טיול צלילה וטבע באיי גלפגוס ואקוודור

לקריאת גלפגוס פרק 2 – טיול טבע יבשתי באיי גלפגוס

לקריאת גלפגוס פרק 3 – טיול יבשתי באמזונס

זהו סיכום מפורט וארכני לטיול של החברה הגיאוגרפית באיי גלפגוס והאמזונס, ושלא כדרכי – לא הצלחתי להימנע מלפצל את הפוסט הזה לשלושה חלקים: הפלגת הצלילות באיים, הסיור היבשתי באיים והחלק באקוודור ובג'ונגל האמזונס. וגם כך כל חלק יצא ארוך למדי, אולי רק לצוללים שהיו איתי תהיה סבלנות לקרוא את הכל, אבל זה גם בסדר.

מאז שהקמתי את אתר גלפגוס, ובעצם מאז שביקרתי באיים הקסומים בפעם הראשונה ב-2007, טענתי שזה המקום הכי מדהים בעולם. מבחינת עושר בעלי-חיים, גיאוגרפיה, גיאולוגיה, הסטוריה ימית ובכלל. פשוט מקום מדהים! והטענה הזו קיבלה משנה תוקף בטיול שזה עתה חזרתי ממנו, אותו הדרכתי מטעם החברה הגיאוגרפית. הטיול היה טיול עומק מקיף בדגש ים וטבע באיי גלפגוס וג'ונגל האמזונס. היו איתי 9 מטיילים, כולם צוללים מוסמכים וותיקים, והתכנית כללה הפלגה של שבוע בספינה המדהימה Darwin Buddy, סיור נוסף של 6 ימים באיי גלפגוס לאחר ההפלגה, כדי לוודא שאין אף אבן שלא ביקרנו (וצילמנו) בה ולבסוף טיול ג'ונגל של 4 ימים בלב שמורת קויאבנו שבאמזונס, ועוד ביקור בכפרים אינדיאניים ובשוק האינדיאני של אוטובאלו. וואו, אפילו רק לכתוב את זה נשמע ארוך ומורכב… אבל שווה כל רגע.
את הנחיתה בגלפגוס קשה לתאר במילים. רק לראות שוב את קו החוף של האי סאן כריסטובל, ריגש אותי ולא רק אותי. בשדה התעופה הקטנטן והצבעוני הצטלמנו ליד פסלים של אורקות ודולפינים, אבל ההתרגשות הגיעה לשיאה כשהגענו לרציף של הספינה: לא הכנתי את החבר'ה למראה המלבב (והמאוד שגרתי בגלפגוס, אגב) של חבורת אריות ים "הומלסים" שרובצים על הספסלים האנושיים (עלק!) ועל הרצפה, כך שצריך להיזהר מלדרוך עליהם. גם הסרטנים האדומים שבצדי הרציף, השקנאים שנוחתים לנוח על סירות הדייגים העוגנות, הסולות שעפות מעל וצונחות אל המים והפריגטות שרודפות אחריהם כדי לחטוף מהם ארוחה דשנה – כל אלה לא הצליחו להכין את החבורה הנרגשת שלנו, לימים הבאים. כף רגלנו דרכה על הספינה שלנו לשבוע הקרוב, ה-Darwin Buddy, ושוב התרגשות: ספינה מדהימה, ברמת מלון 5 כוכבים, מרווחת ומפנקת. היא ואחותה התאומה, ה-Wolf Buddy, הן ספינות הצלילה החדשות ביותר בפועלות באיים, ונבנו ב-2010 במיוחד לצורך זה. בקיצור: פינוק!

