Y-net, מדור תיירות, טיולים בארץ, 23.02.11
שייט בגלפגוס | צלילה בגלפגוס | טיול בגלפגוס | בעלי חיים בגלפגוס
כשהגעתי לראשונה לאיי גלפגוס, זה היה מעט אחרי שחגגתי יום הולדת 30. על איי גלפגוס חלמתי מאז היותי בן שש, ואת 
מסעו ותגליותיו של דרווין הערצתי בערך מאותו הגיל. בתקופה זו התגלגל לידיי ספר גאוגרפיה ישן, שמשך אותי בגלל הכריכה הדהויה והדפים הצהובים, והאיור המיושן של יליד עם חנית לצד צב ענקי, ובו נכתב: "אי שם בלב האוקייאנוס הפאציפי מצויים האיים המכושפים הקרויים גאלאפאגוס, בהם מתקיימים זה לצד זה בעלי חיים יוצאי דופן כגון צבי ענק, לטאות ימיות, כלבי ים ופינגווינים ובהם כתב סר צ'רלס דרווין את ספרו הנודע "מקורם של המינים" שהכתיב לנו את ידיעותנו גם על התפתחות האדם". היום אני יודע שכמעט כל מה שנכתב שם אינו מדויק: איי הגלפגוס אינם נמצאים "אי שם" ובוודאי שלא בלב האוקיינוס השקט (אלא בצדו המזרחי, קרוב ליבשת דרום אמריקה), הם אינם קרויים "גאלאפאגוס" בשום אופן, כי אם "גלפגוס", כלבי ים אינם בנמצא בתחומי האיים אלא אריות ים (למרות שאחד משני המינים מכונה "fur seal" כך שזו טעות נסלחת), מר צ'רלס דרווין מעולם לא זכה לתואר סר, את ספרו הנודע הוא לא כתב באיי הגלפגוס אלא באנגליה והשם של הנ"ל מתורגם על פי רוב ל"מוצא המינים" ולא "מקורם של המינים". אבל כל זה לא שינה לי מאום בגיל שש וחלמתי על אותם איים קסומים שנים רבות לאחר מכן, גם כשסיימתי לימודי תואר שני בזואולוגיה וטסתי לטיול בדרום אמריקה. כמו מרבית המטיילים הישראלים בחלק זה של העולם, חסכתי את מיטב כספי לקראת סופו של הטיול, להפלגה באיי גלפגוס כדי לחזות בבעלי החיים יוצאי הדופן המתקיימים זה לצד זה, בצבי הענק, הלטאות הימיות, "כלבי הים" והפינגווינים היחידים בעולם שחיים בקרבת קו המשווה.
הארכיפלג של גלפגוס הוא קבוצה של איים ממוצא געשי באוקיינוס השקט, כ-1,000 קילומטרים מערבית לחופי אמריקה הדרומית. האיים המרכיבים אותו ממוקמים בין קווי הרוחב '40°1 צפון ו-'36°1 דרום – משני צדדיו של קו המשווה: חלקם בחצי הכדור הצפוני, חלקם בחצי הכדור הדרומי, והאי איסבלה שנמצא ממש על קו המשווה.
איי הגלפגוס מפורסמים הן בגלל בעלי החיים הייחודיים והמרתקים שחיים בהם, אבל לא פחות מזה בגלל רשמיו ורישומיו של חוקר הטבע צ'רלס דרווין, שביקר באיים בשנת 1835 כחוקר הטבע של המשלחת וכבן לוויתו של הקפטן פיצרוי. למעשה, רשמיו של דרווין מאיי הגלפגוס הם שנטעו בו את היסודות לתורת האבולוציה אותה ניסח ופיתח מאוחר יותר, ופרסמה בספרו "מוצא המינים" ב-1859. "האיים המכושפים," כך כתב ביומנו, "הם שהיו המקור לכל השקפותיי".
במבט ראשון אפילו דרווין נרתע מעט מהמראה הלא מזמין של האיים: לבה שחורה וצוקים דרמטיים מרתקים מבחינה גאולוגית, אבל לאו דווקא מהווים בית גידול מיטבי לעושר רב של מיני בעלי חיים טרופיים, כמצופה מקבוצה של איים משווניים. אבל במהרה התעוררה סקרנותו של דרווין למראה צבי הענק, שלא הכיר כדוגמתם קודם לכן, ועוד יותר מכך כאשר גילה, שהצבים שונים במראיהם ובהתנהגותם מאי לאי. הוא גילה שתושבי האיים יודעים להבחין, על פי מראה הצב, איזהו אי מוצאו ולשייכו אליו.
בדומה לצבים, כך גם מיני הפרושים – ציפורי שיר קטנות השכיחות באיים. 13 מינים שונים של פרושים תועדו על ידו, וכל מין התקיים באי שונה, והיה בעל תכונות שונות המתאימות אותו לקיום באותו האי. יותר מהצבים, מזוהים הפרושים עם הגיית תאוריית מוצא המינים על ידי צ'רלס דרווין, ונוהגים לכנות אותם "הפרושים של דרווין" (Darwin’s finches בלעז). מאוחר יותר הוא כתב שאותן ציפורים "מעניינות מאוד" (כלשונו) ייתכן שסיפקו חלק מהתשובה למה שכינה "אותה תעלומת כל התעלומות – הופעתם הראשונה של יצורים חדשים על פני האדמה".
