מסע בין כוכבים

מתחת למים בקולומביה הבריטית

"טבע הדברים", גיליון 101, מרץ 2004

הלילה ירד. שמי הצפון התנוססו במלוא הדרם ממעל. נקודת אור זעירות, בהירות ועמומות מילאו את כיפת השמים. גם מתחת לפני המים יצאו הכוכבים – שפע של כוכבי ים פתחו במסע הציד הלילי שלהם, שכולל תפריט מגוון של שושנות ים, צדפות, חלזונות, ביצי דגים ואפילו כוכבי ים אחרים.

"עדיין יורד גשם?" שאלתי את האיש הרטוב שהתיישב לידי במעבורת אל האי ונקובר. "אחרת, זו לא הייתה סיאטל" היתה התשובה.

בעיר סיאטל, הנמצאת במדינת וושינגטון בפינה הצפון-מערבית של ארצות הברית, לחופי האוקיינוס השקט, גשום למעלה מ-300 יום בשנה. העיר יושבת באזור שהיה בעבר נחלת שבט אינדיאני, אבל מאז נרכש על ידי האדם הלבן, פותח האזור ואוכלס והשטחים האינדיאניים הצטמצמו לשמורות מעטות בלבד. ועדיין, זוהי עיר שיושבת באזור טבע קסום וירוק של יערות ופיורדים, נהרות והרים. הנדידה העונתית המסיבית של דגי הסלמון הפכה לאחד הסמלים המובהקים של המדינה, כמו גם אריות הים והלווייתנים הקטלנים שנמשכים לאזור בעקבות הדגים.
המעבורת צפרה והחבלים התנתקו. שעתיים לאחר מכן ירדתי מהמעבורת בעיר ויקטוריה, בירת קולומביה הבריטית שבקנדה, הנמצאת בדרומו של האי הענקי ונקובר.

מצר ג'ורג'יה, המפריד בין קולומביה הבריטית לאי ונקובר, יוצר מעין ים פנימי המשופע בפיורדים, איים ושפכי נהרות. הנופים התת-ימיים בקולומביה הבריטית מיוחדים מאוד ומגוון היצורים שלאורך החופים הוא מהגדולים והמרשימים בעולם (במקומות מסוימים ניתן אף להשוותו לזה שביערות הטרופיים). חברת בעלי החיים התת-ימיים באזור מוכתב על ידי תנודות הגאות והשפל, שיוצרות זרמים עזים הנושאים עמם מים עשירים ומזינים. חומרי ההזנה שנישאים בזרמים אלו מקיימים שפע של פיטופלנקטון – אצות זעירות המשמשות מזון ליצורי הזואופלנקטון –ערב רב של בעלי חיים זעירים, בעיקר סרטנים ופגיות (לרוות) של חסרי חוליות רבים, שנישאים כנוודים בזרם. אלה מושכים דגים ויצורים גדולים אחרים, והאחרונים מביאים אתם צי של ספינות סוחר וצוללים מכל העולם. חוקר הטבע הצרפתי הנודע ז'אק קוסטו הכריז על המקום כאתר "צלילות המים הקרים הטובות בעולם" ופקד את האזור פעמים רבות.

החוויה התת-ימית הראשונה שלי בקנדה לא הייתה קלה, אני מודה. טמפרטורת מי הים בקיץ מגיעה לשמונה מעלות צלסיוס, ובגלל פריחת אצות זעירות המים עכורים ואפלים. וכדי להוסיף חטא על פשע – זרמי הגאות מכתיבים שעות מאוד מסוימות לצלילה, הידועות בשם "עונת הבטלה" (או שעת ה-slack), פרקי הזמן שבין הגאות לשפל. ולמרות הכול, הנוף התת-ימי מפתיע ביותר. נהוג לחשוב שעושר ומגוון כאלו קיימים רק בשוניות האלמוגים הטרופיות וש"אין מה לראות" בימים הממוזגים (כמו אזור האוקיינוס השקט הסמוך לונקובר). אבל כל ספקן שיכניס את ראשו למימי קולומביה הבריטית יצא מלא התפעלות ונפעם. ורטוב.