יצאנו לים, שתי הספינות האחיות ביחד, בשעת ערב מאוחרת (בגלל עיכוב בטיסה) ונרדמנו בזמן שהאי סאן כריסטובל מתרחק מאחורינו. נתיב ההפלגה שלנו עבר מצפון לאיים סנטה קרוז וסנטיאגו, היישר אל זריחה מעל האי הענק איזבלה, סוסון הים הגדול ביותר בעולם. איזבלה הוא בעצם 6 הרי געש שעלו מן הים וחברו להם ביחד ליצירת אי בצורת סוסון. זהו האי הכי גדול בגלפגוס, ושטחו גדול יותר משטח כל האיים האחרים ביחד. שטחו בערך חמישית משטח מדינת ישראל, ומכאן שהשטח היבשתי הכולל של איי גלפגוס הוא 40% משטח ישראל, בקירוב. בצפון האי איזבלה, מצפון להר הגעש דרווין (נכון, שוב דרווין) נמצא הר הגעש וולף (נכון, שוב וולף) והוא הנקודה הגבוהה ביותר באיים, עם גובה של 1,700 מ' מעל פני הים. אבל אנחנו דווקא בדרכנו אל מתחת לפני הים, מול קייפ מארשל במזרח האי הענקי. מה ראינו בצלילה הראשונה? הרבה כרישים, מהם פטישנים וכרישי גלפגוס, מספר סוגים של מחבטנים, מהם Golden rays ומובולות (מיני-מנטות), להקות ענק של דגים ועוד. בכל מקום אחר בעולם, מצאי כזה בצלילה אחת היה מוציא אותנו ללא אוויר. אבל עם ציפיות כמו שנבנו אצלנו, לא התפלאתי שבתום הצלילה שאלה סמדר בטון מאוכזב את חיימה, המדריך המקומי: "You know Haime, I thought that in Galapagos we will see more sharks…". ואילו אני, שמכיר קצת את גלפגוס ויודע מה העתיד צופן לנו בחובו, נזכרתי בתנועה שבן דוד שלי היה עושה לאוהדי מכבי מהיציע של בית"ר: "חכו חכו" וחייכתי בסבלנות. אחרי הכל, מחר יום חדש באיים דרווין ווולף (כן, שוב דרווין, שוב וולף). הצלילה השנייה והשלישית באותו יום, גם הן באיזבלה, אולי הרחיבו את מצאי האטרקציות אבל הסגנון נשאר דומה: מדהים ביחס לכל מקום אחר כמעט, אבל עדיין לא תואם את רף הציפיות הגבוה שהצבתי לדמיונם של החבורה, בתדרוכים ובהכנות. אבל האטרקציה היומית דווקא הפתיעה בין הצלילות, כשצוות הספינה הציע לנו לשנרקל בלגונה של אריות ים. לא סירבנו. באותו יום, היום הראשון לצלילותנו, עוד לא הכרנו מקרוב את אריות הים, ושמחנו מאוד על ההזדמנות הראשונה לשנרקל עמם. סירות ה"פנגה" (כך קוראים באמריקה הלטינית לדינגי, או סירות הזודיאק, שמהם אנו צוללים) לקחו אותנו עד לפתח הלגונה, ומשם המשכנו בשחייה ושנירקול דרך מעבר צר בסלע לתוך לגונה מוגנת. בתוך הלגונה עושר של להקות דגים, אבל את האריות בהתחלה לא ראינו. ואז, בסריקה מעל המים, ראינו פה ושם גורים חמודים לצדי הלגונה, וכשהם הבחינו בנו, חלקם גלשו לתוך המים, מתוך סקרנות או שובבות. למעשה אלה לא אריות הים שראינו ברציף בסאן כריסטובל, אלא דובי הים (Galapagos Fur Seal באנגלית), שהם למעשה קרובים של אריות הים. (להרחבה על אריות הים). דובי הים קטנים יותר מאריות הים של גלפגוס, ומתוקים יותר. עם עיניים ענקיות וסקרניות וגורים פרוותיים וסקרנים עוד יותר. שחינו מפינה לפינה בלגונה, מקוים שדובון שעיר כזה יבוא לבקר אותנו. תוך כדי השנירקול, זוג סולות צללו לתוך המים לידי, ועלו למעלה עם דגיג בפה. כמובן שהצלחתי לצלם רק את הסילון שהשאירו אחריהם, חוויה שהזכירה לי את קרובי המשפחה שלהם במירוץ הסרדינים, "סולת הכף".

עם רדת הערב ה-Darwin Buddy וה-Darwin Wolf עזבו את האי איזבלה ואת איי הגעש שלו – דרווין ווולף, והפליגו צפונה אל תוך הלילה, אל עבר האיים דרווין ווולף.