באחד משיטוטיי על חופי הבזלת, בין מקבצי האיגואנות הימיות למרבדים צפופים של סרטנים סלע אדומים, כיוונתי את מצלמתי לעבר לטאת לבה אדמדמה, שעמדה על ראש סלע קטן. בעוד עומד כך ללא ניע, נחתה על תרמילי ציפור זעירה. פשוט כך. נזכרתי שדרווין תיאר את מידת האדישות של בעלי הכנף באיים, בכך שציין שיכול היה "לדחוף מן הענף שעליו ישבו בעזרת קצה הרובה". לא הספקתי להבחין מי היתה הציפור שנחה על התרמיל, שכן זו מיהרה להסתלק, אבל הנחת היסוד שלי היתה שמדובר באחד מפרושי דרווין, הידועות בכך שהן רואות בבני האדם גורם בלתי מזיק לחלוטין, משל היינו אחד מצבי הענק השכיחים באיים.
צבי הענק הם כנראה בעל החיים המזוהה ביותר עם איי הגלפגוס. למעשה באופן עקיף, הם אלו שהעניקו לאיים את שמם: בספרדית עתיקה גלפגו היה סוג של אוכף, ואילו צורת שיריונם של הצבים הזכירו לספרדים את צורתו של האוכף. כך הוטבע המונח "גלפגו" בהתייחס לצבי הענק של האיים, ולכן האיים זכו לכינוי "איי הגלפגוס".
בעל חיים נוסף שמזוהה מאוד עם האיים, וייחודי אף יותר מכיוון שאין לו מקביל במקום אחר בעולם, הוא האיגואנה הימית.
דרווין תיאר אותן בכתביו: "הן שחורות כמו הסלעים הנקבוביים עליהם הן זוחלות ותרות אחר טרפם מהים. אני קורא להן 'שדוני החשיכה'. הן בלי ספק הולמות את אזור המחייה שלהם.".
בגלפגוס מתקיימות גם איגואנות יבשתיות, גדולות יותר מהאיגואנה הימית, אולם האחרונה נפוצה יותר וייחודית יותר, בגלל הזיקה לחיים בים. נהוג לומר שזו הלטאה הימית היחידה בעולם. ישנן לטאות נוספות המיטיבות לשחות, כגון דרקון קומודו שבאינדונזיה, הלטאה הגדולה ביותר בעולם. אולם הכוח הענקי של קומודו ("הדרקון") אינו צד במים, אינו צולל לפרקי זמן ממושכים, ומשתמש ביכולת השחייה רק כדי לשנע עצמו מאי לאי.
לעומתו ולעומת לטאות שחייניות אחרות, חייה של האיגואנה הימית כרוכים בים. היא ניזונה מאצות ירוקות הנמצאות על הסלעים באזור הכרית ועד לעומק של כ-20 מ'. בגיחותיה התת-ימיות לליקוט מזון היא מסוגלת לעצור את הנשימה לפרקי זמן של כשעה ויותר.
כשהן אינן ניזונות הן רובצות על סלעי הלבה השחורים בצפיפות, מווסתים את חום גופם באמצעות חום השמש.
אבל איגואנות וצבים מתקיימים גם באיים טרופיים אחרים בעולם ואין זה מפתיע לגלותם באיי גלפגוס. לעומתם, בעלי חיים כגון אריות ים ופינגווינים, הם חריגים בנוף המשווני. פינגווין גלפגוס הוא הפינגווין הצפוני ביותר בעולם, והיחידי שחי גם מצפון לקו המשווה. הם נמצאים בעיקר באיים פרננדינה ומערב האי איסבלה, המקבלים מים קרים בעזרת זרם הקרומוול, אבל אוכלוסיות קטנות גם באיים המרכזיים. במשך היום הם צדים דגיגים בתוך המים הקרירים, ובלילה עולים ליבשה.
ההתקלות הראשונה שלי עם הפינגווין הזה היתה מפתיעה ואינטימית. בעוד מנסה לצלם, בצלילה חופשית, להקת דגיגים כסופים שנעו בתיאום מרהיב בעומק של כ-8 מטרים, הגיח לפתע פינגווין זריז מכיווני, חטף את אחד הכסופים, ונעלם במהירות הבזק.
למפגש עם אריות הים, לעומת זאת, דווקא ציפיתי מראש. בעת צלילת מיכלים באחד מאתרי הצלילה הפופולריים באיים, זוג אריות ים בחרו בי כחבר למשחק והעניקו לי אגב כך את אחת החוויות המרגשות והמשעשעות בכל ימי כצולל וחובב טבע. בזריזות שלא ניתנת לתיאור ווירטואוזיות מהפנטת, הקיפו אותי השניים מכל עבריי, מעליי ומתחתיי, מולי ומאחוריי עד שבלתי ניתן היה ללכוד אותם בעדשת המצלמה כלל. נראה היה שהם שבויים במשחק שמטרתו להפתיע אותי, לא פחות משאני דבק במטרה של להיות מוכן ליעף הבא שלהם. לבסוף המשחק הסתיים לו, ומייד לאחר היעלמותם חלפו במרחק מה ממני שלושה כרישי פטישן גדולים, כמחפשים אחר טרף. ייתכן שהגעתם של הכרישים היתה הסיבה להיעלמותם של ידידיי וייתכן שלא, אבל כך או כך, הסמיכות בין המפגש הווירטואוזי והמהיר עם אריות הים לבין המפגש המאיים והזהיר עם שלישית הפטישנים – השאירה חתום של חוויה ייחודית, שהיווה שיא בטיול חלומי לאיים הקסומים של גלפגוס.
