האולימפיאדה של הטבע
באווירת בייג'ין, מפתה להשוות אל שיאי עולם החי. עשה זאת בחן ארז ארליכמן, ואני מקשר אליו, אז מה?
ההבדל הוא, כמובן, שבטבע אף אחד לא זוכה במדליה, ואפילו זכות הקיום וההישרדות כבר לא נשמרת בימינו הודות להיותך שיאן בתחומך. בטח לא אפתיע אף אחד כשאגיד, שגם המיומנים בספורטאים שלנו, הם נמושות רופסות בהשוואה לבעלי חיים המצטיינים בתחומם. הימנית של מוחמד עלי לא היה מאיימת על אף גורילה הררית כסוף גב, ואפילו נדיה קומונצ'י לא היתה רושמת עשיריות אם היתה מתחרה מול דולפין וירטואוז ביום טוב.
הנה קצת שיאים מעניינים של בעלי חיים, רובם לקוחים מתוך כתבתו של ד"ר אבי ארבל מגיליון 106 (אוגוסט 2004) של "טבע הדברים", או מספר השיאים של גינס, או באדיבותה של האינטרנט.
הגדול ביותר: הלווייתן הכחול, 27 מ', כ-150 טון, עם שיא שעומד על 190 טון.
הלווייתן הכחול, בעל החיים הגדול ביותר שחי אי פעם בפלנטה הזו.
הצולל לעומק: לווייתן ראשתן, ידוע כצולל עד לעומקים של 2,000 מ', אבל אם תשאלו אותי כנראה שגם להרבה יותר. בכל זאת, הוא עוצר את הנשימה לשעה-שעתיים, ושוחה למטה די מהר. שיאנים נוספים בתחום הם לווייתני זיפיוס, ופילי הים.
חסר החוליות הגדול ביותר: הדיונון הענק, עד 15-16 מ' כולל זרועות, והוא הטרף החביב על הלווייתן הראשתן, שמה במעמקים.
הדג הגדול ביותר: כריש לווייתן, עד 18 מ', מופיע גם אצלנו, ואפילו לאחרונה ממש.
דג הגרם הגדול ביותר: דג השמש, "מולה-מולה", עד 3 מ', כשני טון משקלו. אישתו היא גם האלופה הימית ברבייה (לדגים), ומייצרת כ-300 מיליון ביצים בשנה. מכיוון שרק מיעוטן (1? 2?) זוכות לבקוע ולהגיע לבגרות, אפשר לומר שהיא יצרנית מזון לא קטנה עבור אוקיינוס הזללנים רחב הידיים.
הזוחל הגדול ביותר: ה"סולטי", תנין הים האוסטרלי, כ-7 מ', עם שיא של 1,088 ק"ג. תנין הנילוס גם לא פראייר, ומתקרב אליו בממדיו.
צב הים הגדול ביותר: צב הים הגלדי, כמעט 3 מ', 750 ק"ג.
היבשתי הגדול: פיל אפריקני, ענק בן ימינו, והגדול בעולם הוא…: יוסי שלנו, מהספארי ברמת גן. גובה 4 מ' בכתפיים, משקל 6 טון.
מתקרבים אליו, אבל לא ממש: היפופוטם, כ-3.2 טון. קרנף רחב שפה, כ-2.5 טון (אבל ארוך וגבוה מההיפו). וכמובן הפיל ההודי, גובה 3 מ' בכתפיים, משקל עד 5 טון.
הגבוה מכולם: גי'רף אפריקני, כ-5.5 מטר גובה, ונראה לי שאין הכוונה לגובה הכתפיים…
האצן המהיר: הצ'יטה כמובן (ברדלס מנוקד) – 100-110 קמ"ש למרחקים קצרים, מפתח מהירות תוך מספר שניות, לא מבייש שום רכב ספורט מבחינת ההאצה.
אימפלה, רצה למרחקים ארוכים, שיאנית בקפיצה למרחק, ומפתיעה את כולם בסוף. גם אתכם.
אצנים בים: לווייתן קטלן (אורקה) והדולפינן הים-תיכוני, כ-60-65 קמ"ש. אבל הטונה הכחולה משאירה להם שובל של פלנקטון במהירות של 70 קמ"ש, ונדמה לי שגם דגי חרב. הפינגווין המהיר ביותר – כ-40 קמ"ש, שזה לא רע בשביל ציפור שלא עפה…
אצנים באוויר: בז נודד בצלילה על טרף – נמדד ב-290 קמ"ש!!! ולמרחקים ארוכים, דווקא שני מיני ברווזים מתמודדים על התואר, עם סדר גודל של 100 קמ"ש על פני מאות קילומטרים.
ובגובה משייט האווז האפור בגובה של 8,515 מ', הרבה מעל פסגת האוורסט. זה כמעט בירח, לא?
הפומה (אריה ההרים) מזנקת כ-4.5 מ' לגובה, האימפלה והדלגן (אנטילופה אפריקאית אחרת) למרחק 12-15 מ', הטיגריס מתקרב לשניהם, גם במרחק וגם בגובה.
העוף הכי קטן הוא הקוליברי, באורך 5 ס"מ ומשקל של שניים ורבע גרם. ביצת היען מגיעה למשקל של 2.35 קילו, כמו אלף קוליברים.
העוף בעל מוטת הכנפיים הגדולה הוא האלבטרוס הנודד, עם שיאנים של 3.5 מטר מקצה לקצה. אחד השקנאים שמזדמן בנדיר לארצנו (בדרכו מאירופה לאפריקה) מגיע ל-3.4 מטרים. הקונדור האנדיני, גדול הדורסים, מגיע ל-3.1. אבל גם העזניות שלנו, העזנייה השחורה ועזניית הנגב, בעלות מוטת כנפיים מרשימה של 2.8-2.9, ומשקל של 12-13 ק"ג. בעבר (לפני 6-8 מיליון שנה) חי הארגנטאביס בארגנטינה, עוף מעופף למדי, עם מוטת כנפיים של 7.6 מ', ומשקל של 80 ק"ג. זה ממש כמו איש מעופף, לא? ואם כבר בזה, אז הקצלקואטלוס, גדול הזוחלים המעופפים של הפרה-היסטוריה (נמנה עם הפטרוזאורים – "לטאות הכנף") הגיע למוטת כנפיים של 13 מטרים ומשקל של למעלה מ-100 ק"ג (!!!).
הדוב הלבן הוא גדול טורפי היבשה, עם 650 ק"ג משקל, גדול מהאריה, מהטיגריס, וגם מדובי הגריזלי של איי קודיאק.
כח קומודו הוא גדול הלטאות, 3 מ' אורך, 150 ק"ג.
הפיתון המרושת האסייתי הוא הנחש הכי ארוך, עד 10 מ', אבל אנקונדה מתקרב אליו באורך ומעפיל עליו במשקלו, העולה על 200 ק"ג.
אז בסדר, הם אולי ינצחו אותנו באולימפיאדה, אם היינו נותנים להם לשחק, אבל זה לא הוגן: אחרי הכל, הטבע פשוט התאמן יותר זמן מאיתנו.
2 תגובות
-
אוגוסט 12, 2008
יופי של פוסט.
מה עם מזיל הדמעות המצטיין? :)