למישהו יש אישיו עם דרווין ווולף?!

דרווין הוא כמובן צ'רלס דרווין, החוקר הידוע והמשפיע ביותר שביקר באיי גלפגוס מאז ומעולם, שאחראי על תאוריית האבולוציה ומוצא המינים. תוכלו לקרוא עליו עוד קצת במאמר באתר גלפגוס.
וולף, תיאודור וולף, היה חוקר טבע גרמני שחקר את איי גלפגוס במחצית השנייה של המאה ה-19 ותצפיותיו תרמו רבות להבנת הביולוגיה, הגאולוגיה וההיסטוריה האנושית באיים.

חציית קו המשווה והאיים הצפוניים והמרוחקים

אמנם לא ציינו את זה בזמן אמת, אבל תוך כדי ההפלגה צפונה הרי חצינו את קו המשווה. חרף הניסיון הימי המגוון שלי, ומספר רב יחסית של מסעות ימיים ברחבי העולם, זו היתה הפעם הראשונה בחיי שחציתי את קו המשווה בהפלגה. ולמה זה כ"כ חשוב? מסורת של ימאים, לציין את החציה הראשונה בטקס על סיפון הספינה, הכולל "זובור" רציני של מריחה בזפת, הטבעה בחבית מים, קשירה בחבל והעברת הטירונים מתחת לשדרית הספינה וכמובן קצת מלקות בשביל הכיף (של המלקים). אם דרווין עבר את זה ושרד, גם אנחנו היינו יכולים. אבל "לצערנו", זה לא קרה…
בבוקר התעוררנו למרגלות האי וולף, וההתרגשות היתה רבה. למרות שעל המפה האיים קרובים זה לזה, בשטח לא ראינו את האי דרווין ממקום עגינתנו בווולף, ולשווא ניסינו לסרוק את הים כדי לראות את "קשת דרווין" (כן, עוד פעם דרווין, ובכלל לא הפעם האחרונה) המפורסמת.
פינקו אותנו בארבע צלילות תמימות באי וולף, ואז כבר הבנו על מה מדובר: כל צלילה, אבל כל צלילה, עם כמה עשרות של פטישנים לפחות. מדי פעם גם כריש גלפגוס או שניים, שהם אמנם ללא המראה המיוחד של כרישי הפטיש, אבל הם גדולים ומוצקים יותר. אריות ים הפכו לעניין שבשגרה, למרות ששיגרה מבורכת, והפתעות חולפות בצורה של עטלפי ים ענקיים או להקת ג'קים רק הוסיפו להתרגשות. וכמובן, לעתים קרובות בין הצלילות, דולפינים ליוו אותנו והפכו חברים לדרך, בחלק מהפעמים גם קפצנו אליהם למים אחרי הצלילה, לשנירקול-משחק מהסוג שדולפינים הכי טובים בו (חוץ, אולי, מאריות הים…).

