צלילה בקיסריה
העיר העתיקה שמתחת למים
מוסף "מטיילים בארץ" של "טבע הדברים", XXX
אין עוררין על כך שקיסריה היא אחד מהאתרים הארכיאולוגיים המרשימים בארץ. אמפיתיאטרון עצום ממדים, שרידי ארמונו המפואר של המלך הורדוס ועוד אתרים רבים ומרשימים. אבל מי שמגיע לגן הלאומי בקיסריה ב-0700 בבוקר ביום שבת, עם תיק ענקי של ציוד צלילה על הגב – כנראה שמתעניין דוקא במה שיש מתחת למים.
המעגן הנוכחי בקיסריה, בנוי על חלקים משרידיו של הנמל העתיק של הורדוס ומהווה אך את קצה קצהו של מה שהיה 
הגדול והמורכב במפעלי הבנייה הימית של העולם הקדום. רוב רובו של הנמל האדיר שקוע מערבית לעיר קיסריה בעומק של עד 10 מ' ובמרחק של כ-500 מ' מהחוף. בעבר היו מספר נסיונות להסדיר מסלולי צלילה מודרכים, עם הכוונות ושילוט לאורך נקודות עניין ארכיאולוגיות. המסלולים ומפות ההדרכה עשו את העבודה משך תקופה מסוימת, וצוללים שהגיעו למועדון הצלילה שבעיר העתיקה היו יכולים לשאול לוח פלסטי תת ימי שעליו משורטט המסלול. אבל מי שמכיר את הים התיכון יודע שהוא ים דינאמי ונושם, ודברים לא מחזיקים בו זמן רב. סערות החורף ונדידת החולות משנים את פני השטח והמסלול המסומנים לא קיימים עוד. יחד עם זאת, אתרי הצלילה של קיסריה עדיין שם, מתחת למים, וכשהתנאים מתאימים – ים שקט, ראות טובה וטמפרטורת מים סבירה – צוללים רבים פוקדים את הגן הלאומי בסופי השבוע.
אל תצפו לראות פה חומות בצורות ומגדלי אבן שמסביבן שוחות להקות דגים גדולות. במקרה הטוב, מבחינים במספר עמודי אבן נפולים, כמה סוגים של עוגני אבן עתיקים ואולי שברים של כדי חרס שנשאו בעבר מטבעות זהב. אה, וכמובן – אם המזל מאיר פנים, גם בעלי חיים מעניינים יציגו את פניהם בנמל העתיק. ובכל זאת, זהו אחד מהאתרים הארכיאולוגיים התת-ימיים הנחקרים והמעניינים ביותר בארץ.
מועדון הצלילה של קיסריה עבר לאחרונה מקום והוא ממוקם כעת ממש על מזח הדייגים שתוחם את המעגן ממערב. המזח, אגב, בנוי על שאריות של אונייה שהובאה ב-1950 מנמל חיפה, והוטבעה במקום כדי להוות בסיס לבניית המזח. בשרידי האונייה וחלקיה אפשר עדיין להבחין למרגלות המזח. מהמועדון יורדות מדרגות נוחות לתוך המים הרדודים של המעגן. 
מתחת לעיר העתיקה ובסביבתה הקרובה מספר אתרי צלילה מומלצים:
שונית הארמון, כפי שהיא מכונה בפי הצוללים, היא שונית הכורכר שעליה בנוי ארמון השונית – ארמונו של הורדוס. המלך לא היה פראייר ואת ארמונו הוא ציווה לבנות ממש על קו המים, באחת מנקודות החוף היפות באזור. זוהי שונית כורכר רדודה ושרידים ארכיאולוגיים מרשימים אין בה. אולם היא מפורצת ומלאת נקיקים ומערות וכשהים שקט אפשר להתקרב פנימה ולהביט בעושר של צבעים: ספוגים ואלמוגים ים תיכוניים ושלל בעלי חיים נוספים שמאכלסים אותה.
