גן העדן של פלאו

טיול צלילה דצמבר 2012 בהדרכתי, מטעם החברה הגאוגרפית

לא להאמין שמקומות כאלה קיימים. זו הפעם הראשונה שלי במערב הפסיפי, כר הצלילות הפורה ביותר בעולם, לעניות דעתי. מבין השמות הרבים שמלהיבים את דמיוני – אינדונזיה, מיקרונזיה, פולינזיה, פיג'י, פפואה ניו-גיניאה, ונואטו, איי המלך שלמה ועוד – פלאו היתה תמיד גבוה ברשימה של ה-Must see. וכך קרה שקבעתי את פלאו כיעד לטיול הדגל של שנת 2012 במחלקת טיולי הצלילה של החברה הגאוגרפית, והטיול שחותם את השנה – בדצמבר, חג החנוכה.
במילים אחרות: את חג החנוכה חגגנו, אני ועוד 15 צוללים בקבוצה שלי, בפלאו! ואיזו חגיגה זו היתה…

ראשית, בגלל זמינות טיסות מוגבלת, יצא כך שהיינו "צריכים" להעביר יומיים בפיליפינים. כך שהספקנו לטעום יום צלילות באנילאו (מקסים מקסים מקסים – רשמתי בפניי לחזור לשם ולפיליפינים בכלל, לעוד הרבה צלילות…) ויום טיול להר געש תאאל, בקרבת הבירה מנילה. הר הגעש נמצא בתוך אגם, ובתוך לועו יש אגם פנימי, וכדי להשלים את הבבושקה הזו, באגם הפנימי יש אי קטנטן. מקום מרהיב ביופיו.
אבל על הפיליפינים יסופר בפעם אחרת, הפוקוס הפעם הרי על פלאו.

בפלאו יצאנו להפלגה ע"ג הספינה Ocean Hunter III, שהיא בבעלות של זוג ישראלים מקסימים – טובה ונבות בורנובסקי – בעלי מועדון הצלילה הוותיק Fish and Fins. כשאני אומר "ותיק", כוונתי היא שהגענו אליהם הישר לחגיגות 40 השנה למועדון, ונכחנו באירוע החגיגי והלבבי. (טובה ונבות קנו את המועדון לפני 25 שנה והפכו אותו למה שהוא היום, אבל לא הקימו אותו – הם לא מספיק "זקנים"…).
הספינה Ocean Hunter III היא אחת הספינות הטובות שהייתי בהן מעודי. היא לא נראית כמו ספינת צלילה ופינוקים, יותר כמו אוניית מחקר קטנה (ולא בכדי, היה לה פרק כזה בחייה), אבל היא שופצה, שודרגה והוכנה כספינת צלילה אידיאלית. מאובזרת ומפנקת, עם ג'קוזי כפול בסיפון העליון, מערכת אינטרקום פנימית, אזור יבש מאורגן היטב לצלמים, פינת צפייה שהיא כמו קולנוע VIP ושף מדהים. ואולי הכי חשוב: אחד הצוותים המקצועיים והלבביים שפגשתי, כולם ממוצא פלאווי, פיליפיני או הודי.
לביש מזלנו הגענו לפלאו כשבוע וקצת אחרי שפגע בה הטייפון "בופה", אירוע נדיר למדי – נהוג לומר שפלאו מחוץ לאזור סכנת הטייפונים, אבל לטבע אין ממש חוקים כידוע. למזלנו הטייפון לא השפיע יותר מדי, למעט פגיעה בראות בחלק מהאתרים שבהם ביקרנו, בעיקר ביומיים הראשונים.

קצת על פלאו: פלאו היא מדינת איים במערב האוקיינוס השקט. מבחינה גאוגרפית היא חלק מאזור האיים של מיקרונזיה, אבל לא חלק מאותה מדינה.

אוכלוסיית המדינה (כ-21,000 בני אדם) מפוזרת ע"פ כ-250 איים בשטח כולל של כ-450 קמ"ר.
הגבולות הימיים של פלאו סמוכים לאינדונזיה בדרום, הפיליפינים במערב ומדינות הפדרציה של מיקרונזיה במזרח ובדרום מזרח.
מבחינה פוליטית פלאו היא רפולביקה נשיאותית ומדינת חסות של ארה"ב, המחוייבת להגנתה של פלאו כמו גם למימונה והבטחת שירותי הבריאות והרווחה שלה.
כלכלת פלאו נסמכת בעיקר על תיירות, חקלאות ודיג, וחלק גדול מההכנסה נסמך על עזרה חיצונית.
המטבע הלאומי הוא הדולר האמריקני. מוצא התושבים הוא מעורב וכולל מרכיבים מלנזיים, מיקרונזים, יפנים ופיליפיניים. וכמובן מיעוט לבן וגם קהילה יהודית קטנה.
השפות הלאומיות הן אנגלית ופלאוונית.