למחרת בבוקר, היום הרביעי בספינה והשלישי לצלילות, היתה צלילת שיא ראשונה. ירדנו למרגלותיו של האי וולף, כמו ביום האתמול. אבל שעת הבוקר המוקדמת והראות המצוינת שתפסה אותנו, עשו את שלהם: להקה של בין 80 ל-100 פטישנים עברה מעלינו, ובצילום אחד הצלחתי לתפוס לפחות כ-40 יחדיו. אתם מוזמנים לנסות לספור. חוויה שלא תיאמן, במיוחד אם תקחו בחשבון את העובדה שמדי פעם כריש תועה חורג מעט מהעדר ועובר במרחק של מטרים ספורים מאיתנו, מבחין בנו ובתנועה סנפיר זריזה חוזר מייד לחבריו הכרישיים. אחרי צלילות הבוקר בווולף, סוף סוף עברנו לדרווין. ההגעה ל"קשת דרווין" המפורסמת היא סימבולית, כי היא האייקון המוכר והמייצג של צלילה באיים המרוחקים של גלפגוס, דרווין וולף. פרט לכך, מרבית הצלילות באי דרווין מתבצעות למרגלות הקשת, ולא סביב האי דרווין עצמו. את שאר הצלילות של היום הרביעי ביצענו מתחת לקשת דרווין, וכן את שתי הצלילות הראשונות למחרת. כמו בווולף, גם בדרווין שפע של פטישנים, למרות ששטף רצוף של כמאה ביחד לא ראינו. בעונה הקרה (יוני-דצמבר) האי דרווין ידוע בריבוי כרישי לווייתן גדולי מידות, אבל בעונה החמה והרטובה לא, ואכן לא התמזל מזלנו.
אבל לא חסר לנו דבר, וכאן דוקא האטרקציה המרכזית היתה אריות הים. בחלק הרדוד, בעומק 5 מטרים, משפחה של כ-40-50 אריות ים משתעשעים, רובם צעירים יחסית, סקרנים ושובבים, אוהבים אותנו כמעט כמו שאנחנו אוהבים אותם. פטישן חולף לא מהווה בעיה, אריה ים בוגר ושובב "מלווה אותו החוצה" בחוצפניות אופיינית, אבל שעובדת. ופתאום, מתוך הפסטורליה הקסומה, צומחת דרמה: כריש גלפגוס ענקי (אני חושב שלא אגזים אם אעריך אותו בכשלושה מטרים) מגיח מבין הסלעים, ובשנייה החגיגה נגמרת, כל הגורים החמודים נעלמים כלא היו, וחבורה של גברתנים – אריות בוגרים ומסיביים – מגיחה משום מקום ומלווים את הכריש המאיים החוצה מהגזרה. עוד לא הספקתי להצטער שלא הצלחתי כלל לצלם, והנה הגלפגוסי הענקי מגיח לעוד יעף, ובאמת שמגיע היישר אליי. אני יודע, כולם רגילים שכולם אומרים את זה, אבל הכריש הזה פנה לכיווני והגיע למרחק של מטר אחד ובודד, עד כדי שכבר הגשתי לו את המצלמה על-מנת לחצוץ בינו לביני. ועל-מנת לקבל זוית צילום טובה יותר, כמובן. אבל המצלמה היתה מצלמת הוידאו, וכדי לראות בעצמכם את הדרמה תצטרכו לחכות עד שאפיק סרטון גלפגוס…

ואם כבר הזכרתי סרטון, אז אי אפשר שלא לציין את הלווייתנים שבין דרווין לווולף. כשלוש פעמים הזעיק אותנו קפטן הספינה בקריאות האהובות: "Ballena Ballena" – לווייתן! פעם אחת חיימה, המדריך המקומי ומדריך טבע מוסמך של הפארק הלאומי, זיהה את הלווייתן כאולי גדול סנפיר (Humpback whale) ופעם שנייה כאולי לווייתן גוץ (Minke whale). אבל הכי שווה היה הלווייתן שזוהה בוודאות כראשתן (Sperm whale). הראשתן הזה שחה רגוע ואנחנו ליווינו אותו כ-20 דקות, כל פעם שהגב שלו מלטף את פני השטח המצלמות שלנו מורמות, מקווים להנציח בוידאו וסטילס את הסילון שהוא מוציא בכל נשיפה. חוקרים מזהים מיני לווייתנים (ולעתים גם פרטים ספיציפיים) ע"י צורת הסילון, סנפיר הגב ובעיקר בעיקר לפי סנפיר הזנב. הראשתן שלנו הראה לנו את הסילון וסנפיר הגב מספר פעמים, אבל את סנפיר הזנב הוא מראה רק לפני צלילה, וכשזו מתבצעת הוא נעלם לזמן ארוך. הראשתן הוא הלווייתן המעמיק לצלול מכל הלווייתנים, מסוגל לעצור את הנשימה לפרק זמן של בין שעה לשעתיים, לצלול לעומק של קילומטרים אחדים בתורו אחר הטרף החביב עליו: הדיונון הענק שוכן המעמקים. אחרי 20 דקות של שחייה רגועה על פני המים, הראשתן שלנו החליט שזהו הזמן לצלול, וכולנו זיהינו את הכוונה שלו מבעוד מועד, בזכות תנועת הגב המתקמר שרמזה לנו שעוד מעט זנב ואחריו הצלילה. ההתרגשות היתה בשיאה כשהבנו שהציפייה מוצדקת, הזנב שבר את פני המים, עלה אל על והתנוסס לרגע, לפני שהחל לשקוע בדחיפה אדירה ולקחת את הגוף האדיר שמחובר אליו אל המעמקים. ואנחנו צילמנו, אצלי זה נתפס במלואו בעדשת הוידאו, וגם כאן תצטרכו לחכות לסרטון כדי להיווכח.
ובכן, יום חמישי להפלגה, יום רביעי לצלילות, עברנו מדרווין לצלילות אחרונות בווולף, ומשם בלילה הרמנו עוגן חזרה דרומה, לחצות שוב לחצי הכדור הדרומי ולעבר האי איזבלה, סוסון הים הענקי.

