חיית המחקר" שלו (כן, נו, גם ספוג יכול להיות "חיית מחקר") בריאים וכמה נגועים במחלה שתוקפת פרטים רבים מהסוג Ircinia – סרחן, בעברית.

מיותר לציין שללא אישור של נמל תחנת הכח (הניתן למטרות מחקר) אי אפשר להכנס ולצלול על עמודי המזח, שיכולים להיות מרתקים בהחלט.

לשני האירועים הצטרפה אליי רויטל, חברה טובה, והיום גם חגגה את הצלילה ה-300 שלה, מתחת למסוע הפחם של חדרה. וככה היא נראתה:

רויטל עם שלט 300, וציטוט קרוב מהסרט 300 (היעד הבא: הסרט 10,000)

תגובה אחת

1. 
   רויטל סלומון
   ספטמבר 23, 2008

   איזו חשופית מכוערת. ולמה היא מחזיקה שלט?

   אה.

   סליחה.

   הגיבו