פורים מתחת למים 1 | פורים מתחת למים 2 | פורים מתחת למים 3 | פורים מתחת למים 4

פורים מתחת למים

מגזין "צלילה", גיליון 43, מרץ 2009

עדלאידע במצולות

חג פורים חלף עבר לו, ועמו התחפושות, המסיכות, הצבעוניות והקרנבל שסביב החג. מתחת למים, בעלי חיים רבים נשארו מחופשים. חלקם עוטים עדיין צבעים מרהיבים, חלקם מדמים עצמם לסלע או לאלמוג וחלקם ממש מתחפשים לבעל חיים אחר לגמרי. עבורנו החג אמנם חלף, אבל לפני חג הפסח – בו נשחזר כולנו את קריעת ים סוף ונרד לצלול בו – נערוך היכרות עם אותם בעלי חיים שאצלם, דווקא כן כל יום פורים.

האבולוציה היא דבר מופלא. כל בעלי החיים, ולמעשה גם הצמחים, הפטריות והחיידקים, התפתחו מאותו אב קדמון. כולם צאצאים לאותם מינים קדומים, שהיו נקודת המוצא בראשית החיים, עת כדור הארץ היה צעיר. לכולם היו אותם צרכים: הגנה מפני טורפים, השגת מקורות מזון לקיום ורבייה. היו, ודאי, כאלה שלא התעוררו בהם הצרכים הללו. אבל הם אינם עמנו עוד, מסיבות מובנות, ולא העמידו צאצאים. מבין אלו שסיגלו לעצמם את הצרכים הללו ואימצו אותם, מצא כל מין ומין  דרכים משלו לענות על הצרכים הבסיסיים. היו שהאבולוציה האקראית ניווטה אותם להגנה עצמית באמצעות שריון, או קרניים, או רעל. היו שהאבולוציה ניווטה אותם להשגת מקורות מזון על ידי כרסום עלים, או ניצול חנקן מהאטמוספירה תוך שימוש באנרגיית אור השמש, או טריפת בעלי חיים אחרים. כך או כך, כל פתרון אותו מצאה האבולוציה לבעל חיים מסוים, הכתיב את תכונותיו והתפתחותו של אותו בעל חיים בהמשך האבולוציה, עד עצם היום הזה. וכך יהיה גם בעתיד.

מה לכל זה ולחג פורים, או לתחפושות?
ובכן, תחפושות, מסוגים שונים, הן חלק מהפתרונות אליהם ניווטה האבולוציה מינים מסוימים, כדי לענות על צרכיהם. לכל אחד משלושת הצרכים הבסיסיים שפורטו כאן, ניתן למצוא דוגמאות לפתרונות מעולם החי, באמצעות התחפשות. אבל התחפשות אינה מונח מדויק, ובוודאי שלא מקצועי. מדויק ונכון יותר יהיה לפרוט את ההתחפשות הזו לחקיינות (על סוגיה השונים), הסוואה, מצגי תרמית ועוד.
בעל חיים שלא התברך בשיריון, קרניים, או רעל, למשל, חייב למצוא פטנט אחר להגן על עצמו מפני טריפה. כמובן שהוא אינו בהכרח מודע לצורך הזה, ובוודאי שלא ימצא את הפטנט הזה בעצמו וינחיל אותו לכל בני מינו. יד המקרה תנחה אותו לפתרון הזה, או אחר, ואם לא כן – הוא יחדל מלהתקיים וייעלם מפני כדור הארץ.
נחש ה-scarlet king snake, למשל, שחי בדרום ארה"ב, הוא נחש חסר הגנה יחסית, מול חלק מטורפיו. אם עוף דורס חמדן ירהיב עוז וינסה לטרוף אותו, נחש זה ישלם על אזלת ידו בחייו. התמזל מזלו והוא חי באזורים גיאוגרפיים, בהם מתקיים נחש נוסף – נחש האלמוגים. נחש זה הוא נחש ארסי למדי ואינו חושש יותר מדי מעופות דורסים באשר הם. להיפך – הוא מעוניין שהדורסים ידעו על קיומו, בתנאי שגם יכירו את זהותו ואת ארסיותו. ולכן, סיגל לעצמו במרוצת האבולוציה צבעי אזהרה יחודיים: טבעות אדומות-שחורות-צהובות לכל אורך גופו הפתלתל. אם נחזור רגע למיודענו חסר ההגנה, נחש ה-scarlet king snake, נבין שהאבולוציה הקנתה לו הגנה אחרת: חקיינות. נחש ה-scarlet king snake דומה ביותר לנחש האלמוגים, ועוטה צבעי אזהרה הדומים מאוד לשלו, אף על פי שאינו ארסי כלל. חקיינות זו נקראת חקיינות בייטסיאנית, על שם החוקר שניסח את עקרונותיה, והיא מבטאת רעיון של "כבשה בעור של זאב". דהיינו, בעל חיים בלתי מזיק, אשר מאמץ צורה של בעל חיים אחר, אך חסר את התכונות שעושות את המודל לא כדאי עבור הטורף.

