טבועות בדרום סיני

מגזין "צלילה", גיליון 39, אפריל 2007

שוניות האלמוגים המרהיבות של דרום סיני והים האדום עוצרות נשימה. עבור מרבית הצוללים, אלו כשלעצמן מהוות את מוקד המשיכה המרכזי וגורמות לספארי צלילות בים האדום להיות טיול צלילה ראשון במעלה ובביקוש ברחבי העולם. ובכל זאת – איזה ספארי של ארבעה ימים בדרום סיני לא כולל חדירה עמוקה בבטנה של הדנרייבן שמונחת הפוכה על קרקעית הים, או צלילה כפולה סביב ובתוך קרביה של הטיסלגורם (ידועה גם כ"אניית האופנועים") הענקית, שעל סיפוניה מונחים עדיין אופנועים, משאיות, משוריינים, נשק ותחמושת?

בגיליון העוסק בצלילה מתקדמת, טכנית, מסובכת ואתגרית, מוקדש גם מדור סיירי הצלילה למפלצות הדוממות של קרקעית הים, בין הקרובות והמרשימות ביותר שניתן למצוא:

האוניות הטבועות של דרום סיני.

בטיולי צלילה בסיני ("ספארי צלילות") שהוצאתי כמדריך ומוביל קבוצות נתקלתי בשני סוגים של צוללים: אלה האוהבים רק את "הטבע, השקט והדגים" ומפצירים "זוב'תי מאוניות, קח'תי רק לאלמוגים צבעוניים ושונית בריאה ותוססת" ולעומתם אלה שכבר במעבר הגבול מוודאים שנצלול פעמיים (לפחות) ב"אניית האופנועים" (כי "צלילה אחת לא מספיקה") או מתחננים שנחצה את מיצר הג'ובאל לעבר ריף אבו-נוחאס עמוס האוניות הטבועות, קללת הימאים. כחובב טבע וביולוג, אני נוטה להבין ללבם של הצוללים מהסוג הראשון ולהעניק להם את מבוקשם, אבל מה לעשות שאני נמנה עם אלה שמשולהבים גם מהצד האחר של צלילה – המסתורין, האתגר, הדרמה. ובעיקר – אני אוהב ליהנות משני העולמות.

האמת ניתנת להיאמר, שצלילה באוניות טבועות לא חייבת להיות מסובכת ואתגרית, ולמי שלא מוסמך לכך ובעל נסיון מתאים, רצוי גם שלא תהיה כזו. אפשר ליהנות במרבית הצלילות הללו גם מסריקה חיצונית של כלי-השיט, מן הנוף הביזארי שהוא יוצר על קרקעית הים וכמובן, מבעלי החיים שהוא מושך אליו. אבל שוב, אם נודה על האמת, לעיתים קרובות מעזים מדריכי הספארי לקחת את הקבוצה, תוך הפעלת שיקול דעת ותכנון בהתאם, לחדירות חלקיות וקלות לתוך כלי-השיט, ואלו מוסיפות עניין ומתח לאותם צוללים מהסוג השני שלעיל, אלה המחפשים את הדרמה. ספארי "סטנדרטי" בדרום סיני, כולל חלק מן הטבועות הללו, ולרוב כולם יוצאים מהן נרגשים ומלאי חוויות, גם אם זו לא בדיוק "כוס התה" שלהם.

הדנרייבן (Wreck of the Dunraven)

