אי האהבה

פתאום מישהו בערוץ 2 העלה אמש זכרונות, ועשו כתבה על האי הזה, מול חופי אכזיב, 5 דקות הפלגה מנהריה. ותשמעו – הופתעתי. ידעתי שהוא קיים, ידעתי שהיה בו פעם משהו כזה, אבל לא ידעתי שזה היה ככה. אתם חייבים לראות את הכתבה במאקו, זו נוסטלגיה אמיתית גם למי שלא הכיר את אי האהבה אז, או היום.

אי האהבה – כתבה בקשת

וזה העלה בי שאלות. מה עדיף? אי ממוסחר, הומה אדם, הולך ומתמלא, הולך ומתכלה, או אי שכוח אל, שאין אליו גישה ואף אחד לא שמע את שמעו? ברור שמבחינת הסביבה הימית והטבע, אפשרות ב' היא המועדפת. אבל אנשים תמיד יחפשו את הטבע, והיכן שלא יקבלו אותו – יקחו בכוח. ניסיתי לחשוב על זה, להשוות למקומות אחרים בעולם. וכמו בכל פעם שיש לי תירוץ – עלתה במחשבותיי ניו-זילנד. ניו-זילנד אינה מדינת עולם שלישי, לא אזור פראי שרגל אדם לא דרכה בו. והיא יודעת שהיא כזו. היא תיירותית, כן. אירופאים עשירים גם באים לשם, נכון. ויש לה טבע מדהים, ששומרים עליו. ועושים את זה טוב.

איך היה נראה אי האהבה שלנו בניו-זילנד, שאלתי את עצמי?
והתשובה היא, שהוא כנראה היה עם מרפסת מעץ, שלטים ירוקים שמראים היכן מותר לדרוך, חצי לפחות מהאי שאינו נגיש, מסלול מותר ומסלול אסור, ניטור של מספר המבקרים ביום, ריינג'ר נאמן ששומר ומקפיד, הזכות לסגור את המקום לרגל עבודות תשתית, ניטור, שימור, שיטור, שיפור ושיפצור וכמובן – קו של water taxi שלוקח לשם, ובחזרה. תעשייה של תיירות סביב האי הקטן, אבל הטבע היה נשמר. אולי לא הכי טבעי, אולי לא פראי ושכוח אל, נידח והרפתקני וזה מצער. אבל זו המציאות. אין כמעט מקום לנידח והרפתקני בארצנו הקטנה, והיכן שיש משהו טוב – יהיה מי שימצא אותו ויהפוך אותו לנחלת הכלל. אני חושב שהעיקר יהיה לדעת איך.

2 תגובות

1. 
   כליל
   מרץ 22, 2010

   הקישור לא עובד

   הגיבו
2. 
   אמיר גור
   מרץ 22, 2010

   הי כליל
   המון תודה! תיקנתי והשלמתי את החסר, ממליץ לך להכנס לקישור ולצפות!

   הגיבו