כיפת השמיים – נעים להכיר

מגזין "אתנחתא", גיליון 11, ינואר 2006

לשבת על הסיפון, לכבות אורות ניווט, ללגום תה חם שנמזג מהתרמוס, להתכרבל במעיל מחמם והכי חשוב – להצטייד במפת שמיים סובבת ובפנס עם צלופן אדום. לפעמים ההפלגה זה רק תירוץ כדי להביט בשמיים.

הכרת שמיים זה תחביב מלהיב. צריך סבלנות וחשוב שתהיה סקרנות בסיסית להבין מה באמת מתרחש שם למעלה, אבל כשיודעים – מרגישים כאילו יש לנו 3000 חברים חדשים, ועוד 3000 מחכים לנו בחצי הכדור הדרומי. כמו שניחשתם כבר, למרות שביקום כולו יש ככל הנראה אינסוף בריבוע של טריליון כאלו, בסך הכל מכדור הארץ ניתן לצפות בעין בלתי מזוינת בכ-6000 כוכבים. נכון – אין סיכוי שנראה את כולם ולמעט בודדים מביננו שאסטרונומיה בשבילם היא עיסוק לחיים, אין גם הרבה צ'אנס שנכיר יותר מכמה עשרות בודדות. אבל בשביל להנות משמי הלילה זה מספיק כהתחלה.

כמעט כל העמים והתרבויות הקדומות התעניינו בשמיים ולמדו אותם. אותם קדומים, ובעיקר היוונים והערבים, חילקו לנו את הכוכבים לכ-80 קבוצות כוכבים מוכרות. איגוד מספר כוכבים בקבוצה אחת אינו אלא אחיזת עיניים, שכן במרחב החלל הם יכולים להיות רחוקים עד מאד זה מזה, וחסרי כל קשר ביניהם. אבל עבור הצופה המביט מכדור הארץ, עבור אותם עמים קדמונים וגם אנחנו כיום, כוכבים המשתייכים לקבוצה מסויימת יראו כסמוכים זה לזה ויוצרים צורה ערטילאית, שעם הרבה דמיון אפשר אולי לשייך לה דמות מיתולוגית או מפלצת מפולקלור העמים.

אז כשיושבים בלילה על הסיפון החשוך (או לחילופין בלב המדבר), ללא אורות חוף ורצוי מאד גם ללא אור הירח, שבנסיבות אחרות יכול להיות מקסים בפני עצמו, הכי פשוט זה לחפש קבוצות של כוכבים. לכל קבוצה יש כוכב בהיר (חזק) ביותר הנקרא ה"אלפא" של אותה קבוצה, ושני הכי בהיר הנקרא מן הסתם ה"ביטא" שלה, וכן הלאה לפי הא"ב היווני. קל מאד אם כן, לבחור כוכב בהיר בשמיים, שהוא ככל הנראה אלפא של קבוצה מסוימת, ולהתחיל להזדהות לפיו על מפת השמיים שלמדתם להכיר. שימו לב שבין מפת השמיים הקבועים, המורכבת (אצלנו) מכל אותם 3000 כוכבים שאפשר להבחין בהם מחצי הכדור הצפוני, מסתובבים להם גם כוכבי לכת ספורים, השייכים למפת השמיים המשתנים. בעוד כוכבי השבת (stars באנגלית) הם גופי גז ענקיים הפולטים כמויות אדירות של קרינה (כדוגמת השמש, הכוכב ה"פרטי" שלנו) ונמצאים במרחקים אדירים מאיתנו ( למעט השמש כמובן, שהיא דוקא די קרובה במונחים אסטרונומיים) כוכבי הלכת (פלנטות, planets) הם גושים מוצקים או גזיים שאינם גדולים דיים כדי לקיים תהליכים שיובילו קרינה משמעותית ועל כן הם אינם פולטים אור משל עצמם אלא מחזירים את אור השמש. בגלל קרבתם אלינו הם נראים חזקים ובהירים וחלקם (כגון כוכבי הלכת מאדים, נוגה וצדק) בהירים מכל כוכב (ושוב, למעט השמש מן הסתם). עוד בזכות קרבתם אלינו גם תנועתם בשמיים ניתנת להבחנה בדרך כלל במרווחים של שבועות אחדים. מכאן תבינו שהתרגום של planet ל"כוכב" הוא שגוי מיסודו. כך למשל בסרט המפורסם planet of the apes שתורגם ל"כוכב הקופים", התרגום המדוייק צריך היה להיות "כוכב הלכת של קופי האדם" (שכן גם apes אינם קופים – monkeys – אלא קופי אדם). אבל בדוגרי, מי מכם היה הולך לצפות בו?