מסלול ההפלגה והצלילות: ההפלגה יוצאת מקורור, העיר הגדולה ביותר במדינה. מרבית הצלילות הן באזור ה-German Channel, תעלה מלאכותית שחוצה את שונית המחסום הגדולה שסביב איי פלאו, שנחנכה (בשורה של פיצוצים) ע"י הגרמנים, שהחזיקו בפלאו מ-1899 ועד 1914.
באזור זה נמצאים האתרים הידועים של פלאו כגון Blue Corner, The big drop-off, German channel ועוד.

The big drop-off למשל, מספרים שדורג ע"י ז'ק איב קוסטו כקיר האלמוגים המרשים ביותר שהוא צלל בו. מבחינתנו זה אכן היה קיר מרשים, עשיר באלמוגים, אבל חסרו לנו בו קצת החיות הגדולות והאקשן. למעשה זה מאפיין שהיה נכון לעוד כמה אתרים שבהם צללנו, ויצא שהעדפנו לשוב אל הצלילות עם ה"אקשן" מאשר לגלות אתר צלילה נוסף. אפשר לומר ש"קיבלנו טעם" לכרישים ומנטות, וקשה היה לחזור לצלילות של שונית עשירה בלבד.

ב-German channel קיבלנו מנת-יתר של אקשן: צללנו לתחנת הניקוי הידועה של המנטות בפלאו, אלא שהמנטות לא בחרו להתנקות באותו יום, אלא באו לאכול. מכיוון שכך, בעוד אנחנו היינו על הקרקעית, "מעבירים את הזמן" עם חתול ים ענקי וכרישים חולפים, המנטות רקדו מעלינו במחזה מרהיב ומתמשך (גם אם קצת מרחוק) של סלטות חוזרות ונשנות אל תוך ענני הפלנקטון. לברי המזל (אני אני אני!) יצא גם לשנרקל עם המנטות מקרוב-קרוב אחרי הצלילה, אבל לא לכולם ולכן רשמנו חוב למנטות, להמשך. ואכן מקץ יומיים חזרנו לאותו אתר, והפעם כבר בתחילת הצלילה היה מפגש קרוב מגובה העיניים עם 3 מנטות. לאחר מכן שוב ירדנו לתחנת הניקוי ושוב ראינו את החגיגה מלמטה, אבל הפעם מרביתנו המראנו למעלה אל קו המנטות הרעבתניות – חוויה מיוחדת ללא ספק.

אולי גולת הכותרת של פלאו, מבחינת האקשן בצלילות – הבלו קורנר (Blue Corner), אחד מאתרי הצלילה הידועים בעולם. זו צלילה שבה הריף הוק (וו היאחזות בריף, לצלילות זרם) בהחלט עושה את עבודתו, ולמעשה אי אפשר בלעדיו. מדובר כאן בזרם עוצמתי במיוחד, הרבה יותר ממה שהכרתי במלדיביים עד היום. ולראיה, הריף הוקים המאולתרים שלי, ששירתו אותנו נאמנה במספר טיולים למלדיביים לא החזיקו מעמד בבלו קורנר. "לא החזיקו מעמד" פשוטו כמשמעו – הוו התעקם, החבל נקרע וכיוצא בזה. וכך השורדים שביננו ניצבים על צוק תת-ימי בזרם אדיר, וחזרו בלהקות של ג'ק-פיש וברקודות, וכרישי ריף אפורים שמפטרלים בתוך ומסביב להקות הדגים. פחות מ-5-6 כרישים בצלילה – לא נחשב. וכל הזמן הזה חבורה של נפוליאונים עוברים בין צולל לצולל, נהנים מהבועות, מתלטפים (כן, כן, הם באים לקבל ליטוף ולפחות המדריכים המקומיים מעניקים להם את מבוקשם) ושואלים שאלות.

מאזור ה-German channel וחגיגת הצלילות הזו, המשכנו דרומה לאי הדרומי יותר פלליו, שבו התקיימו קרבות עזים במלחמת העולם השנייה. הצלילה הראשונה והאחרונה שלנו בגזרה זו היתה חוויה חיובית-שלילית והסתיימה בשלילית מאוד, אבל עם הרבה פאסון.
זה התחיל בזרם מטורף שאף גימד את זה של הבלו קורנר, מפגש קרוב אך קצר עם ריבוי כרישי שונית ואח"כ רכבת ימית בחסות הזרם. סיום הצלילה המוטרפת הזו היה טראומטי לרובנו: זה התחיל בהרגשת צריבות קלות, אבל גבר וגבר, וחלקנו יצאנו מהמים בצעקות וצווחות, ועם חתיכות של מדוזות כואבות במיוחד בכל מיני מקומות בגוף. לא מדוזות למעשה, אלא צורבן קרוב הידוע בשמו "ספינת הקרב הפורטוגזית" (לא לבלבל עם מדוזות הקופסה, "צרעות הים" שעשויות להיות ממש קטלניות) וכאן מגיע הפאסון: זה אחד מבעלי החיים הידועים לשמצה שמסתובבים בים ולחטוף ממנו זה גם כבוד. כמו הפנס הראשון בעין כשהלכת מכות עם ילד גדול ממך, או הכדור הראשון שחטפת בשירות הצבאי ביחידה מסווגת. כולנו נצרבנו מספינות הקרב – כבוד!

