השונית הים תיכונית

השונית הים תיכונית אינה מבנה ביולוגי מושלם כמו שוניות האלמוגים. המצע בשונית זו הוא כורכר – סלע רך ממקור יבשתי שנוצר לפני אלפי שנים כשגרגרי חול קדומים התלכדו עם גיר שמקורו בקונכיות ימיות של צדפות וחלזונות. על גבי מצע הכורכר הרך נוספות השכבות הביוגניות (שנבנות על ידי יצורים חיים): חלזונות ישיבים זעירים מהמינים צינורן בונה (דנדרופמה) ושלשולן משולש (ורמטוס) עמלים כבר אלפי שנים על עיבוי וחיזוק המסלע שחוגר את חופי הים התיכון. יחד איתם אצות גירניות, צדפות שונות, בלוטי-ים ועוד הרבה שתורמים לבניית הנדבך הביולוגי של השונית.

כנגדם פועלים מספר כוחות במגמה הפוכה של הרס ובליה – בעלי חיים שונים שממיסים ונוגסים בכורכר. תולעים המתחפרות בסלע, צדפות קודחות, ספוגים שממיסים את המצע ועוד. על תהליך השחיקה של הסלעים מנצחים גלי הים והרוחות בתהליך שנקרא "גידוד". הבליה משמעותית יותר באזורי המסלע שנמצאים מעל לפני הים ונשחקים על ידי נתז ורסס כך שנוצרת טבלה שטוחה של כורכר בגובה פני הים באזור הכרית (האזור שתחום בין קו המים העליון, בגאות, והתחתון, בעת השפל). סביבה זו של השונית נקראת "טבלאות הגידוד" ופני השטח שלהן מכוסים אצות ירוקות המספקות מסתור ומזון לבעלי החיים רבים של אזור הכרית והעל-כרית כמו סרטנים, צדפות, חלזונות שונים ואפילו דגיגים שנכלאים בבורות השפל.

השוליים של טבלאות הגידוד עוברים עיבוי וחיזוק מסיבי של החלזונות הישיבים ולכן גלי הים המתנפצים על השונית פוגעים בעיקר בחלק הטבול, מתחת לפני הים, ויוצרים שקע מאורך מתחת לפני המים הנוגס מתחת לטבלאות הגידוד. השקע הזה נקרא "צניר" ומוצאים בו מקלט בעלי חיים רבים שמחפשים מקומות מוצלים המוגנים מאור ומקרינת השמש באזור תת-הכרית (האזור שטבול תמידית במים, גם בעת השפל). באזור זה שולטים בנוף הספוגים, האצטלנים והחי-טחביים, שלוש מערכות של בעלי חיים ישיבים שמרפדים את פני הסלע וניזונים בטכניקות שונות של סינון מי ים. שילובם בשונית יוצר פסיפס מרהיב של צבעים שמשתלבים בו גם מושבות אלמוגים ואצות שונות, צדפות וחלזונות, קיפודי ים, תמנונים וכמובן שפע של דגים שנמשכים למקומות המסתור ומקורות המזון שהשונית המורכבת מספקת להם.

תופעת החיגור

את סביבת החיים בחוף מקובל לחלק לחגורות מקו המים ומזרחה. תופעת החיגור בחוף נוצרת בשל השינויים בתנאי החיים בין האזורים המוצפים קבוע על ידי מי הים לבין האזורים המוצפים רק בחלק מהזמן, או אלו היבשים רוב הזמן. האורגניזמים החיים בחוף מצויים ברצועות השונות בהתאם ליכולת העמידות שלהם ליובש ועל פי מידת הצורך שלהם בכיסוי מים, הנחוצים כדי למצוא מזון או כדי להתרבות.

הבדלים בין יכולות אלו של בעלי החיים השונים המאכלסים את אזור הליטורל (בית הגידול החופי) יוצרים קוי גבול ברורים, במקרים מסוימים, בין אזורי התפוצה של מין ומין. דבר זה בא לידי ביטוי ביצירת חגורה של מין מסוים, שאינה מתערבבת בחגורה הסמוכה של מין אחר, שיכולת העמידות שלו בפני תנאי היובש שונה משל המין הראשון. תופעת החיגור מאפיינת את שני את בתי הגידול החופיים – הסלעי והחולי.
את אזור הליטורל נהוג לחלק לשלוש רצועות עיקריות, עפ"י תנודות הגאות והשפל:

א. איזור התת-כרית – מוצף בקביעות על ידי מי הים.

ב. איזור הכרית – מוצף ומתייבש לחילופין.

ג. איזור העל-כרית – אינו מוצף (נמצא מעל הקו העליון של הגאות) אך מקבל טיפות רסס.

איזור התת-כרית

איזור המוצף במי ים באופן קבוע ובו בעלי חיים ימיים המבלים את מרבית זמנם מתחת למים. שם הם מוצאים את מזונם ושם מתקיים כל מחזור חייהם. ברצועת התת-כרית נוכל למצוא מגוון דגים הניזונים מהצומח והחי על סלעי החוף.

איזור הכרית

זהו אזור הגאות והשפל שבו תנאי המחיה משתנים באופן קיצוני לעתים תכופות. בעלי החיים צריכים להתאים עצמם גם לתקופות של יובש וחום בשעת שפל, וגם לתנאי הצפה של מים וטמפרטורות נמוכות בשעת גאות. באזור זה קיימת סחיפה קבועה של המצע הנייד על ידי הגלים והרוחות. בלוחות הגידוד שבחוף הסלעי נוצרות שלוליות מים אשר מתאדות באיטיות ומשקיעות שכבה של מלח.  שילוב הכוחות המכאניים  תנאי המליחות והחום הגבוהים באזור זה , יוצרים בית גידול בעל תנאים קיצוניים והתאמות ייחודיות לאורגניזמים החיים בו.

איזור העל-כרית

מעבר לאזור הגאות והשפל, מצוי האזור הנקרא "על-כרית", אזור הרסס או החוף העילי. גם כאן התנאים קשים אך קבועים יותר .משרעת הטמפרטורות גדולה, היובש רב, הקרינה חזקה ורמת המליחות גבוהה. מספר המינים כאן קטן, והוא הולך ופוחת ככל שמתרחקים מהאזורים המוצפים או המקבלים רסס של מי ים. אצות כחוליות מתחת לשטחם העליון של אבני הכורכר משוות לסלעים את הגוון הכהה. בעלי החיים המתקיימים מעבר לאזור העל-כרית אינם בעלי חיים ימיים, ואין להם זיקה ישירה לחוף הים.