בשונה משוניות האלמוגים, שבהן נפוצים במיוחד האלמוגים, כמובן, באזורים הקרים יש אמנם אלמוגים, אולם אלו אינם אלמוגים מושבתיים ובוני שונית, אלא אלמוגים יחידאיים, שמשגשגים כפוליפים יחידים על פני הסלעים. כזה הוא האלמוג גלילן (Balanophyllia elegans) שנראה על הסלעים כשדה חרציות צהובות הפזורות על הגבעות. גם אצטלנים (Tunicata) נפוצים שם – בעלי חיים דמויי שק, שלהם שני פתחים המזרימים מים דרך גופם ומסננים מהם את חלקיקי המזון. אבל מבין חסרי החוליות הישיבים, משוללי יכולת התנועה, בולטים באזורים הקרים של האוקיינוסים בעיקר הספוגים. כמו האצטלנים, גם הספוגים מסננים מי ים, שאותם הם מסיעים דרך גופם בעזרת אלפי שוטונים זעירים, הפועלים כמשוטים. ספוגים מרפדים נפוצים באזור, והם נראים כשטיחים צבעוניים, אבל ספוגים אחרים הם מעונפים, בצורת גביע, סל או כל צורה אחרת. הזכוכנים – ספוגים מיוחדים שהשלד שלהם עשוי מצורן, חומר הדומה במראהו ובהרכבו לזכוכית, חיים בדרך כלל במעמקי הים, אבל במקומות מסוימים בקולומביה הבריטית אפשר למצוא אותם במים רדודים יחסית, ב"גני זכוכית" שבירים, המתפרסים על פני עשרות מטרים. "גני זכוכית" בעומקים רדודים כאלו לא ידועים בשום מקום אחר בעולם. שלא כמו לאלמוגים, לספוגים אין תאי צריבה להגנתם והם מייצרים חומרים כימיים רעילים שדוחים כל טורף (כמעט). כוכבי ים טורפי ספוגים – הניזונים מספוגים – פיתחו עמידות בפני הרעלנים של הספוג. חשופיות (חלזונות חסרי קונכייה) וחלזונות אחרים הגדילו לעשות והם אוגרים בגופם את החומרים שמייצר הספוג, להגנתם הם. החשופיות ניזונות גם מאלמוגים ואוצרות בגופן את תאי הצריבה, ליתר ביטחון. זה יכול להיות שימושי עבור בעל חיים קטן ומזין שמסגול לרוץ במהירות של… חילזון.

אבל הנוף התת-ימי נשלט, ללא צל של ספק, על ידי שושנות הים וכוכבי הים.

שושנות הים, קרובות של האלמוגים, מגיעות בקולומביה הבריטית לממדי ענק וגדלות בצפיפות, מכסות קירות שלמים ותקרות של כוכים ומערות ומתפרסות על פני מרחבים גדולים. הן טורפות האוכלות מכל הבא ליד, החל מפלנקטון זערורי ועד דגים וסרטנים גדולים. דג אומלל שיעבור קרוב מדיי לזרועותיה של השושנה טילייה דייגת (Tealia piscivora) ימצא עצמו כהרף עין לכוד בזרועותיה, המצוידות בתאים צורבים המשתקים את הטרף, ומשם הדרך לקיבתה קצרה.

אולם בינות לשושנות זוחלים טורפים זללנים אף יותר – כוכבי הים, מחלקה הנמנית עם מערכת קווצי העור. באזור האי ונקובר נמצא הריכוז הגבוה בעולם של כוכבי ים, וכ-70 מינים אנדמיים חיים באזור הזה בלבד. כל בני מערכת קווצי העור מתאפיינים בסימטריה מחומשת, אבל אצל כוכבי הים היא בולטת במיוחד. לרובם חמש זרועות או כפולה של חמש, אולם יש חריגות רבות מכלל זה: לכוכבי הים יכולת אוטוטומיה, כלומר היכולת לפצל את גופם ולהשליך זרוע או יותר כהגנה מפני טורף, בדרך כלל כוכב ים אחר. בעוד הטורף סועד את לבו על הזרועות שהושלכו, הכוכב הפגוע מציל את עצמו ובמהרה ישלים את החסר ברגנרציה (תהליך צמיחה מחדש של רקמות הגוף) ויצמיח זרוע חדשה.
לכוכב הים השמשוני הענקי (Pycnopodia helianthoides), שקוטרו מגיע לכמטר אחד, יש בדרך כלל 20 זרועות או יותר המשוות לו צורה של שמש גדולה. שלא כמו כוכבי הים המגושמים שאנו רגילים לראות, הוא מסוגל "לרוץ" על פני הסלעים במהירות של כ-מטר לחמש או שש שניות. כוכב ים אחר, שמשון דוסון (Solaster dawsoni), הוא אחד הרעבתנים שבכוכבי הים, ואינו מהסס לאכול את קרובי משפחתו, גם אם הם גדולים ממנו בהרבה. בעלי חיים רבים פיתחו יכולת מנוסה מפני כוכבי הים – שושנות ים המסוגלות להינתק ממקומן ולשחות, צדפות המזנקות הלאה מהטורף על ידי פתיחה וסגירה מהירות של שני חלקי הקונכייה וכוכבי הים עצמם שפיתחו מהירות מפתיעה כדי להימלט מהשמשון, הכוכב הטורפני.