מורנה גדולה בתחנת ניקוי של זוג דגי נקאי

ומה מתחת למים?
מתחת למים מוכרים לנו הנקאי והחקאי, למשל. משמותיהם כבר נרמז לנו מיהו "המקורי" ומיהו "החקיין". אבל לא מדובר כאן בחקיין בייטסיאני, כפי שנראה מייד.
הנקאי הוא דג חרוץ ופעלתן, העובד בשיתוף פעולה עם רבים מדגי השונית. דגים רבים מגיעים אל תחנת הניקוי שלו ונעצרים לקבל טיפול. הם מרוויחים ניקיון יסודי מטפילים ומאורחים לא רצויים אחרים, ואילו הדג הנקאי מרוויח ארוחה דשנה וקלה להשגה. האבולוציה סיגלה לאותם דגים תכונה בעלת ערך שרידותי, המכתיבה להם לא לפגוע בדג הנקאי, שכן הם מרוויחים ממנו רבות. דג החקאי (או "חקיין הנקאי" בשמו העברי הנכון), לעומתו, אינו ניזון מטפילים וממזהמים. הוא ניזון מבשרם של דגים הגדולים ממנו. כדי להשיג את מזונו, הוא סיגל לעצמו מראה דומה למראהו של הדג הנקאי (מובן שהאבולוציה היא שסיגלה עבורו, או יותר נכון, המקריות המצטברת. אבל לשם קלות הדיון, נתייחס לבעלי החיים כאילו הם שסיגלו לעצמם תכונות נבחרות). מכיוון שאצל מרבית הדגים נפוצה התכונה המכתיבה להם לא לפגוע בנקאי, הם אינם פוגעים גם בחקאי, ומאפשרים לו לגשת אל איבריהם הרגישים מבלי לחשוש. החקאי מנצל זאת, ונוגס בהם ביסים קטנים ומטרידים. הוא סוג של טפיל, שמתחפש לדג אחר כדי להשיג מזון. פורים או לא פורים?

דגים רבים מתחפשים לסביבתם, כדי להגן על עצמם מטורפים, או כדי לארוב לטרף. כמובן שזוהי לא ממש תחפושת, אלא הסוואה, אבל ברוח החג שחלף, ניתן להתייחס לכך באופן דומה.

