מפגשים מהסוג הכרישי – 10 מפגשים תת-ימיים מרגשים

Ynet, פברואר 2014

פנים מול פנים עם בעלי חיים מתחת למים
תצפית מרחוק בבעלי חיים זה עניין מרתק, אבל חובבי טבע יעדיפו תמיד מפגש קרוב, פנים מול פנים, אל בעלי החיים. מתחת למים, המפגשים האלה מתאפשרים לעתים קרובות למדי ובמקרים רבים המפגש הוא עם בעלי חיים שנחשבים מסוכנים, למרות שהסטטיסטיקה תצביע אחרת. כך או כך, צולל שיוצא מעט מגבולות אתרי הצלילה באילת ויוצא אל העולם הגדול מגדיל את סיכוייו למפגשים מפתיעים ומרתקים מתחת למים. אבל אפילו כאן, במגרש הצלילה הביתי שלנו באילת או בים התיכון, ברגע שמכניסים את הראש למים אנחנו יכולים לצפות ולקוות להיות מופתעים ולזכות לאחר המפגשים מהסוג האישי.
כמדריך טיולי צלילה בארץ ובעולם וכמנהל מחלקת הצלילה של החברה הגיאוגרפית, זכיתי ללא מעט מפגשים כאלה, חלקם נחרטו בזכרוני יותר מאחרים, וכאן אספר על 10 המפגשים המרגשים ביותר שזכיתי להם עד כה (בתקווה שהמפגשים הבאים אורבים מעבר לפינה).

כריש שש-זים בקולומביה הבריטית
הכריש הפרה-היסטורי הזה הוא כנראה המפגש המרגש הראשון שזכיתי לו מתחת למים, בתחילת דרכי כצולל גיאוגרפי בעולם הגדול. בעת שלמדתי בקורס על חסרי חוליות ימיים באי קטן באוקיינוס השקט, יצאתי למסע צלילות באי ונקובר הסמוך, השייך לקנדה. הצלילות באזור הן במים קרירים למדי ולרוב אטומים ואפלים, בתוך יער צפוף של אצות. בדיוק מה שכריש השש-זים אוהב. כריש השש-זים מכונה כך מכיוון שיש לו ששה זימים, ולא חמישה כמו מרבית הכרישים האחרים. ואכן, הוא שריד פרה-היסטורי לתקופה קדומה ולאבות-אבותיהם של הכרישים. הוא נדיר מאוד למפגש מתחת למים עם צוללים, בעיקר מהסיבה שהוא מעדיף את מעמקי הים הקרירים והחשוכים, ורק באזורים מעטים עולה לשכבות המים העליונות, שאותן פוקדים הצוללים. שבוע שלם צללנו באזור האי ונקובר וקיווינו לראות את הענק הביישן, ולבסוף, כמו בסיפורים, בצלילה האחרונה לפני שחזרתי לספסל הלימודים, בעומק 20-25 מטר, מתוך האפילה ראינו צללית ענקית. הכרישה שפגשנו הייתה באורך מרשים של ארבעה וחצי מטרים, היא ידעה היטב שאין לה סיבה לחשוש מאיתנו, וגם אנחנו ניסינו לא לחשוש מפניה. 30 דקות צללנו ביחד, היא ואני, עד שהיא נעלמה במעמקים ואני עליתי מאושר לסירה שלנו, עם מיכל צלילה ריק מאוויר.

לווייתן גדול סנפיר בדרום אפריקה.