הדנרייבן היתה אניית משא בריטית שהובילה מטען מהודו לבריטניה בשנת 1876, כשעלתה על הריף בשעב מחמוד הסמוך לראס מוחמד. כיום היא שוכבת כבר למעלה מ-130 שנה הפוכה על בטנה, בעומק 28 מ' (בצידה העמוק) ומזמינה אליה צוללים ואין כמעט ספארי צלילה שלא עובר בה. באופן משעשע משהו היא הפכה, אולי, לאתר הצלילה המסוקר ביותר בים האדום, בזכות סרט תעודי של ה-BBC אודותיה, שצולם עקב הלצה מכוונת שגרסה כי זוהי ספינתו העלומה של לורנס איש ערב, העמוסה זהב ואוצרות (ראו כתבה בגיליון 38 של "צלילה"). לימים נודע, גם לאנשי ה-BBC, שאין בכך שמץ של אמת, אבל הסרט אודותיה יצא לאקרנים ופרסם בעולם הן את הספינה והן את הים האדום כיעד צלילה מבוקש ואטרקטיבי. מבחוץ נראה שבר האנייה כמעין גבעה אפרורית ומאורכת, ומוקדי העניין נמצאים בקצוות: בצד העמוק ניתן לראות את המדחף הענקי שלה, המעוטר באלמוגים רכים, ובצד הרדוד נמצא החרטום השבור. מתחת לחרטום סדקים ונקיקים רבים, בהם כדאי לחפש מורנות ענקיות, דקרים נחבאים ודיירים אחרים.

המיוחד באנייה טרופה זו היא דווקא אפשרות החדירה הקלה לתוך בטנה וקרביה: בסמוך למדחף ישנו שבר רחב בגוף הברזל, המאפשר כניסה נוחה ובטוחה לתוך חלל גדול בירכתי האנייה. אם מתכננים להכנס לחלל הזה, מומלץ מאד להצטייד בפנסים, אבל אם מחליטים להמשיך מכאן הלאה בתוך קרבי האנייה לכיוון החרטום – הרי שחובה להצטייד בהם. את בטן האנייה חוסמים, כמעט לגמרי, דודי הקיטור הגדולים שהזינו את המנועים שלה. אלה מותירים אך מעבר צר בינם לבין הדופן ובו אפשר לעבור בטור עורפי, תוך הקפדה יתרה לא להיתפס בחלקים חדים, או להרחיף אבק וחול מהקרקעית. היציאה מהמנהרה הארוכה שבבטן האנייה היא בשבר נוסף, שנמצא באמצע הגוף הגדול. הפתח הזה מכוסה באלמוגים רכים צבעוניים, ושוכנת בו להקת דגי זכוכית מקומית. משם אפשר להמשיך לאורך גוף הברזל בחלקו החיצוני, ולבסוף לעבור ממנו לשונית הטבעית הסמוכה, שבה אולי יבוא לבקר דג הנפוליאון המקומי.

הטיסלגורם (Wreck of the Thislegorm)

הטיסלגורם היא, כאמור, משאת נפשם של כל חובבי ה-wrecks באשר הם (ובעצם גם חובבי האופנועים). למרות הפרסום שלו זכתה הדנרייבן בשנות ה-80, יש הטוענים שהטיסלגורם היא אתר האונייה הטרופה הכי מפורסם בעולם. למעשה, גם היא תועדה בסרט מסוג אחר, משנות החמישים: סצינה שלמה מהסרט "עולם הדממה" של ז'אק קוסטו, ממציא צלילת המכשירים, מצולמת באנייה הזו, כשעוד היתה חדשה יחסית בביתה הטרי שבקרקעית הים.

שוב, כמו הדנרייבן, גם זו אנייה בריטית שהיתה עמוסה במטען בזמן שטבעה, אבל בזאת מסתכם הדמיון בין השתיים. כאן מדובר דווקא באנייה צבאית, שהובילה בשנת 1942 מטען לכוחות הבריטיים הלוחמים באפריקה.

