קלאסיקה אילתית – סטו"ש ומסביב

קלאסיקה אילתית – סטו"ש ומסביב

מגזין "צלילה", גיליון 41, מרץ 2008

(הצילומים בכתבה זו פרי מצלמתו של איציק יוגב)

בין סיקור צלילה בצפון הארץ (סיירי הצלילה, גיליון 36) לצלילה בקצה הצפוני של מפרץ אילת (גיליון 37) וגם סיני, סיני, סיני (38, 39 ו-40 בהתאמה…) נראה היה לי פתאום שקצת הזנחנו את הישן והטוב, הברור מאליו, ה-Hard core של צלילה באילת. אז סיירי הצלילה של גיליון 41 מוקדש לקלאסיקה: צלילה בסטי"ל, צלילה ביתוש, וצלילה מהסטי"ל ועד ליתוש. סטו"ש.

אני לא חושב שיש קלאסיקת צלילה אילתית יותר גדולה מהסטי"ל. זהו אולי אתר הצלילה הנצלל ביותר בארץ, ובטוח שלא בכדי: צלילה לאונייה טרופה ומעניינת שנותרה שלמה לחלוטין, קרובה לחוף, נמצאת בעומק אידיאלי. היא מהווה אתר נהדר לכל סוג של קורס צלילה כמעט, ולכל סוגי הצוללים – חובבי טבע, צלמים, צוללים חופשיים וכמובן חובבי wrecks.
ובקצה השני של המסלול המאתגר: היתוש, ספינה קטנטנה מדגם ברטרם שהוטבעה, גם על ידי ההתאחדות, בשנת 1986 מאותה סיבה ממש. אלא שזו קטנה יותר, עמוקה יותר והיא סוג של "צלילת קוריוז".

הסטו"ש

ל"סטו"ש" – המסלול המחבר בין שתי הטבועות – יצאנו ממועדון מרינה דייברס שצמוד למרינה הדרומית של אילת, ליד חוף הווילג'. הכניסה לאתר הסטי"ל נוחה ונעימה, ו"החלקנו" עם המדרון היישר לעומק 10 מטר, ועוד קצת מזרחה. צללית הסטי"ל מגיחה מתוך הכחול, וכשמתקרבים מבחינים בפרטים: החרטום שפונה צפונה, הגשר שמתנשא מעלה וכמובן – הצוללים שפולטים בועות. הסטי"ל כמעט תמיד מלא בהם. נחתנו על חרטום הסטי"ל ועלינו אל התורן, הרי אי אפשר בלי הצצה חטופה לאחת הפינות הכי יפות וצבעוניות באילת. התורן מכוסה כולו באלמוג רך מהמין "ססגונית". צבע ורוד-סגול מרהיב שעוטף אותו ויוצר חלון קסום, שבתוכו להקות של דגי זכוכית צעירים נעות כוילון. כמובן שזהרונים מטיילים גם הם, נוח להם להסתובב היכן שהאוכל שלהם נע כוילון… וכמוהם גם דקר אדום ונאה. חגיגה לעיניים. אבל היום אין לנו זמן להתעכב בסטי"ל יתר על המידה, כי בקצה השני של הצלילה מחכה היתוש, והוא לא יחכה לנצח. או שאולי בעצם כן, אבל האוויר עשוי להיגמר לפני כן.
חלפנו מעל חדרי המכונה הפתוחים (שווים גם הצצה, ביום אחר) ונפרדנו מירכתי הסטי"ל כשפנינו מועדות דרומה.

כאן המקום להבהיר ולהזהיר: צלילה מהסטי"ל ליתוש היא אינה צלילה סטנדרטית ולא מומלצת לכל צולל. ברצינות. במיוחד לא לצוללים חסרי ניסיון בניווט תת-ימי או בעלי צריכת אויר גבוהה. אם האויר נגמר מוקדם מדי אין היכן לצאת מהמים באמצע, בגלל שהמסלול עובר לאורף חוף סגור של התחנה למניעת זיהום ים (כן, כן, יש כזו באילת). וגם אם הכול כשורה, בסוף בכל מקרה צריך לחזור ברגל כברת דרך לא קטנה. אה, ובגלל העומק כדאי לצלול עם נייטרוקס ולתכנן פרופיל ישר וזמן תחתית שמתאים לעומק ולתערובת שבה משתמשים. בלאגן.
אז למה כן? כי יש כאלה שעשו את זה, וזה אפשרי. ועוד סיבה – כי בדרך יש סיכוי יותר מסביר לפגוש בסוסוני ים, אבל בעומק רדוד שיפגע בפרופיל הצלילה.

נפרדנו, כאמור, מהסטי"ל והמשכנו דרומה מעל קרקעית חולית משמימה ומכוסה באצות. לאחר כחמש דקות של צלילה, מגיעים לאזור ה"אורווה". ה"אורווה" זה כינוי שהודבק לאזור מצומצם בשטח המת שבין הסטי"ל יתוש. למעשה זרוקה שם עגלת סופרמרקט חלודה ומכוסה אצות. אבל סוסוני ים קבעו בה את מושבם לא מכבר, ולרוב הם נמצאים עליה או בסביבתה הקרובה. האורווה נמצאת בעומק רדוד יחסית, ועל כן מי שהתפתה ועלה עד אליה כדי לחפש סוסונים כנראה שכבר לא ימשיך ליתוש באותה הצלילה. אבל מי שלא סטה מנתיב הסטו"ש ימשיך דרומה בעומק, וחזקה עליו שיפגוש ביתוש לאחר כשלוש דקות נוספות, בעומק 30 מטרים.