ביום השישי התעוררנו מול פונטה ויסנטה רוקה, "הפה" של הסוסון, והנקודה שבה יש סיכוי לא רע לפגוש במולה מולה, דג הגרם הגדול ביותר בעולם.
אורכו הממוצע של דג השמש הוא 1.8 מטרים ומשקלו הממוצע הוא 1,000 קילוגרמים, אף שנצפו פרטים שהגיעו לאורך 3.3 מטרים ולמשקל של 2,300 קילוגרמים! קפצנו למים הקרים, קרים מאוד, ואז הרגשנו את נחת זרועו של זרם הקרומוול. כלומר, אם חשבנו שההומבלודט קר, הרי שהקרומוול גרם לנו לחשוב שוב ושוב… המחשבים הראו גם מספרים מגוחכים כמו 17 או 16 מעלות צלסיוס, ולנו לא נותר אלא להתנחם בחליפות העבות ובכובעים, ולחפש מולה מולה. לחלקנו זה לא עזר, ועל חסרונו פיצו שפע סוסוני ים ענקיים (לא כמו האי איזבלה, אבל 20 ס"מ לסוסון זה עדיין די מרשים), כרישוני Horn sharks קטנטנים וחמודים, אריות ים כרגיל ואפילו דג יאסר עראפת, הלא הוא ה-Red-lipped batfish המבוקש (ולא כנציג ארגון טרור). ובכל זאת, חלקנו (ואני ביניהם) הצליחו להבחין במולה מולה לשנייה או שתיים, אמנם בלי לצלם אבל עדיין חוויה.
אחרי הצלילה בפונטה ויסנטה רוקה הפתיעו אותנו בשינוי לו"ז עם צ'ופר: צלילה באי פרננדינה, המערבי ביותר וגם הצעיר ביותר, בן 700,000 שנה סה"כ. ומה יש בפרננדינה? מים קרים מאוד בחסות זרם הקרומוול, כיאה לצד המערבי של איי גלפגוס. ראות גרועה מאוד, כיאה גם. צלילה רדודה וקרובה למפץ הגלים. אז בכ"ז מה כל-כך טוב בפרננדינה?

אז ככה: מבין להקת דגים כסופים זיהיתי דג כתום בודד, ללא ספק אטרקציה בצלילה המשמימה שהיתה לנו עד כה בפרננדינה. אז קרבתי אליו במצלמה שלופה, אך לפתע התפזרה להקת הדגים ונפוצה, ומתוך האין שנוצר ביניהם פרץ קורמורן רעבתן, היישר אל הוידאו המצלם שלי. הקורמורן חסר התעופה הוא מין אנדמי שקיים רק באיי גלפגוס, ורק באיים איזבלה ופרננדינה. זהו הקורמורן היחיד בעולם שאינו מסוגל לעוף, אבל יכולות השחייה שלו הוא שכלל יותר מכולם, והוא ממש דג במים, תרתי משמע. הקורמורן שלי רדף אחרי הדג הלוך ושוב, חיטט קצת בנקיקים מתחת למים, הטריד קצת את שוכני הים ועלה למעלה בידיים (ומקור) ריקות. מאותו הרגע, הצלילה הפכה לחיפוש אחר הקורמורן, ואכן הוא חזר לבקר עוד מספר פעמים, כל פעם יוצר התרגשות בקרב הצוללים. אבל האטרקציה החשובה יותר בצלילה הקרירה והמוזרה הזאת, היו האיגואנות. האיגואנה הימית, גם היא מין אנדמי לאיי גלפגוס, למרות שנפוצה בכל האיים כמעט, היא הלטאה הימית היחידה בעולם. מעל המים היא רובצת וקל להתקרב אליה ולצלם, וליהנות מהמראה הפרמטיבי המדהים שלה, הדינוזאור של המאה ה-20. אבל מתחת למים נדיר יותר לראותן, ורק במעט אתרי צלילה ברחבי האיים סיכוי טוב לצלול איתן. אני איתרתי את האיגואנה שלי שוחה על פני המים והצטרפתי אליה, עד שלשמחתי החליטה לצלול, בדיוק כשאני מצלם בוידאו. אבל לדאבוני, לא ידעתי ששאר הצוללים בקבוצה, נמצאים מתחתי בעומק של כחמישה מטרים, עם חבורה של איגואנות