לא לדאוג – זה לא הרתיע אותנו מלהוציא לפועל את התכנון לשנרקל באגם המדוזות, עוד אחד מהמקומות הידועים ביותר של פלאו. זהו אגם פנימי, אבל את מימיו הוא מקבל מהים שמחלחל דרך הכורכר. מדוזות שנכלאו בימים עברו בתוך האגם, איבדו את יכולת הצריבה שלהם, שכן באגם הזה הן לא מתפרנסות מציד באמצעות צריבה, אלא מפוטוסינתזה שמבצעות האצות השיתופיות שברקמותיהן. ולכן הן מתקבצות במרכז האגם וקרוב לפני השטח – היכן שמואר ביותר.
הצלילה באגם אסורה, ומותר רק לשנרקל, בעדינות רבה כדי לא לפרק את החיות העדינות. השנירקול בתוך מרק המדוזות הסמיך זה באמת חוויה מדהימה, מרתקת, מרגיעה (אחת מאיתנו אפילו הודתה שנרדמה על פני המים, תוך כדי שנירקול עם המדוזות) ומעל הכל – פוטוגנית.
אגם המדוזות נמצא באזור איים של פלאו הנקרא Rocky islands, שזה ללא ספק תמונת הנוף המייצגת והמוכרת ביותר של פלאו מהאוויר. האמת שגם מהספינה זה מרהיב, עמדנו משתאים על החרטום או בסיפון העליון וראינו את איי הפטרייה והצורות המרהיבות החולפים על פנינו, כמו מבוך ימי של מעברים שהשד יודע כיצד הקפטן יודע לנווט בתוכו.
Fish and Fins החלו לאחרונה גם להפעיל מסוק לטיסות נוף, אין ספק שהמסוק הזה יבלה שעות רבות מעל האיים המרהיבים.

מפה לשם כבר נהיה היום האחרון בהפלגה, ואת הצלילות הבאות הקדשנו למלחמת העולם השנייה:
צלילה במטוס יפני טבוע בעומק 12 מטר זה יותר קוריוז מאשר צלילה, אבל האמת שזה "וי" שהייתי צריך לסמן כבר מזמן, ואני שמח שהזדמן בפלאו. כמו המדוזות, זה גם פוטוגני למדי… צלילה באונייה יפנית טבועה היתה מרשימה אמנם, אבל היות שהספינות לא בוחרות היכן לטבוע, הראות באזור היתה ממש גרועה.
הצלילה האחרונה – אטרקציה ידועה בפני עצמה (וגם בפנינו, מסתבר): צלילה ב- Chandelier cave מערת נטיפים אמיתית, עם ארבעה חדרים תת-ימיים שבהם עלינו לפני המים לצלם ולשוחח. חשוך, עמוק (אופקית) ודרמטי. וכרגיל בפלאו – מאוד פוטוגני. ביציאה מהמהערה, בחניית הבטיחות, זה אזור מצוין לאתר דגי מנדרין המרהיבים, אחת האטרקציות הפוטוגנית של גזרת המקרו של פלאו.

בזה הסתיים מסענו הימי בפלאו, שבוע של חווית צלילה מיוחדת המגובה בספינת-על וצוות מקסים וכמובן חבורה מיוחדת של צוללים יקרים. את היום האחרון בילינו בטיול טרקטורונים מהנה אך גשום בג'ונגלים של פלאו, בין טנקים יפניים נטושים לסבך של בוץ וצמחייה, עם החלפת גלגל בתנאי סופה ופיצוח אגוזי קוקוס רק כדי לגלות שהבפנים רקוב. צרות של גן עדן…

4 תגובות

1. 
   גלעד שי
   דצמבר 30, 2012

   דיווח חבל"ז. ברשימת היעדים שלי! הלוואי בקרוב, טפו, טפו, טפו…

   הגיבו
2. 
   צביקה גורן זיקים
   דצמבר 30, 2012

   עמיר שלום!
   האם אתה מנסה לארגן קבוצת צוללים לצלילותבאתר
   אם כן מתי ומהי העלות לחויה זאת?!

   הגיבו
3. 
   אמיר גור
   דצמבר 31, 2012

   תודה גלעד, בצדק!
   צביקה – אכן, בספטמבר השנה אוציא שוב לפלאו
   אעדכן במדויק כשאדע – גם אותך…

   הגיבו
4. 
   אבי קרוסינקר
   דצמבר 31, 2012

   אמיר, תודה על הכתבה המרתקת. מקוה לצאת איתך לטיול צלילה.

   הגיבו