מסע הצלילות שלי בוונקובר לקח אותי לכיוון שלא צפיתי – הצטרפתי לקבוצת מדריכי צלילה קנדיים אל האי הורנבי (Hornby) הסמוך לונקובר. סביב האי הקטנטן הזה יש כמה איים זעירים המיושבים על ידי להקות מעורבות של כלבי ים ואריות ים ידידותיים. אבל גם שם, החגיגה האמיתית היא מתחת למים. בלילות נחשף בפניי עולם תת-ימי אחר מכל מה שהכרתי. מה שאצלנו נחשב בדרך כלל כמים מלאי פלנקטון ושוקקי חיים, משול לכוס של מים צלולים אל מול הלילות של ונקובר. סרטנים זעירים במיליוניהם, תולעים ארוכות שבעת הופעת ירח מלא יוצאות לרבייה המונית, זחלים של דגים שזה עתה בקעו ומסרקניים שקופים שאור הפנסים מרצד על פני הריסים המשמשים אותם לתנועה – כל אלו הם רק חלק זעום מ"מרק" חי ונושם של יצורים זעירים שעולים שם מן הקרקעית. בחיפושיי אחר התמנון הפסיפי הענקי, גדול תמנוני תבל, הקפדתי לא להפסיד שום הזדמנות לצלילת לילה. בלילה האחרון בקנדה באתי על שכרי; מתוך סבך האצות הגיח היצור האגדי, מחטט עם שמונה זרועותיו בין הנקיקים ותר אחר מזון. כשזרועותיו הזריזות לוכדות סרטן עסיסי הן יובילו אותו אל הפה, שם יזכה לנשיכה ארסית שתשתק אותו, בטרם ירד במורד הלוע.

את שארית התקופה שלי בצפון-מזרח האוקיינוס הפסיפי ביליתי באיי סאן חואן, הסמוכים לאי ונקובר אך שייכים לארצות הברית. בטיוליי הרגליים לאורך חופי האיים שבמצר ג'ורג'יה נחשפתי לשפע מפתיע של בעלי חיים. אזור הכרית, התחום בין קו המים בגאות לקו השפל, היה מאז ומתמיד החלון הקדמי שלנו להביט לתוך הים. באזורים הטרופיים והסוב-טרופיים משרעת הגאות והשפל קטנה מאוד ולעתים קרובות אינה מורגשת כלל, אבל באזורים הממוזגים של כדור הארץ תנודות הגאות חזקות והן שמכתיבות את חברת בעלי החיים שבקרבת החופים. בעת השפל באי סאן חואן נחשפים מאות מטרים של יבשה, במקומות מסוימים, וגובה פני הים יורד בחמישה מ' ואף יותר. בחופים הסלעיים אפשר למצוא בשעה זו בלוטי ים, צדפות, כיטונים (סוג של רכיכות הקרובות לחלזונות), כוכבי ים וסרטנים שונים. בבריכות השפל – חגווי סלע ה"לוכדים" את מי הים הנסוגים – חיים שושנות ים צבעוניות, ספוגים מרפדים, קיפודי ים גדולים ולפעמים גם דג תועה או תמנון צעיר נלכדים בפנים, ממתינים לגאות הבאה שתסלול את דרכם אל הים הפתוח. בריכות השפל האלו הם מעין אקווריומים, המאפשרים הצצה אל החיים בים מבלי להרטיב את הרגליים. גם שם שמור לכוכבי הים מקום של כבוד: מינים אחדים של כוכבי ים, כמו כוכב הים הסגול, חיים באזור הכרית ולעתים מזומנות קורה שהם נותרים חשופים בעת שהים נסוג. זה לא מפריע להם להמשיך לנוע ולתור אחר טרפם – צדפות, חלזונות ובלוטי ים. הם מסוגלים לדחוק את קיבתם החוצה מגופם ולעטף בתוכה את הטרף ולמוסס את רקמותיו, לרפות את שריריו ואפילו לעכלו חלקית בטרם תיאסף הקיבה בחזרה לתוך גוף הכוכב.
גם מחוץ למים הטבע קסום ומרתק באיי סאן חואן. בטיול שקיעה ב-Whale Watching Park (פארק לצפיה בלווייתנים) שבמערב האי התלווה אליי שועל בר גרגרן שהתאכזב לגלות שאני מקפיד על כללי המקום ולא מאכיל חיות בר. לא נדיר לקום בבוקר ולחזות במשפחה של איילים מרהיבים המלחכים עשב בסמוך, או בעיטם לבן-ראש – אחד מסמליה הידועים של ארצות הברית בכלל ומדינת וושינגטון בפרט – ניצב על ראש עץ קרוב.