מפגש עם לווייתן

בחודשי החורף הדרומי חלה לאורך חופי דרום אפריקה תופעת טבע מדהימה: מיליונים רבים של סרדינים נודדים מהאוקיינוס הדרומי אל עבר קו המשווה באוקיינוס ההודי, ומושכים אליהם בתקופה זו שפע אדיר של טורפים: דגי טונה, כרישים, דולפינים, ציפורים ועוד רבים ורעבים. בשנת 2010 יצאתי למסע צלילות עם קבוצה של צוללים הרפתקניים, אל הנדידה הגדולה הזו – "מירוץ הסרדינים" כפי שהיא מכונה. מלבד לנדידת הסרדינים, ים שורץ דולפינים וטבע פראי, זהו גם נתיב הנדידה של הלווייתנים גדולי הסנפרי (Humpback whales). ואכן, בחיפושינו אחר הסרדינים, פגשנו את הלווייתנים לא אחת, ופעמים רבים הם היו עסוקים במצגי ראווה מרשימים, כדי להרשים את הלווייתניות כמובן. בחלק מהפעמים ניסינו את מזלנו, וקפצנו מהסירה למים, מקווים שהלווייתן יחלוף לידינו. בפעם אחת התמזל מזלי, ולאחר שהתפזר קצף הגלים שיצרתי בקפיצתי המימה, הצלחתי לראות משהו ממה שהולך סביבי. ומה שהלך סביבי באותו ניסיון ממוזל, היה עין של לווייתן, במרחק של מטר וחצי ממני. לא היה לי ספק שהוא התבונן בי, בחן אותי למשך 2-3 שניות, לא מצא בי עניין מיוחד, והמשיך הלאה. את ליטוף הזנב שלו הרגשתי לא במישרין, אלא דרך הגל האדיר שהרים אותי למעלה בשעה שגדול הסנפיר דחף את עצמו עשרות מטרים ממני, משאיר אותי המום ונרגש.

קרב עקרבנונים באילת
שנים לפני שהקמתי את מחלקת טיולי הצלילה של החברה הגיאוגרפית והתחלתי לצלול במקומות רבים בעולם, כתבתי את "מתחת למים – 44 אתרי צלילה בישראל" וצללתי מאות רבות של צלילות בכל אתרי הצלילה בישראל. ותתפלאו, גם הצלילות באילת ואפילו בים התיכון, זימנו הרבה מאוד מפגשים מרתקים. ללא ספק אחד המרתקים שבהם, היה עם זוג עקרבנונים תחרותיים, שאיך לומר… לא בדיוק הסתדרו זה עם זה. העקרבנון הוא אחד הדגים הארסיים ביותר במפרץ אילת. בקצה הזנב מצוי קוץ ארס המשמש את הדג להגנה, ולמרות שהוא אינו נחשב קטלני לאדם, הוא בהחלט יכול להוות סכנה. בשעה שעמדתי לצאת מצלילה שגרתית באילת צדה עיני עקרבנון גדול והבחנתי בעוד אחד בעל מימדים זהים שניצב מולו. העקרבנון הוא לרוב דג טריטוריאלי והתנבאתי על מה שעתיד היה להתרחש: המתנתי מרחוק כדי לצפות בסיטואציה המתוחה, וזכיתי למופע שארך דקות ארוכות, בו שני הדגים תקפו זה את זה, נשכו, פרכסו, עמדו על שלהם, ולבסוף המפסיד ויתר על פיסת השונית והמנצח הכריז על נחלתו הבלתי מעורערת.

נפוליאון בפלאו
דג הנפוליאון (תפאר ענק בשמו העברית התקני) הוא אחד הדגים הגדולים ביותר שנפוצים בקרבת שוניות האלמוגים. במפרץ אילת הוא אינו דג נדיר, ובדרום סיני היו מוכרים פרטים מסוימים שהגיעו לאורך של כמעט שני מטרים, ואף היו מגיעים תדיר לאתרי הצלילה למפגש עם צוללים, עד שנוצרה היכרות אינטימית עם חלק מהדגים ה"קבועים". יש להודות שרבים מהצוללים היו נוהגים אז להאכיל אותם בביצים, התנהגות פסולה בעיניי אבל שהייתה מקובלת בסיני בזמנו. באיי פלאו, מדינת איים פסיפית וגן עדן אמיתי לצוללים, לא ידוע לי שנוהגים להאכיל את הדגים כלל, אבל דגי הנפוליאון נהנים מאוד מבועות הצוללים. בשעה שאני וקבוצת הצוללים שאיתי ריחפנו במים מעל שונית האלמוגים וצפינו בלהקת כרישים ששחתה מולנו, דג נפוליאון מרשים שחה מעלינו ועבר צולל-צולל, מקדיש מספר שניות לכל אחד מאיתנו, תוך הנאה גלויה מזרם הבועות שאנחנו פולטים. ממש כמו ג'קוזי לדגים מתפנקים. כשלהקת הכרישים התרחקה מאיתנו, נותרנו אנחנו והנפוליאון, ואז מלוא תשומת הלב שלנו הופנתה אל הדג הידידותי. אלא שעד אז הוא כבר נעלב והמשיך אף הוא עם הזרם, כנראה אל קבוצת הצוללים הבאה…