הגענו אל היתוש, עם מעט מדי אוויר מכדי למשוך זמן רב בעומק 30 מטר, וממילא מחשב הצלילה כבר מתחיל לרמוז. היתוש ספינה קטנה שחרטומה פונה מזרחה, ואם זמן התחתית והאוויר מאפשרים אז יש בה אפשרות לעבור בין המדורים כדי להציץ מבפנים. ממנה המשכנו היישר מערבה, במעלה המדרון ואל "סלע 20" (הנמצא בעומק 18 מטר), מקום טוב להאט מעט את העלייה לפני שהמשכנו למעלה אל חניית הבטיחות. יצאנו לחוף אקווה ספורט, מתוך ידיעה שיש לנו כברת דרך ללכת ברגל כדי לחזור למרינה דייברס, שם התחלנו את המסע.

בשולי הסטו"ש:

הפרדייס

אתר הפרדייס הוא כינוי לאזור יפהפה שנמצא מזרחית וצפונית-מזרחית לאתר הסטי"ל. מגיעים אליו דרך הסטי"ל (שוב, מבלי להתעכב בו יותר מדי) וממשיכים צפון-מערבה באזימוט 060 לעבר הפרדייס. הקרקעית יורדת במתינות לעומק 30-32 מטר, ומכוסה במרבד צפוף של אלמוגים. בהמשך מגיעים ל"אי" חולי בתוך ים האלמוגים, ושם אפשר לפנות צפונה לאורך קיר אלמוגים נמוך (2-3 מטר, לא כל-כך נמוך במונחים שלנו) או לחזור לעבר הסטי"ל. כמובן שבדרך חזרה מומלץ לעבור דרך הסטי"ל, לטפס על התורן וממנו לפנות מערבה לעבר חוף הווילג'.

האמפי

האמפי הוא כינוי לאזור עמוק, מעבר לעומק הצלילה הספורטיבית, שמתחיל ב-40 מטר וממשיך עמוק מזה. כמו הפרדייס, גם כאן מדובר על שטח נרחב ולא מוגדר במדויק, אלא שזה נמצא בצד השני של מסלול הסטו"ש – מדרום ליתוש. את הצלילה אפשר להתחיל ביתוש ולהמשיך ממנו דרום-מזרחה, או פשוט לרדת מהמתחם של אקווה ספורט ולרדת מזרחה. בדרך עוברים את גני הצלופחים הידועים, ממשיכים לאורך מדרון אלמוגים שיורד ויורד על שנהיה מתון. שם, בעומק האמור, יש מספר "מכתשים" מוקפים באלמוגים, שיוצרים צורת אמפי. כמובן, קצת דמיון ורצון טוב נדרשים.

אזהרה מובנת מאליה:
מסלול הסטו"ש הוא לא מסלול מומלץ לצולל המתחיל. יתוש לחוד וסטי"ל לחוד – זו הדרך הנכונה לצלול באתרים האלו כדי להפיק מהם את המיטב. מי שחושב לשלב בין השניים, כדאי שיעשה זאת לאחר שהכיר כבר היטב את שני האתרים, וגם צבר ניסיון סביר בניווט תת-ימי. הפרדייס הוא מסלול נהדר אבל עמוק, מצריך גם הוא ניווט לא פשוט, ונמצא מתחת נתיב שיט כך שעליה לפני המים מזרחית לסטי"ל עשויה להיות מסוכנת ביותר. האמפי עמוק, ומומלץ רק לצוללים טכניים או שדרגת ההסמכה, כמו גם רמת הניסיון שלהם, מאפשרת לרדת לעומקים כאלו. בכל מקרה כתבה זו אינה ממליצה דבר ולא מתיימרת להנחות כיצד לצלול, אלא רק לספר על אפשרויות צלילה מגוונות באזור המדובר. אין תחליף להתייעצות עם צוות המועדון ממנו אתם יוצאים לצלילות.

הסטי"ל

מעבר להיותה אתר צלילה מצוין, זו גם ספינה עם היסטוריה: זוהי אחת מ"ספינות שרבורג" – הסטי"לים הראשונים של חיל הים, שנבנו בצרפת אבל לא נמסרו לנו עקב אמברגו של ממשלת צרפת על ישראל. חמש הספינות ש"הופקעו" מידינו, הוגנבו החוצה באישון ליל על ידי סוכנים ואנשי חיל הים במבצע מורכב, והובאו ארצה על אפם וחמתם של הצרפתים הזועמים. הצפרדעים נבחו, אבל השיירה עברה. הסופה לחמה במספר מלחמות והטביעה כלי-שיט סורים ומצריים במספר קרבות ימיים מכריעים. יש כבוד לאתר הצלילה הזה.

היתוש

זוהי לא באמת ספינה מדגם יתוש. היתושים שרתו בים המלח, כשהחזקנו שם כוח חיל-ים. אבל זו הטבועה בחוף אקווה-ספורט אינה מאלו, ונקראת יתוש בגלל טעות שהשתרשה. זוהי למעשה ספינה מדגם "ברטרם" שנשאה לוחמים אמריקאיים בנהרות וייטנאם, עד שנרכשה על ידי חיל הים ונמצאה לא מתאימה לצרכיו.