חשיפה לצפון
נחזור נא לרגע אל השמיים הקבועים, אל קבוצות הכוכבים וכוכבי האלפא הבהירים שלהן. שמי הצפון הם מוכרים מאד יחסית ופופולריים למדי במחוזותינו. בולט שם במיוחד הכוכב המככב בתפקיד מורה הדרך של הימאים – כמו גם המנווטים ביבשה – הוא כוכב הצפון כמובן, או פולריס (מהמילה האנגלית pole – קוטב).

כוכב הצפון ממוקם בקירוב רב מעל נקודת הקוטב הצפוני של כדור הארץ, ממש מעל ציר הסיבוב, ועל כן הוא אינו משנה את מיקומו בשמיים במהלך הליל. הוא לכשעצמו כוכב אלפא של קבוצה מוכרת למדי אך קשה יחסית להבחנה – העגלה הקטנה. העגלות (הגדולה והקטנה) הן שתי קבוצות כוכבים הסובבות את כוכב הצפון במהלך הלילה.

"כשמעליי העגלות בתנועה מתמדת" שר מאיר אריאל וייתכן שאל העגלות השמימיות התכוון המשורר. כך או כך, אלו הן רק חלק מקבוצות גדולות עוד יותר המורכבות מכוכבים חלשים – הדובה הגדולה והדובה הקטנה. דובה ביוונית היא ארקטוס ומכאן נגזר שם ארץ הקוטב הצפוני ארקטיקה – ארץ הדובות – ושמה של היבשת שאין לראות את הדובות ממנה – אנט-ארקטיקה. מכוחו של צירוף מקרים משעשע יצא כך שבארקטיקה מטיילים דובי הקוטב הלבנים ואילו באנטארקטיקה אין כלל דובים. ארץ הדובות היא גם ארץ הדובים ובארץ ה"אין דובות" – אין דובים.

כל עגלה מורכבת משבעה כוכבים: 4 המרכיבים את העגלה ועוד 3 מהווים את היצול, החבל המושך אותה. כוכב הצפון הוא קצה היצול של העגלה הקטנה, בעוד בעגלה הגדולה 2 הכוכבים הרחוקים מהיצול מצביעים בהמשכם ישירות לכיוון כוכב הצפון ומהווים שיטה מצוינת ונוחה לאתר אותו (ראו תרשים).

מצידו השני של כוכב הצפון יושבת הקסיופיאה, הידועה בשמה העממי והפשטני ה-W בשל צורתה המזכירה את האות האנגלית. גם הקסיופיאה צופנת בחובה שיטה קלה למציאת כוכב הצפון. כל שיש לעשות הוא למתוח קו דמיוני בין שני הכוכבים הרחוקים ביותר בקסיופיאה ולהעביר ניצב לקו זה, שיוביל אותנו הישר לכוכב הצפון (ראו תרשים). בעוד כוכב הצפון והעגלה הקטנה נמצאות תמיד בשמי הלילה בקו הרוחב של מדינת ישראל ומרבית הים התיכון, העגלה הגדולה והקסיופיאה נוהגות לשקוע מעבר לאופק, אבל תמיד לפחות אחת מהן תתנוסס בשמיים כדי לרמוז לנו על מיקומו של פולריס. וזה מבלי שנגענו (עדיין) בחץ הצפון, התורם גם הוא למלאכת מציאת הצפון.

זוהי, אם כן, המערכת של פולריס כוכב הצפון, העגלות והקסיופיאה שמקיפות אותו ומצביעות עליו, כל אחת בדרכה היא. זה אמנם לא הרבה, אבל מספיק מידע עבור הצופה המתחיל. מי שמתחיל להתאהב, חזקה עליו שימשיך עוד הרבה. כל מה שצריך, כאמור, זה לצאת בלילה אפל, תחת שמיים ללא עננים, כשהירח במולדו (או לחילופין בטרם זרח או לאחר ששקע), עם תרמוס חם, פנס אדום, מפות שמיים והכי חשוב פרטנר טוב (או פרטנרית טובה) כדי להנות מהחברים החדשים שם למעלה.

כיפת השמיים – נעים להכיר.

לכתבה הבאה: חלום ליל חורף >>>