ישנם כמה אמנים מובילים בתחומם, שאין עוררין לגבי אמנותם.
התולעים השטוחות, למשל, הן סוג של אלוף תחפושות. זוהי קבוצה ירודה של תולעים פרימיטיביות, מעוטות איברים ומערכות גוף. אין להן זימים לנשימה, למשל, והן נושמות דרך פני השטח של גופן. אין אמצעי הגנה כגון שיריון, שיניים, מחילות ועוד. במקום זה, יש להן את הטריק הידוע שניסח בייטס, הזכור לנו לטוב מהנחשים בארה"ב. הן חקייניות בייטסיאניות, כבשים בעור של זאב. מיהו ה"זאב" לצורך העניין? חלזונות עירומים, חשופיות. מכיוון שלחשופיות, שלא כמו רוב החלזונות, אין קונכייה להגנתן, הן מחזיקות בגופן רעלים שונים. בדומה לנחש האלמוגים, הן מכריזות על כך בריש גלי באמצעות צבעים מרהיבים. את הרעלים לרוב אינן מייצרות בעצמן, אלא משיגות אותם מהטרף שלהן – ספוגים, אלמוגים ואחרים – שמייצרים אותו להגנתם שלהם מסיבות דומות. מכיוון שהחשופיות עוטות צבעים מרהיבים שמזהירים טורפים, עוטות גם התולעים השטוחות חסרות ההגנה צבעים אלו, ובכך "משקרות" לסביבתן, אבל מרוויחות הגנת חינם. תולעים מסוימות מחקות במדויק את דפוסי הצבע של חשופיות המתקיימות באותה מערכת אקולוגית שלהן, ויש שאף הגדילו לעשות וסיגלו קיפול של גופן, כך שידמה את זר הזימים של החשופיות, אף על פי שהתולעים השטוחות, כאמור, חסרות זימים. פורים או לא פורים?

אלופים אחרים הם מקרב מערכת הסרטנים.
ישנם סרטנים שההגנה שלהם היא בצבתות החזקות, ישנם כאלו ה"גונבים" קונכיות מחלזונות מתים וסוחבים אותם איתם כבית. אבל סרטנים רבים מתחפשים לסביבתם, או מסתווים, בצורה כמעט מושלמת. סרטני ה-Decorator crabs מדביקים לשיריון שלהם אצות ואלמוגים מכל הבא ליד. הם חותכים ענף אלמוגים בעדינות, כדי שהאלמוגים ימשיכו להתקיים גם על גופם, ומדביקים אותו אל גבם. התוצאה משעשעת למדי: מתחת לגופם ניתן להבחין ברגליים של סרטן, אבל מלמעלה ומהצדדים כל מה שרואים זה גוש אלמוגים מתנועע. סרטנים אחרים מגדלים על גבם ספוגים, ונראים כמו גוש ספוג מהלך. נזירן השושנים, סרטן נזיר גדול אשר חי בתוך קונכיה ריקה של חילזון, הגדיל לעשות: במהלך האבולוציה הוא למד "לפתות" שושנות ים ארסיות לעבור לגור על הקונכייה שלו (שאותה עשק מהעיזבון של חילזון שהלך לעולמו), כך שהוא מסתובב בסביבת שונית האלמוגים ונראה כגוש שושנות ים, במיוחד בעת שהוא מתכנס לתוך הקונכייה והופך לנייח. כערך מוסף, הוא מרוויח גם הגנה מתאי הצריבה שעל זרועות השושנות, שמצדן מרוויחות מהעסקה תנועה ממקום למקום, כלומר רענון מתמיד של מקורות מזון וחמצן, כמו גם שאריות מזון מהסרטן הרעבתן.

אבל האלופים האמיתיים שלי, ועל כן שמרתי אותם לסוף, הם הראשרגליים. התמנונים והדיונוניים. החקיינים מביניהם הם באמת פאר היצירה של חג פורים התת-ימי. קחו למשל את Octopus macropus, תמנון ארך רגליים אם תרצו, מהים התיכון. כמו מרבית התמנונים, הוא מסוגל לשנות את מרקם גופו ואת צבעיו ולהתאים עצמו לסביבתו. בצילום בעמוד זה אתם יכולים לראות תמנון שבחר דווקא לנצל את אחד מה"טריקים" האחרים שהוא למד במרוצת שנות האבולוציה של המין – מנוסה מהירה באמצעות הנעת סילון (לעתים תוך שחרור ענן דיו). אך האם הבחנתם בנקל גם בחברו, שבחר לנצל את הטריק שלשמו התכנסנו כאן, ההתחפשות (הסוואה)? נראה אם תוכלו למצוא אותו בצילום.

זוג תמנונים שהופרעו. האחד נס על נפשו, השני מסתווה.