היה קשה לעזוב את פנינת החמד הצפון פסיפית הזאת, אך בתום חודשיים של חוויות בטבע, התחלתי את דרכי חזרה בתקווה שלמרות המרחק הרב, אבקר שוב בחבל ארץ מופלא זה – ביתם של הלווייתנים הקטלנים והעיטם לבן-הראש, הספוגים הזכוכנים והתמנון הענקי.

יער של אצות

בסמוך לחופיהן המערביים של שתי האמריקות, הצפונית והדרומית, משגשגים מתחת למים יערות של אצות חומיות. בחוף האוקיינוס השקט של דרום אמריקה צומחות אצות שגבעוליהן מגיעים לאורכים של 80 מ' ואף יותר, ובחופי קליפורניה ניתן למצוא אצות שמסוגלות לצמוח לגובה 30 מ' בעונה אחת. ביערות האצות הללו מתקיים עושר המזכיר את זה של היערות הטרופיים או שוניות האלמוגים. "מספר היצורים החיים שקיומם תלוי באצות הוא מדהים" כתב צ'רלס דרווין ברשמיו, "אפשר לכתוב ספר עב כרס שיתאר את שוכני המצעים הללו של עשב הים". ובאמת, סבך ה-Bull kelp (אצה חומית מהסוג למינריה) שסביב חופי קולומביה הבריטית הוא סביבת חיים עשירה: צדפות, סרטנים, חלזונות, תולעים ונחשוני ים – כל אלה מוצאים מסתור בין המאחזים המהדקים את האצות לסלעים שבקרקעית. בקצהו השני של הגבעול יש שלפוחית ציפה, שגורמת לאצה לעמוד זקופה מהקרקעית ועד לפני הים. משלפוחית הציפה יוצאים עלים גדולים שעליהם מתיישבים אצות אפיפיטיות (הגדלות על צמחים אחרים) ובעלי חיים אפיפיטיים, כדוגמת חיטחביים והידרתיים.

מפגש עם הכריש ששזים

הששזים –(Sixgill shark) מכונה הענק הביישן, ולא בכדי: הכריש הגדול, שאורכו עשוי להגיע עד שבעה מ', מצוי בכל האוקיינוסים אך תמיד חי במעמקי הים, בעומקים של 1,000 מ' ויותר, ומעט מאוד ידוע אודותיו. זהו ענק פרה-היסטורי שהשתנה מעט מאוד ב-200 מיליון השנים האחרונות, וכמו הכרישים הקדומים יש לו שישה פתחי זימים ולא חמישה כמו לכרישים של ימינו. באזור מצומצם מאוד בקולומביה הבריטית הסמוך לאי הורנבי שליד ונקובר אפשר להבחין בכריש הזה גם במים רדודים, בחודשי הקיץ בלבד. הסיבה לביקוריהם באזור זה לא ידועה. בתקופת שהותם הם לא נצפו מעולם ניזונים או עוסקים בפעילות רבייה שתסביר את הגעתם לאזור. הם תמיד יחידים, וכששני פרטים נפגשים באקראי הם ממשיכים איש איש (או כריש כריש) לדרכו. בתום מסע חיפושים בן שלושה ימים אחרי הענק הביישן, בצלילתנו האחרונה באזור, הבחנו, אני והקבוצה הקנדית, בנקבה בגודל בינוני, כארבעה מ' וחצי אורכה. ליווינו אותה במהלך כל הצלילה והיא לא התרגשמה מאתנו כלל. כשהאוויר במכל החל לאזול, היא ליוותה אותנו עד למים רדודים, ולפני שעליתי לנשום אוויר דימיתי שהיא מנופפת לי בסנפיר לשלום. היא כנראה לא ראתה הרבה ישראלים לפניי…