רוב האוניות הטבועות באיזור מונחות ליד שוניות אלמוגים צבעוניות. זוהי, כמובן, אינה מקריות גרידא: בדרך כלל שוניות האלמוגים הן שגרמו לאניות למצוא את דרכן לקרקעית הים. הטיסלגורם, לעומתן, לא שקעה בגלל מפגש לא מכוון עם שונית לא צפויה, אלא הופצצה מהאויר על ידי מטוסים גרמניים שחגו באיזור, בעת שעגנה.מסיבה זו אין בסביבתה הקרובה שוניות אלמוגים והצלילה בה היא צלילה באנייה טבועה מההתחלה ועד הסוף. שניים מהמטוסים, אגב, הופלו מאש הנ"מ של האנייה, לאחר שהופצצה. בחלקה האחורי של האנייה, הניצבת ישרה על הקרקעית, ישנו שבר עצום שקורע את גוש הברזל הענקי הזה לשניים. כאן פגעו הפצצות שהביאו לטביעתה ומתוך השבר הזה נשפכת כמות אדירה של ציוד וחימוש – פגזין ארגזי תחמושת ושני רכבים משוריינים (נהוג לכנותם "הטנקים", למרות שהם לא). אחרי השבר הזה, הירכתיים כבר לא מונחים בצורה ישרה, אלא נוטים על הצד, ואפשר להבחין בהם בתותחי הנ"מ של האנייה, אלה שלא הספיקו להגיב בזמן להתקפה האווירית. עוד בירכתיים, נמצא המדחף הענקי, שמונח על הקרקעית בעומק של 32 מ'.

בחלק הקדמי של הטיסלגורם יש כמה הפתעות וגם אופציות קלות לחדירה מלאה או חלקית. חשוב לדעת שבטיסלגורם מספר מפלסים, הרבה התפצלויות, מדורים חשוכים וחשוכים יותר, וגם, אולי, רוחות של ימאים בריטים קשוחים שעדיין מבצעים את תפקידם ושומרים על האנייה מפני פולשים. חוץ מהאחרונים, כל אלו הם גורמים העלולים להפוך את החדירה למסוכנת והרת אסון, אם תתבצע בחוסר אחריות. גם כאן כדאי להיות כנים ולהזהיר מראש שמרבית המדריכים יובילו גם יובילו, לפחות חלק מהקבוצה (ותוך הפעלת שיקול דעת, אני מקווה) דרך חלק מהמדורים היותר נגישים, ולתוך החללים הגדולים (חלקם פתוחים מצידם העליון) שבהם ניתן לראות משאיות, ג'יפים צבאיים, וגולת הכותרת: אופנועי ה-BSA הקלאסיים משנות הארבעים. על גבי הסיפון בחרטום אפשר לראות קרונות רכבת (באורח מוזר שני הקטרים של הרכבת עפו מעוצמת הפיצוץ והם מונחים על הקרקעית בריחוק מה מהאנייה עצמה) ואת שרשרת העוגן העבה שמשתלשלת לקרקעית. אין ספק, שזוהי צלילת wreck מרשימה ומיוחדת, שאפשר לחזור אליה פעמים רבות ועדיין לא להכירה על בוריה.

טבועות נוספות באיזור

לפני שחוצים את הג'ובאל ישנן טבועות נוספות ששווה לציינן, למרות שהן מהוות רק חלק מאתר הצלילה ולא האטרקציה המרכזית של הצלילה. אחת מהן היא היולנדה, שיושבת על ריף היולנדה, אבל בעומק כזה שהופך אותה לחסרת רלוונטיות במהלך הצלילה הקלאסית של ראס מוחמד (או בכל צלילה ספורטיבית אחרת). ובכל זאת, אפשר להגיד שהיא מהווה חלק מעניין מצלילה סופר-מיוחדת: המטען שלה עדיין מונח בערימות בעומק רדוד, ומהווה מעין קריצה משעשעת, גם אם ביזארית משהו, בסוף הצלילה עמוסת האלמוגים ולהקות הדגים הענקיות. לא נשאיר במתח את מי שלא מכיר אותה: המטען שלה היה מגוון של כלים סניטריים, או בעברית: בתי שימוש. חוץ מהם יש גם אמבטיות, כיורים, שרידי הפרייבט (BMW, למי שתהה על משכורות של רבי חובלים) וגם חלקי מכולה שהתכסו באלמוגים רכים. עוד באיזור ישנה גם את ה-Sara-H, או הקינגסטאון כפי שהיה שמה הרשמי. זו מונחת על השונית של ה-Shag rock ("סלע הקורמורנים") שליד שעב עלי, ויופיה בכך שאיתרע מזלה לשבת על אחד מהריפים העשירים והיפים באיזור זה של הים האדום. סביבה, באיזור הצפוני של הריף האליפטי הזה, שפע של להקות דגים משלל מינים וצבעים שנמשכים לזרמים החזקים שמגיעים לאיזור. את הצלילה אנחנו לרוב מתחילים בשברי ה-Sara-H, אבל עם הזרמים ממשיכים בדריפט לאורך הריף, לעיתים קרובות מלווים בצב ים שזורם גם הוא באותו ראש.