הדיונונית, חקיינית שאינה נופלת ממנו בכשרונה וביכולותיה, חיה אף היא בים התיכון. היא לא מרבה להלך על הקרקע, כמו התמנון, אלא לרחף בסמוך אליה. אבל בהתקרב סכנה, היא עשויה לבחור באותן שיטות הגנה כמו בן-דודה התמנוני: מנוסת סילון בחסות ענן דיו, או הסתוות מושלמת לסביבתה. תוך שבריר שנייה ישתנה גוון ומרקם עורה של הדיונונית בהתאם לסוג הקרקעית – חול, מצע של אצות, או חצץ ואבנים קטנות, למשל.
שינויי הצבע ודפוסי הגוף לא משמשים להסוואה בלבד. מינים רבים משתמשים בדגמי צבע בליווי תנועות גוף לצורכי תקשורת תוך מינית והתנהגות חיזור בפרט. לעתים קרובות משתנה צבע הגוף כתגובה להפרעה כלשהי, לאו דוקא לצרכי הסוואה. הדיונון המצוי  Loligo vulgaris, למשל, בדרך כלל בעל גוון חיוור, אך מכהה את עצמו בעת שהוא מופרע על ידי גורם חיצוני. ראשרגליים אחרים, ביניהם תמנונים ודיונוניות, לובשים עיגולים כהים סביב העיניים בעת שהם מופרעים.
הרפרטואר המרשים ביותר של דגמי צבע ותנוחות גוף מופיע בעת החיזור. ב-Sepia officialis למשל,הדיונונית שהוזכרה קודם, הזכר מציג דגם צבע מפוספס ושוחה מעל הנקבה תוך ביצוע מצגים שמראים לה את זהותו וכוונותיו. המצג הזה מופנה גם לזכרים אחרים, עד שאחד מהמתמודדים נסוג. ויש מינים בהם הזכרים משתמשים בהתחפשות כדי להידמות לנקבה, ועל ידי כך לגנוב נקבה אמיתית מתחת לאפו של זכר קנאי.
פורים או לא פורים?

תמנון החוף (Octopus vulgaris) בהסתוות לתוך נקיק סלע צר (למטה מימין)

לא מפליא, אם כן, שהאלוף הבלתי מעורער של בעלי התחפושות הוא מקרב קבוצה זו של בעלי חיים. התמנון החקיין זכה בשם זה בזכות וללא שום חסד, וגרף את מירב הנקודות על סעיף מקוריות, השקעה, תושייה ואומץ וגם חוש הומור.
תמנון זה, שחי בימים הטרופיים של דרום-מזרח אסיה, ובמיוחד סביב האי אינדונזיה, מתחפש לכל דבר שזז, בתנאי שזה מפחיד מישהו. הוא מתחפש לזהרון, שידוע בארס שבקוצים שלו. הוא מתחפש לדג סולית, שידוע בקרב טורפי השונית כדג רעיל למאכל, והוא מתחפש לנחש ים, הידוע לשמצה כאחד מהנחשים הארסיים בתבל. הוא עושה זאת בחן רב וקשה לצפות בו בפעולה מבלי לפרוץ בצחוק. מכיוון שבמקרה של התמנון החקיין אי אפשר להעביר את גאונותו בצילומים סטטיים, ומכיוון שממילא אין במערכת העיתון צילומים של אלוף האלופים, מומלץ מאוד להקיש Mimic Octopus במנוע החיפוש, וליהנות ממבחר סרטונים סוחטי דמעות.

אז נכון, בעלי החיים לא השקיעו בתחפושת שלהם בעצמם. הם לא גזרו בד, ולא תפרו, ולא הדביקו בריסטולים או צבעו פנים. אבל אחרי שלושה וחצי מיליארד שנים של אבולוציה, מי שבחר בהתחפשות כדי לתת מענה לצרכי הקיום הבסיסיים שלו, כנראה שכבר יש לו את כל הכלים להידמות למה שצריך כדי לדאוג לעצמו, וגם כדי לעשות לנו קצת שמח ומבדח.
פורים, או לא פורים?

דיונונית בהסוואה על פני מצע של חצץ, בים התיכון