סדרת התחשאים – הסירנות

מגזין "צלילה", גיליון 46, ספטמבר 2010

סדרת התחשאים, הידועים גם בשם "סירנות הים", או "פרות הים", זו סדרה של בעלי-חיים אקווטיים וצמחוניים, המאכלסים ביצות, לגונות, נהרות, שפכי נהרות ואזורי ים חופיים. קיימים כיום כארבעה או חמישה מינים ומין נוסף התקיים עד לאחרונה, והוכחד במאה ה-18 בידי האדם בשל ציד יתר (ראו מסגרת טקסט). שמם הלועזי נגזר מהמיתולוגיה היוונית, ויש הטוענים שיורדי-ים גלמודים טעו בהם וחשבו אותם לבתולות-ים ולסירנות, יצורים מיתולוגיים שפיתו כביכול את המאזינים לשירתם.

בניגוד למשפחת-העל הטורפים הימיים, שנהנים במידה מסוימת משני העולמות, התחשאים, כמו הלווייתנאים, הם בעלי-חיים ימיים בלבד. ההתאמה שלהם לחיים האקווטיים – בים או בנהרות – מושלמת, ועל-כן בעבר נהוג היה לסווג אותם בקבוצה קרובה ללווייתנאים. למרות ההתאמה המושלמת, אלה הם בעלי-חיים מגושמים, איטיים ולא מרשימים בהתנהגותם, והם אינם קרובים ליונקים הימיים האחרים כלל, אלא לפילאים ופיתחו תכונות ימיות הדומות ליונקים ימיים אחרים עקב אבולוציה מתכנסת.
ההתאמות האקווטיות שלהם כוללות גפיים קדמיות שקיבלו צורה שטוחה המשמשת להיגוי, הזנב דומה לפדל ומשמש לדחף והרגליים האחוריות נוונו לכדי שתי עצמות שארתיות הצפות עמוק בתוך השרירים. יש להם מראה שמן ומגושם, אבל מתחת לשכבת השומן הם הידרודינמיים ושריריים. העצמות שלהם כבדות ודחוסות, על-מנת לנטרל את הציפה החיובית של שכבת השומן העבה. התאמה זאת חשובה בעיקר למינים כמו התחש הימי, הרועה על משטחי עשב ים על הקרקעית. גם מבנה הריאות והגולגולת עברו התאמות לחיים בים, המאפשרים להם לנשום ביעילות על פני המים ולשלוט בציפה שלהם בזמן הצלילה.

מיני התחשאים השונים מוכרים בשם "פרות הים", אבל למעשה פרות הים הן רק חלק מהמינים של התחשאים, וכיום אינן בנמצא בים, אלא רק בנהרות.
התחשאי הימי היחיד הוא מין בעל תפוצה עולמית, אבל לצערנו בשום מקום אי-אפשר לטעון שהוא נפוץ למדי. זהו תחש המשכן, דוגונג בלעז, והוא נפוץ במים טרופיים במקומות רבים ברחבי העולם. בים האדום ניתן למצוא אותו בלגונות ואזורים רדודים, ובמיוחד היה ידוע על מספר פרטים קבועים בלגונה של אבו-דבאב לחופי מצרים, ואפילו במפרץ אילת, בלגונות של נאבק, אבל הוא הלך והתמעט וכיום נדיר מאוד לפגוש אותו בטבע באקראי.
שאר מיני התחשאים החיים כיום הם פרות הים, מיני מים מתוקים החיים בנהרות אבל מעיזים לעתים לצאת החוצה למסעות גילוי בים הפתוח. שלושת (או ארבעת) מיני פרות הים (Manatees בלעז) וגם תחש המשכן נחשבים כמינים בסכנת הכחדה, עקב אובדן בתי-גידול והשפעות שליליות נוספות עקב פעילות האדם.
התחשאים הם היונקים הימיים היחידים שהינם צמחוניים, והם ניזונים בעיקר מליחוך עשב-ים מקרקעית לגונות רדודות וכן מצמחייה ימית אחרת צפה אן בגוף המים. המטבוליזם שלהם נמוך והסיבולת שלהם למים קרים נמוכה, למרות שכבת השומן העבה.
כל מיני התחשאים החיים כיום חיים בקבוצות קטנות או כבודדים ומתרועעים עם בני-מינם בעיקר לצרכי רבייה. הוולדות נולדים במים, כמו אצל הלווייתנאים. הפטמות מצויות באזור בתי השחי ועמדת היניקה לעיתים מזכירה הנקה אנושית, מה שאולי תרם גם כן לכינוי הסירנה.

פרת הים של סטלר
פרת הים של סטלר (בלטינית Hydrodamalis gigas):
עד לשנת 1726 התקיימה "פרת ים" אמיתית, שגם חיה בים, בניגוד לפרות-הים של ימינו שלמעשה חיות בשפכי נהרות. זוהי פרת הים של סטלר, שידועה כאחד המקרים המצערים ביותר של הכחדת מין על-ידי הברוטאליות והחמדנות של האדם. פרת הים של סטלר היתה ענקית, הגדולה בתחשאים, עבת בשר, לא תוקפנית, קצרת רואי ובאה לעזרת חברותיה כשהן זועקות לעזרה. היא נתגלתה בידי האדם במצר ברינג בשנת 1741 על ידי חוקר טבע ממוצא גרמני בשם גיאורג שטלר, שעל שמו היא קרויה. פרת-ים זו שקלה כ-3.5 טונות וניזונה בעיקר מאצות. מכיוון שלא הכירו את האדם ואת טבעו, אפשרו לימאים שביקרו אותן להתקרב אליהן ולשחק עימן בלא כל חשש, אולם האדם (ציידי פרוות של טורפים ימיים) ניצל זאת כדי לצוד את כולן לשם מזון והביא כליה על פרות הים הללו עד להכחדת המין כולו.
פרות הים שהיו שומעות כי קרובותיהן במצוקה היו חשות אליהן ובכך גוזרות מיתה גם על עצמן. משום קוצר ראייתן לא יכלו לזהות את הסכנה ולהימלט על נפשן.
פרת הים נעלמה בשנת 1768, כ-27 שנים בלבד לאחר שנתגלתה.

טקסונומיה:
סדרת התחשאים Sirenia
משפחת ריטינות Dugongidae
o סוג ומין יחיד: תחש המשכן Dugong dugon
o סוג ומין יחיד: פרת הים של סטלר (Hydrodamalis gigas) – נכחד מן העולם בידי האדם.
משפחת תחשיים Trichechidae
o סוג: תחש נהרות  (Trichechus) (פרת-ים)
+ מין: תחש נהרות קאריבי  (Trichechus manatus)
+ מין: תחש נהרות אמזוני  (Trichechus inunguis)
+ מין: תחש נהרות אפריקני (Trichechus senegalensis)