שנאחזות בסלעים ומגרדות אצות מול עיניהן המשתאות, מחזה שכאילו לקוח מה-BBC. אחרי הצלילה מרובת האיגואנות והקורמורנים, חזרנו לפונטה ויסנטה רוקה, הפה של סוסון הים הענקי, לעוד צלילת קור אפילה ללא מולה מולה, אבל עם סוסוני ענק, דג יאסר ערפאת הזכור לטוב, כרישונים ואריות ים סקרנים. אחרי הצלילה עוד צ'ופר: הפלגנו למפרצון קסום ביותר, שבו פינגווינים עומדים על הסלעים, קורמורנים פורשים כנפיים לייבוש על החוף וצבי ים שוחים לאיטם, בכמות שלא ראיתי מעודי קודם לכן. בנקודה מסוימת, שחיתי אחרי פינגווין חמקמק, שנעלם לי בתוך מקבץ של כ-40 צבי ים ענקיים, שפשוט רבצו במקומם ולא זזו. כל אחד עם שיריון של מטר לפחות, הרגשתי כאילו הגעתי לארץ הענקים. הפינגווין של גלפגוס, אגב, אנדמי אף הוא לאיים, הוא הפינגווין הצפוני ביותר בעולם והיחיד שמתקיים בסמוך לקו המשווה ואף בחצי הכדור הצפוני. פינגווינים הם כמובן עופות של מים ממוזגים או קוטביים, אבל בגלפגוס הם מתקיימים היטב בזכות שני הזרמים הקרים: זרם ההומבולדט שבחסותו הם הגיעו מלכתחילה, וזרם הקרומוול הקר מאוד, שעזר להם להיקלט היטב באיים המערביים. לעת ערב נפרדו מהפה של סוסון הים הענקי, ויצאנו בהפלגה לילית כדי להתעורר שוב בקרבת הציוויליזציה, באיים המרכזיים, לצלילה האחרונה ב-Cousin's Rock שליד האי ברתולומי. הצלילה ב-Cousin's Rock היתה שונה ופחות מסעירה ממה שהורגלנו אליו עד כה באיים, אבל לטעמי וללא השוואה לצלילות קודמות, היה לה חן משלה. ובאמת, מה אפשר להגיע על צלילה שבה ראינו שפע להקות דגים, מספר רב של כרישים לבני קצוות, ובמקום מסוים להקה של 6-8 כאלה יחדיו, מקרוב, הרבה מחבטנים גדולים והכי חשוב: אריות ים סקרנים שביקרו אותנו שוב ושוב ושוב, למשחק של סקרנים? בהחלט אי אפשר להתלונן… אחרי הצלילה האחרונה, תלינו את ציוד הצלילה לייבוש, ועלינו ברגל על האי ברתולומי, פעם ראשונה מזה שבוע על יבשה מוצקה, לתצפית הקסומה ביותר באיים. הטיפוס לא קל, למרות שאף אחד לא מת מעשרים דקות של הליכה על Board Walk, וגם בדרך נשקפו נופים יפים על אדמת הלבה (AA או Pahoyhoy?), על צמחייה מקומית וכמובן על תיירים מאומצים אחרים שעושים את דרכם למעלה. הנוף מהתצפית מרהיב, כולנו התכנסו לצילומיים אישיים וקבוצתיים, צילמנו את הספינות שלנו, ה-Darwin Buddy וה-Wolf Buddy התאומות שמחכות לנו למטה במפרץ והבטנו על הנוף המקסים של מפרץ סאליבן, ובמיוחד הסלע המזדקר, ה-Pinnacel Rock המפורסם. מקסים!

