סוכן המוסד יצא כריש
תקיפות של כרישים הן לא עניין נפוץ, אבל כשהן מתרחשות הן מושכות הרבה תשומת לב והרבה תיאוריות צצות באשר לסיבה. בדרך-כלל התיאוריות השפויות מדברות על צפיפות אנושית באזור החופים ובמקביל הדלדלות של מזון הכרישים עקב דיג-יתר, והקשר בין השניים ברור. הכריש מתקרב לחוף לחפש מזון זמין בשוניות, פוגש בני-אדם, בא רק לטעום וביס קטן שלו זו רגל גדולה שלנו. במקרה הטוב. התיאוריות הפחות שפויות הולכות בדרך-כלל לכיוונים ההיסטריים: כריש הוא חיית טרף צמאת דם, ריח הדם שלנו מזעיק אותו ממעמקי המצולות כדי לבוא-לראות-לטרוף. אבל הפעם תיאוריית ההיסטריה תפסה טוויסט מקורי: הכריש הוא סוכן מוסד במסווה, שעבר אימוני שחייה, עצירת נשימה ונשיכת רגליים בחסות משרד הבטחון הישראלי והובל לחופי מצרים בספינת ביון. מה שנקרא "במסווה של גזר גמדי". אני מקווה שאין באמת מישהו רציני במצרים שבאמת מאמין שהמוסד היה מצליח לחשוב על תכנית שכוללת התעסקות עם כרישים, ועוד פחות מזה – מצליח להוציא אותה לפועל.
ולמי שתוהה: באמת אין הרבה מקרי תקיפה של כרישים, והרבה פחות מכך – מקרים שבהם כריש תקף צולל במהלך צלילה. בדרך-כלל הכריש באמת "בא רק לטעם" (ויקטור, מסעדת הויקטור, גבעת חלפון) והוא מעדיף לטעום דברים שנראים כמו הטרף שלו – מפרפרים וזריזים ולא מעלים בועות. אוהב את האוכל שלו מקולף, אפשר לומר בפשטות.
ולהבהרה: צללתי הרבה פעמים בחיי עם כרישים, גם עם כרישים גדולים ומרושעים ואף לא פעם אחת נטרפתי על-ידי כריש. אפילו לא פעם אחת!
וכדי להוכיח, הנה סרטון קצרצר שאני צילמתי בגיחה האחרונה לאלפינסטון ריף בדרום מצרים, מעוזם של כרישי ארך-גף, שאחראיים כנראה על התקיפות האחרונות בחופי סיני: