שמורת האלמוגים וחוף אלמוג

מגזין "צלילה", גיליון 42, ספטמבר 2008

<<< לפרטים על הספר "מתחת למים – 44 אתרי צלילה בישראל" >>>

זו שמורת הטבע הדרומית ביותר בארץ. אלו גם אתרי הצלילה הכי דרומיים בארץ. וגם עם הכי הרבה אלמוגים, כנראה. שמורת האלמוגים בכלל וחוף אלמוג בפרט, הם אילת האמיתית עבור אוהבי הצלילה. סלע משה, הגנים היפניים ומדרון האלמוגים שנמשך מחוף אלמוג ועד מעבר הגבול בטאבה, הם באמת איזורים עם לא מעט פנינות חן, ותמיד הרבה הפתעות.

חודש אוגוסט, 2008. "בים התיכון אי אפשר לצלול" הגעתי למסקנה, והחלטתי שאני אורז את הציוד ונוסע לאילת לסופ"ש ספונטני. ובאמת, חודש אוגוסט הוא אולי הזמן הכי גרוע לצלילה בים התיכון. הים רועש ורוגש כל הזמן, כשהוא כבר נרגע אז הראות גרועה מהגלים של אתמול, החופים צפופים, החניות תפוסות והיחידות שמרוצות, כנראה, לשרוץ מתחת למים בנחיליהן – הן המדוזות.
אז אילת.

ולא סתם אילת, גם היתה מטרה:
זה מספר שנים שאני שומע, בין כותלי המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב, שמועה מסתורית על רבייה המונית של בתרנים, בתקופה מצומצמת בשנה, בשעות הערב, בנקודה מדוייקת מאד בשמורת האלמוגים באילת.
מסתבר, שכעת זו התקופה המצומצמת הזו בשנה, והיות שכבר שבועיים שמספר כרישי לווייתן (שניים? יותר?) מבלים את זמנם בנעימים מול חופי העיר, החלטתי שכעת זה הזמן להרוג שתי ציפורים במכה.
אז ירדנו לאילת, רויטל, חברה טובה, ואנוכי, כשבאג'נדה 6 צלילות של שעה לפחות כל אחת, ואחת מתוכן מתוזמנת היטב, בשעת דמדומים, בדרך המשי (כינוי לנתיב בו נמצאת אותה נקודת רבייה מיתולוגית).
לקחנו מיכלים ממועדון מנטה וירדנו אל מתחת למים. הדרך לשם ארוכה, והשעה כבר מאוחרת. השמש נעלמת, ונותר אור עמום ונעים. גם באור העמום, אין לי ספק שהאיזור הזה – דרום חוף אלמוג, בואכה המצפה התת-ימי (AKA "הגנים היפניים") הוא הוא האיזור היפה בעיר. אבל בתרנים – אין.
האמת היא, שהייתי ספקן מלכתחילה. כשהסבירו לי איך למצוא את האיזור, אמרו לי "אל תדאג, אתה כבר תראה את כל הבתרנים נדחפים בתור כדי לתפוס מקום טוב באורגיה שלהם". ואצלנו כבר סוף שעת הדמדומים, חשיכה עוטפת אט-אט, ואפילו בתרן אחד לרפואה לא הופיע.

ואז ראיתי אותם.

בהתחלה ספרתי אולי 30-40. הייתי שבע רצון על שיגענו ומצאנו, אבל גם קצת משועשע: זו אינה בדיוק חגיגת הרבייה שלה ציפיתי. יותר כמו דייט ראשון סולידי בין 30 ל-40 רווקים ורווקות. לאט לאט העמקתי לתוכם, והבחנתי בעוד ועוד רווקים ורווקות, מגיחים מכל עבר. תוך דקות ספורות מצאתי עצמי בין מאות בתרנים חביבים, מתרוצצים ומשחקים, ומדי כמה שניות מתנפלים בתיאום לכיוון אחיד. למיטב הבנתי, אלה הרגעים של פליטת הזרע, וכולם רצים (ורצות) לחגיגה. רויטל, קצת עייפה מהמסע הימי, נותרה להביט ממעל, ואני ישבתי בעומק 25 מטרים, מוקף בערב רב של דגים שמחים, מבסוט ואף מתרגש קמעה.
ולרגע קט, הייתי בתרן.

חוץ מפליטת הזרע, כמובן.

כריש לווייתן לא ראינו, אבל אני כל כך רגיל (ראו כתבתי "אי קטן ודג אחד גדול" בגיליון 41 של "צלילה"), שזה בסדר גמור מבחינתי. חזרנו לרכב, הצצה בטלפון הנייד, ואני קורא בו הודעה: "איך באילת? איך היתה הופעה? משהו עם רביעיית הבדרנים, לא?".
תזכירו לי להסביר לבדודה שהיא חייבת לעשות קורס צלילה…

קצת על אתרי הצלילה שבסביבה:

חוף אלמוג הוא חוף סגור בחלקה הצפוני של שמורת האלמוגים. הכניסה לחוף היא בתשלום. זהו אחד האיזורים העשירים באלמוגים באילת, החל מקיר השונית הרדוד בעומק של 3 מ', עבור לסלע משה וסלע יהושע שהם פשוט חגיגה לדגים, ובעומק מצפות הפתעות נוספות.

סלע משה וסלע יהושע:

סלע משה הוא סלע ענק ששמו יוצא לפניו כאיזור העשיר ביותר בדגי שונית בחופי אילת.  מעומק תשעה מ' ועד לפני המים כמעט, הוא מכוסה כולו באלמוגים ושאר יצורי שונית וסביבו חגיגה של להקות דגים גדולות וצבעוניות.
כבר שמעתי צוללים מכנים אותו "ראס מוחמד" של אילת, מובן שעם סרקזם קל אבל גם מתוך הערכה לסלע הכי עשיר בעיר.
משה יושב בדיוק מול הגשר הדרומי של חוף אלמוג, מרחק 20-30 מ' של צלילה. הסלע כולו עשיר, מואר, מעניין ורב הפתעות, אבל ברור שגולת הכותרת היא החלק הדרומי, שבו קבעה את מושבה להקת דגי זכוכית והנצנוץ האחיד שלהם, כשהם פונים כגוף אחד מול השמש יוצר את אחד המראות היפים באילת. וכשהם שם, אז גם ערב רב של זהרונים מטיילים שם דרך קבע. וגם הדקר הקבוע יוצא לפעמים למטס בתוך ענני הזכוכית. לאחרונה אפשר להבחין גם בלהקת ברקודות, אבל תינוקות. יהיה מעניין לראות היכן יהיו הנ"ל, לכשיגדלו. צפונית לסלע משה, אולי 50 מטרים ממנו, על הישורת בעומק של 5-6 מטרים, שוכן אחיו הצעיר יהושע. סלע יהושע, בשבילכם. זה אינו סלע אחד, אלא לפחות שלושה סלעים קרובים זה לזה, שיוצרים עוד איזור מעניין ועשיר בדגים על גבי הישורת החולית, קרוב למדרון המתפתל מטה.

המניפות:

בעוד שהאיזור הרדוד של חוף אלמוג מתאפיין בקרקע חולית ועליה בלטי אלמוגים וסלעים מרשימים, האיזור העמוק הוא כולו מרבד של אלמוגים צפופים.
בעומק 27 מ', קרוב לתחתית המדרון, ומעט צפונית לגשרים של חוף אלמוג נמצאת "המניפה". זהו אלמוג גורגוניה גדול, בקוטר של למעלה ממטר. בסיני האלמוג הססגוני והמרשים הזה הוא די נפוץ אבל נדיר ומיוחד לראות אותו בחופינו שלצפון המפרץ.  למרות צורתו השבירה הוא עמיד ביותר בפני תנועות המים והזרמים בזכות חומר קשיח שעובר לכל אורכו וקרוי "גורגונין". זו אינה המניפה היחידה בעיר, מעט דרומית אליה וגם קצת יותר עמוק ישנה מניפה נוספת. כל האיזור הוא מדרון אלמוגים תלול הנמשך עד 40 מ' ואף עמוק מזה – שימו לב למד העומק, קל מאד לשכוח ממנו ולהעמיק יותר מהתכנון. לאחר עוד 2-3 דקות של צלילה רגועה דרומה ישנו אלמוג שולחן גדול, הניצב על בלט אלמוגים גבוה.