לאחר מכן הפלגנו לאי סנטה קרוז, האי המרכזי, שאנחנו עוד עתידים להכיר מקרוב בהמשך הטיול. סיור קצר ב-Los Gemolos, התאומים, שם ראינו שני כיסי מגמה שקרסו לכדי יצירת מכתשים מרשימים. מסביב ראינו יער של עצי Scalesia מרשימים ועטופים בחזזיות, ביתן של פרושי דרווין, במיוחד מהמין Ground Finches.

הפרושים הללו, ביחד עם עוד 12 מיני פרושים שחיים באיים השונים, היוו חיית המודל של דרווין בהסבירו (ובהבינו) את תורת האבלוציה והתאמת בעלי החיים לבית הגידול שלהם. כל פרוש שחי באי אחר, בסביבת גידול אחרת, סיגל לעצמו מנהגי תזונה שונים וכפועל יוצא מכך גם פיסיולוגיה ומורפולוגיה שונים. בגלל זה מכנים את

האיים "מעבדת מחקר חיה לאבולוציה". עצי הסקלזיה עצמם, גם הם אנדמיים לגלפגוס וגם הם סוג של מעבדת אבולוציה חיה, יש המכנים אותם "the Darwin's finches of the plant world".
15 מינים קיימים באיים, והגדולים יותר מגיעים לגבהים של 15-20 מטר!

את היום הלפני אחרון סיימנו בעיירה פוורטו איורה באי סנטה קרוז, העיירה הגדולה והמרכזית ביותר באיים. קצת קניות, הרי אי אפשר לחזור ארצה בלי טי-שירט של פטישנים או פסל של איגואנה לסלון. ביקור בתחנת המחקר ע"ש צ'רלס דרווין בהמשכה של הטיילת ע"ש צ'רלס דרווין, כדי לסמן "וי" על חיות אופייניות שטרם ראינו כגון צבי ענק ואיגואנות יבשתיות. אבל מבחינתנו, הרי זה לא האטרקציה, כי אנחנו עתידים לראותם בטבע.

אחרי הסיור העירוני חזרנו לספינה העוגנת, ובלילה חצינו את הלג האחרון לעבר סאן כריסטובל, נקודת הסיום שלנו. תם ונשלם פרק א', שבוע מדהים ועמוס חוויות ע"ג הספינה Darwin buddy באיי גלפגוס, המקום המדהים ביותר בעולם. נקודה.

3 תגובות

1. 
   ירון חפץ
   מרץ 27, 2013

   מכיוון שזה לי טיול הצלילה הראשון בחו"ל, ואין לי נקודת יחוס, אשתמש במונחים "אבסולוטיים" – הטיול היה ניפלא! הכי טוב! פנטסטי!…..
   תכנון המסלול מעולה, והביצוע – כביר.
   ומעל לכל: אמיר גור שהדריך, עזר, סידר וארגן הכל בצורה מופתית ותוך התגברות על כל מכשול ובעיה.
   אמיר- כל הכבוד ותודה.

   הגיבו
2. 
   שרון
   מרץ 28, 2013

   נשמע מדהים וכתוב בצורה מרגשת. אני יכול להרגיש את ההתרגשות על עצמי ואני מעולם לא זכיתי לבקר בגלפאגוס…. אין ספק שהיעד נכנס למקום גבוה ברשימת יעדי הצלילה הבאים שלי.

   הגיבו
3. 
   אמיר גור
   מרץ 28, 2013

   ירון, המון תודה! כיף לקרוא מה שכתבת, ואני מעריך מאוד את הפרגון.

   שרון, תודה רבה גם. בהחלט המקום האהוב עליי בתבל, ויעד הצלילה האולטימטיבי בעיניי.

   הגיבו