אזור הנמל העתיק, מחמת גודלו, מחולק למספר אתרי צלילה:
צלילה לאורך השובר העתיק של הנמל תגלה מספר עוגני אבן עתיקים, וביניהם גם עוגן אדמירלי אחד, עתיק פחות. הצלילה מתחילה לאורך מזח הדייגים, שם מבחינים בשאריות משאית שהתדרדרה הימה בעת שעסקה בבניית המזח. ממנה ממשיכים לאורך שרידי הנמל החיצוני העצום. לאורך הסלעים האלו אפשר להבחין בתמנונים גדולים הנחבאים בנקיקים במהלך היום ובליל יוצאים לשחר לטרף, בחשופיות צבעוניות המכרסמות להנאתן אצות וספוגים ובשלל בעלי חיים נוספים.
שונית המערות זה הכינוי שניתן לשונית הכורכר שסביב השובר הצפוני של המעגן, שמעליו ניצבים עדיין שרידי החומה של הנמל העתיק. למרגלות השובר, בעומק 3-4 מ', מוטלים מספר לא מבוטל של עמודי אבן שנפלו הימה. מצפון-מערב לשובר הצפוני מספר כוכים חשוכים החודרים מתחת למסלע ויוצרים תחושה של מערות אפלות. גם קשתות סלע נאות ותצורות אחרות אפשר למצוא כאן ואולי גם להקת דיונונים שמגיע מהים הפתוח או דקר גדול מידות בתוך אחד הכוכים.
אחד האזורים היפים לצלילה באזור קיסריה הוא האי הצפוני, אך הגישה אליו קשה יותר: אפשר להגיע אליו עם סירה ממועדון קיסריה, או בשחייה לא קצרה בכלל מחוף הקשתות שנמצא צפונית לגן הלאומי, ליד אמת המים העתיקה. האי הצפוני מרוחק כ-400 מ' מהחוף ויחסית לשאר האתרים של קיסריה הוא עשיר בדגה ובבעלי חיים אחרים. במיוחד מאפיינת אותו טופוגרפיה תת-ימית מעניינת כמו מערות שחודרות אל מתחת לאי, נקיקים מפותלים וקניונים ארוכים.
אולי הכי חשוב לציין – לצלילה בקיסריה יש ערך מוסף רב: סיור קצר בעיר העתיקה אחרי הצלילה, סתלבט בחוף החולי שבמעגן של קיסריה, או כוס קפה על קצה המזח, לצד הדייגים, עם תצפית מקסימה אל הים.
עוגנים עתיקים
מבין כל הממצאים שארכיאולוגיים ימיים חושפים על קרקעית הים, העוגן הוא יוצא דופן וייחודי. הוא נבדל מהעמודים, האוצרות, כדורי התותח ושברי האוניות בדבר עקרוני אחד: מקומו בקרקעית הים והמצאותו שם אינה תוצאה של תאונה. עוגנים נמצאים בכל מקום ששימש למעגן כלי-שיט בתקופה כלשהי. לעתים הם ננטשו בגלל שנאחזו בסלעים בקרקעית הים ואי אפשר היה למשותם, לפעמים כי הימאים נאלצו לנתק את הספינה בחיפזון, ולעתים מסיבות עלומות אחרות. בכל מקרה – הם מלמדים את הארכיאולוגיים רבות על כלי-השיט הקדומים ומנהגי יורדי הים של קדם.
העוגנים הפשוטים ביותר היו לוחות אבן שחור קבוע באחד מקצותיהם, דרכו הושחל החבל הקשור לספינה. עוגנים כאלו שימשו את יורדי הים כבר באלף השלישית לפנה"ס וזמן רב חלף בטרם עבור להשתמש בעוגנים מפותחים יותר, שהיו יכולים לעגון אוניות גדולות. בהמשך, כדי להגדיל את החיכוך עם הקרקעית הוספו לשפת העוגן כפיסי עץ הניצבים לו שננעצו כמעין שיניים במסלע שבקרקעית ובכך קיבל העוגן העתיק את צורתו המודרנית. ההתפחות הבאה והחשובה בטכנולוגית העגינה באה עם המעבר מלוח אבן למוט שבחלקו התחתון מסתעפות זרועות גדולות הנושאות שיניים ולקצהו השני טבעת היקשרות. זהו למעשה העוגן האדמירלי בעל הצורה הקלאסית וטיפוסים מודרניית שלו משמשים גם היום.