הגנים היפניים:

הגנים היפניים הם כנראה פינת החמד של שונית האלמוגים בישראל. מדרון של אלמוגים מעומק רדוד ועד ל-40-50 מ' ולמעלה מזה, בצבעים, צורות ועושר שרק כאן אפשר לראות.  האיזור משתרע מ-150 מ' דרומית לגשר הדרומי של חוף אלמוג ועד למצפה התת ימי, והוא סגור לכניסת צוללים מהחוף כדי לשמור על השונית באיזור. הצלילה מתאפשרת באמצעות סירה ובליווי מוביל קבוצה מטעם אחד המועדונים. 

ה"אוניברסיטה" בחוף המגדלור:

אתר "האוניברסיטה" נקרא כך משום שהוא נושק לחוף של המכון הבינאוניברסיטאי למדעי הים ("המעבדה הימית"), הנמצא בין המצפה התת ימי לחוף המגדלור. חוץ מריף טבעי עשיר באלמוגים ודגה, מעניין לראות פה ניסויים בשוניות מלאכותיות שמבוצעים על ידי חוקרי המכון.
בדרך חולפים על פני מספר רב של מתקנים מבית היוצר של המעבדה הימית, כמו משטחי התיישבות לבעלי חיים שונים, רשתות ומכשירי מדידה. אם תראו כאן שלטי הנחיה כדוגמת "נא לא לגעת", "זהירות מתח גבוה" או "נא לא לדרוך על הדשא" – כבדו אותם כמובן והמנעו מלהפריע למחקר. בולטים במיוחד הם כלובים גדולים (אורך כל צלע כמטר) הצפים בגובה של שני מטר מעל הקרקעית אליה הם קשורים. אחרי הכלוב השלישי מגיעים מגיעים לקונסטרוקציית מתכת גדולה בעומק 14 מ', ועליה רשתות לגידול מיני אלמוגים שונים. הקונסטרוציה הזו מושכת אליה להקות דגים שונות, בעיקר מתבלטים דפדופי הפסים שאופפים את האיזור. מנקודה זו מתחילים לעלות במעלה המדרון אל מבנה רשתות גדול שכוסה ביער של אלמוגים רכים בשלל מינים. מעל יער האלמוגים הססגוני הזה שוכנת בקביעת להקת פזיות ענקית.

המערות:

אמנם בריף המקסים הזה יש למעשה רק מערה אמיתית אחת שאפשר ממש לעבור בה, וגם היא לא ארוכה במיוחד, אך זה עדיין לא גורע מאום מהצלילה החביבה הזו לאורך ריף רדוד ומעבר דרך "וילון" של דגים בתוך המערה. זו אולי הצלילה הפופולרית ביותר לכל מי שמחפש צלילה רדודה אבל גם אטרקטיבית – צלילות רענון, היכרות, קורסים ובמיוחד קלאסי לצלילת לילה.
לעתים קשה כמעט להבחין במערה – לא בגלל שהיא קטנה או נסתרת אלא בגלל שהיא עשויה להיות חסומה על ידי ערב רב של דגים שונים, בעיקר מהמין "גרזינון הכוכים", המתרכזים בחלל המערה לעשרותיהם ומאותיהם. כשמתקרבים למערה הם מפנים את הדרך מעט, ולעבור בתוכה זה ממש כמו לעבור דרך מסך קסום של דגים שנמוג לפני שנוגעים בו. המעבר במערה חייב להיעשות בזהירות מירבית תוך שמירה מוחלטת על איזון – כל תנועה קטנה יכולה לפגוע בקירות המערה או בתקרתה, לשבור אלמוגים ולהזיק לציוד. מי שלא מרגיש מספיק מיומן (או שבן הזוג שלו אינו מספיק מיומן) – שישמור את החוויה הזו לפעם הבאה שהוא מבקר באילת.

מדרום לאתר המערות שוכנים החופים הדרומיים של העיר אילת, וגם בהם אתרי צלילה מרתקים, הן באיזור הרדוד והן לאורך המדרון שמשתפל לעומק של 25-30 מ'. יש להקפיד על כניסה ויציאה מהמים רק דרך האיזורים המיועדים לכך, כדי שלא לפגוע באלמוגים.