אריות ים וכריש בגלפגוס

אריות ים בגלפגוס

זה ללא ספק אחד המפגשים המדהימים שהיו לי מתחת למים, ולו רק בגלל שזה היה מפגש משולש. ממש ועידת פסגה. איי גלפגוס נמצאים במזרח האוקיינוס השקט, בסמוך לאקוודור, והן אחת משמורות הטבע המדהימות ביותר בעולם. כיעד צלילה, בעיניי הוא המדהים ביותר בעולם, והוא מזמן לצוללים שפע בלתי נתפס של כרישים, להקות דגים, עופות ימיים ועוד המון. אחד מבעלי החיים האהובים ביותר שפוגשים שם הם אריות הים של גלפגוס. אריות הים הם שובבים בלתי נלאים, סקרנים ואוהבי אדם, ממש כך. באחת הצלילות שלנו נקלענו לתוך "גן ילדים" שכלל כ-40 אריות ים צעירים ושובבים, ופשוט ישבנו על הסלעים וצפינו בהם משחקים סביבנו. ולפתע פתאום, כריש גלפגוס אימתני הגיח מעליהם. כריש גלפגוס הוא כריש גדול מידות, כשלושה מטרים אורכו, והוא ניזון בין השאר מאריות הים. בבת אחת נעלמו כל הצעירים כאילו בלע אותם האוקיינוס, ורק חבורה של אריות גברתנים נותרו בסביבה, "מלווים את הכריש החוצה". בדרכו בתוך להקת האריות הכריש עבר ממש בסמוך אלינו, במרחק נגיעה. עדשת המצלמה הפרידה ביני לבינו, לשמחתי, וכך זכיתי לצילום וידאו של כל האירוע מטווח קרוב. לאחר שהכריש עזב את השטח, כוח הביריונים של האריות חזר להיות ועד הורים בעתות שלום, וכל הנערים חזרו לשחק לפנינו.

תמנון במלטה
גם לים התיכון מגיעה במה, ולמרות שהוא פחות אקזוטי או עשיר בבעלי חיים ממקומות אחרים בעולם, הוא אחד מיעדי הצלילה האהובים עליי, ולטעמי מזמן מפגשים מרתקים, במיוחד לסבלניים והמתמידים. בצלילת לילה באי מלטה שבמרכז הים התיכון, הבחנתי באלומת הפנס שלי בתנועה חשודה. התמנונים הם פעילי לילה על פי רוב, ובחסות החשיכה הם יוצאים לשחר לטרף. התמנון המלטזי שלי היה פרט צעיר ולא גדול במיוחד, אבל אולי תמימות הנעורים שלו היא שגרמה לו לא לחשוש מהצוללים שפגש, ואף גילה כלפינו סקרנות ועניין. לאחר המפגש הידידותי הוא פנה לעיסוקי האחרים, ודילג מסלע לסלע, פורש את עצמו כמו שמיכה כדי ללכוד ברשתו דגים או סרטנים שמתחבאים בסלע.

כריש לווייתן בקוקוס
כריש הלווייתן הוא עוד אחד מענקי הים שצוללים חולמים עליו. זהו הכריש הגדול ביותר והדג הגדול ביותר שחי אי פעם באוקיינוסים. כרישי לווייתן מבקרים תקופתית גם אצלנו באילת, וצוללים או שחיינים ברי מזל פוגשים אותם לעתים, אבל ממני תמיד חמק המזל הזה ועד הנסיעה שלי ב-2011 אל האי קוקוס, במסגרת טיול צלילה של החברה הגיאוגרפית, לא ממש פגשתי כריש כזה מתחת למים. ואז, בסיומה של צלילה מדהימה באי הנידח הזה, השייך לקוסטה ריקה, הבחנו בצללית אדירה של כריש מעלינו, ומי מאיתנו שהיה מספיק זריז עוד הספיק להתקרב אליו למרחק מספר מטרים, לפני שהוא שחה הלאה מאיתנו. מאז פגשתי בדג המרשים עוד מספר פעמים, אבל אין הרי כמו אהבה ראשונה…