מהצד השני של הג'ובאל

לצד השני של מיצר ג'ובאל לא תמיד עוברים בספארי צלילה "רגיל" בראס מוחמד. הצד הזה מדבר בעיקר (אבל לגמרי לא רק) לחובבי הטבועות, ומותנה גם במצב ים שיאפשר חצייה ובקפטן שמשתף פעולה עם תכניות הקבוצה. בצד השני, ליד האי ג'ובאל, יש את הריף של אבו נוחאס, שבחלקו הצפוני מצאו את סופן לפחות חמש ספינות. ה-Gianiss-D, הקיצונית הדרום-מערבית מבין שרשרת הטבועות של אבו נוחאס, היתה מיכלית יפנית שעלתה על הריף בשנת 1983, ממש לאחרונה. מכיוון שכך, היא אינה עמוסה לעייפה בבעלי חיים ישיבים כאלמוגים ואחרים, אבל להקות דגים רבות שמגיעות מהריף הסמוך מצאו בה בית חם. עם אורך של 100 מ', היא מציעה מספר אפשרויות חדירה מעניינות במיוחד, ובשילוב עם התנוחה האלכסונית שבה הושיבו אותה הזרמים והגלים, יוצרת חוויה מרתקת ומבלבלת של כיוונים ומשחקי אור. הקרנטיק, הסמוכה לגיאניס, היא תושבת ותיקה בשכונה של אבו נוחאס, כבר מ-1869. עובדה זו נראית בבירור: הקרנטיק מלאה בחיים וצבע, וכאן הם אלו שעושים את הצלילה הזו למעניינת. הצלילה כאן יכולה להתבצע ברובה מחוץ לאנייה הטבועה, אבל גם חדירה חלקית היא קלה עבור כל דרגה של צולל ואפשר לצאת החוצה בכל שלב, מבין צלעותיה עמוסות האלמוגים של האנייה.

לאלה שממש לא רוצים לפספס אף wreck, יש גם את הקריסולה והקימון-M ששוכנות למרגלות הריף, ואפשר לעיתים גם לשלב שתיים מהספינות בצלילה אחת, אם כי קצת מאומצת או ארוכה. ואם כבר בצד הזה של הג'ובאל, אי אפשר שלא לציין (או לבקר) את היוליסס, ששוכנת בפאה הצפונית של האי ג'ובאל. היא נמצא באיזור מוכה רוחות וזרמים, ולעיתים קרובות מצב הים לא מאפשר צלילה בה, או מכתיב צלילת זרם לכיוון Bluff point, אתר מרשים בפני עצמו. גם היוליסס ותיקה, כבר למעלה מ-100 שנה בריף, ומזכירה מאד את הקרנטיק מבחינת המבנה והעושר באלמוגים, ובעיקר מבחינת החדירה החלקית הקלה, בין גוף האנייה לשדרת צלעות מכוסות באלמוגים רכים.

אין ספק, שהשוניות של הים האדום והחי שהן מושכות אליהן הם שאחראיים לפופולריות של ענף הצלילה בסיני ובמיצר ג'ובאל. אבל השוניות מושכות אליהן גם אוניות טבועות, ואלו מצידן, מושכות צוללים גם הן. עובדה היא, שכמעט כל ספארי צלילה בכל מקום בעולם כולל צלילות wreck" וגם באיזורנו אנו נהנים (או לפחות מתרשמים) מהנוכחות התת-ימית שך הענקיות הטבועות.