מנטות במלדיביים
המנטה היא ענקית אהובה אחרת, דג קסום שכאילו יצא מסרטי המדע הבדיוני, יצור תבוני מכוכב לכת נידח הנשלט על ידי אוקיינוסים. אולי קצת נסחפתי עם הדמיון, אבל מפגש איתן זו חוויה לכל החיים. באיים המלדיביים, יעד צלילה חלומי ומאוד פופולרי עבור הצוללים בישראל, בין השאר בזכות הקרבה היחסית והמחירים הסבירים, המנטות נפוצות יחסית ובמהלך ספארי צלילה של שבוע הסיכוי לראותן הוא טוב למדי. ניתן לומר שברוב הפעמים שצללתי במלדיביים פגשתי במנטות, אבל ללא ספק הפעם המרשימה ביותר הייתה כשמצאתי את עצמי עם קבוצה של צוללים היקרים במיוחד ללבי, בתוך להקה של לא פחות מ-15 מנטות החגות במעגלים סביבנו. המנטות נוהגות להתקבץ כך באזורים עשירים במזון, ולחוג במעגלים המכונים "ריקוד המנטות" לצורך תזונה. אבל האמת ניתנת להיאמר, שבאותו מפגש עוצר נשימה, היה נראה לנו פשוט שהמנטות משחקות זו עם זו, ואולי גם איתנו. היות שהמנטות לא הלכו לשום מקום והמשיכו בריקוד, אנחנו לא יכולנו להתנתק מהן עד שסיימנו את האוויר במיכל הצלילה, ונאלצנו לעלות אל פני המים.

מתקפת כרישי החתול בדרום אפריקה
אחד המפגשים המשעשעים ביותר הגיע מכיוון בלתי צפוי. בעת טיול ב"מסלול הגנים" של דרום אפריקה, ניגשתי למועדון צלילה מקומי בעיירה שכוחת אל. ביררתי האם יש אתרי צלילה מעניינים בקרבת מקום ונעניתי שהם לא מוציאים צלילות באותו יום, כי הים מעט סוער וממילא לא היה מספיק ביקוש במועדון שיצדיק הוצאת סירה לים. אבל אחד ממדריכי הצלילה במועדון, נער צעיר בן 18, הציע לי להצטרף אליו לצלילה קצרה ממש ליד המזח. "מה יש לראות שם?" שאלתי בספקנות. "כרישי חתול" (Cat sharks), הייתה תשובתו. ושם, בעומק 4 מטרים, ישבנו אני והוא בחול, וצפינו בעשרות רבות של כרישים גלדניים (המכונים באנגלית כאמור "כרישי חתול") חגים סביבנו ונעים במרץ בין הסלעים. הגלדניים הם כרישונים קטנים, באורך של כמטר בלבד, ולכל מין דוגמה אחרת של צורה וצבע. היות שראינו בצלילה הזו לפחות 5-6 מינים שונים, הרגשתי כמו בקרקס של כרישי ליצן עליזים, וכמעט ששמטתי את וסת הנשימה מרוב צחוק.

מפגש מפתיע בסיני
בימים שבהם הנשיא מובארק עוד היה בשלטון והיינו מרבים לצלול באתרים הנהדרים של דרום סיני, זכיתי למפגש מפתיע מסוג אחר: בשונית האלמוגים של ראס מוחמד, צב ים ירוק ישב על השונית ולעס אלמוג צבעוני, כמו שצבי ים ממש אוהבים. בעודי נעמד מולו ומצלם את הזללן, צוללת זרה נכנסת לי לפריים ומנופפת לי בידה. ניסיתי לתפוס זווית אחרת, שבה יראו רק את הצב והאלמוגים, אבל הצוללת העקשנית לא מקבלת את התעלמות מצדי, ומנופפת לי שוב ושוב. החוויתי ביד ברשמיות, והמשכתי לעסוק בענייני הצב. בזווית העין ראיתי אותה ממשיכה עם קבוצת הצוללים שלה, ספק מאוכזבת ספק משועשעת מההתעלמות שלי. על פני המים, אחרי הצלילה, כשכל קבוצת צוללים המתינה לספינה הנכונה שתאסוף אותנו, נפל האסימון: שרון (שם בדוי), האקסית, שוחה לכיווני וצועקת עליי: "מה נסגר איתך? קשה לך להגיד שלום מתחת למים?".
מסתבר שגם מפגשים כאלה יש מתחת למים, הכל עניין של מזל.