מבט לכוכבים

הגמד של השמש והמהומה בחמה

"כוכב לכת הולך וכוכב שבת – יושב"
את זה אבא שלי לימד את אחותי כשאני הייתי קטן מדי מכדי להבין, אבל מסתבר שהייתי מספיק גדול כדי לזכור.
כוכבי השבת, הם כמעט כל הכוכבים שאנחנו רואים בשמי הלילה. למעשה הם בדיוק כמו השמש שלנו: כדורי גז ענקיים, שנמצאים בחלל החיצון, אבל הם כל-כך רחוקים שאנחנו רואים אותם כנקודות, ולא כגוש צהוב ומסנוור כמו השמש שלנו.
כוכבי הלכת, לעומתם, הם קצת כמו כדור הארץ: עשויים סלע ואדמה, או גזים אבל קרים, ולא כאלו שפולטים קרינה כמו השמש.
אבל כוכבי שבת לא באמת יושבים, הם זזים, אפילו מהר מאוד. תחשבו על משאית גדולה, שנוסעת על כביש במדבר. כשהיא חולפת לידכם, היא עוברת מהר וברור לכם שהיא בתנועה.
אבל כשהיא מתרחקת מאוד, ונראית כנקודה זעירה באופק, יהיה לכם קשה לקבוע אם היא עדיין נוסעת או שהיא נעצרה כי הנהג היה צריך לשירותים. תצטרכו לחכות כמה שניות ורק אז תבינו שהיא נוסעת, בדיוק באותה מהירות כמו שהיא חלפה לידכם.
אז כוכבי השבת הם כמו משאיות גדולות שנוסעות מהר. ממש גדולות, וגם פולטות קרינה, כמו השמש שלנו. אבל "המשאיות" הללו כל-כך רחוקות, עד שהן נראות כאילו הן קבועות במקום ולא זזות, גם אם נביט בהן עד שנהיה בגיל של ההורים שלנו.
כוכבי הלכת, נמצאים קרוב יותר מכוכבי השבת. בטח שמעתם על צדק, או נוגה, או מאדים, למשל. אפשר לראות אותם בערבים, לפעמים, אם מסתכלים בשעה הנכונה ובכיוון הנכון. אם נסתכל על כוכב לכת מסוים משך הלילה, הוא גם ייראה כאילו הוא לא זז, ביחס לכוכבים שסביבו. ואם נצפה בו למחרת, אז לפעמים גם לא. אבל תוך מספר שבועות או חודשים, נוכל להבחין שהוא ממש זז, ושהוא עכשיו במקום לגמרי אחר. הוא כביכול "הולך" בשמיים, ולא "יושב". ובגלל זה – כוכב לכת.

ומה עוד אנו רואים בשמיים, לפעמים? כוכבים נופלים, ודאי יצא לכם להכיר. אומרים שכשכוכב נופל מותר לכם להביע משאלה, נכון? זה באמת נכון. מותר לכם. אבל כדאי שתדעו, שזה לא באמת כוכבים שנופלים, והמשאלה שלכם אולי תתגשם, אבל לא בגלל שנפל כוכב. ובכלל – כוכבים לא נופלים. מה שאנחנו קוראים לו "כוכב נופל" זה למעשה מטאור, שזה בעצם חלקיק קטן של סלע, אפילו גרגר חול, שטייל בחלל ונמשך לכדור הארץ, בגלל כוח המשיכה שגם מצמיד אותנו אל כדור הארץ. אבל כשחלקיק כזה עובר מהחלל, שאין בו כמעט כלום, למעטפת של כדור הארץ (האטמוספירה) היא מלאה באוויר ופחמן דו-חמצני, ועוד כל מיני דברים – הוא נשרף ומבזיק כמו כוכב, שנופל. אבל זה בעצם "רק" מטאור. אם החלקיק הזה מספיק גדול כדי שלא יישרף לגמרי, ויישאר מספיק גדול כדי להגיע לקרקע ולפגוע בו, אז הוא עשוי להשאיר מכתש עצום ולגרום לנזק רב, ואז יקראו לו מטאוריט. חושבים שמטאוריט כזה פגע בכדור הארץ לפני 65 מיליון שנה, וגרם להכחדת הדינוזאורים. אם שמעתם שבכדור הארץ פגע דווקא אסטרואיד, אז זה גם נכון. אסטרואיד זה סלע גדול שמסתובב בחלל במסלול קבוע, אבל כשהוא נכנס לכדור הארץ ופוגע בו, הוא הופך להיות מטאוריט. כך שאסטרואיד יכול להיות גם מטאוריט.
אז הכרנו את הכוכבים (כוכבי השבת), שהם כמו כדורי אש ענקיים שנמצאים ממש רחוק מאיתנו, ואת כוכבי הלכת שהם יותר דומים לכדור הארץ, ומקיפים את הכוכבים. בעצם, כל כוכבי הלכת שאנחנו מכירים מטלסקופים, מקיפים את השמש שלנו, שהיא הכוכב הכי קרוב אלינו.
הכרנו גם את "הכוכבים הנופלים" – המטאורים והמטאוריטים, וגם את האסטרואידים, הסלעיים הענקיים בחלל החיצון, שמקיפים גם הם את השמש, אבל בדרך-כלל אין להם צורה עגולה ויפה כמו כוכבי הלכת.
אנחנו מכירים גם את הירח, ואת השמש עצמה. ירח זה גוף שמיימי (שרואים אותו בשמיים שלנו) שמקיף כוכב לכת, כשם שכוכב לכת מקיף כוכב. לכדור הארץ יש ירח אחד, אבל למאדים, למשל, יש שניים כאלו ואילו לצדק – כוכב הלכת הכי גדול במערכת השמש שלנו – יש לא פחות מששים ירחים, וכל הזמן מתגלים עוד ועוד!
חושבים שהירח היה פעם חלק מכדור הארץ, ונקרע ממנו כשפגע בכדור הארץ אסטרואיד ענק (נכון, אפשר לקרוא לו גם מטאוריט) והעיף ממנו חתיכה גדולה, שהפכה להיות הירח. בכל מקרה – הירח הוא הגוף בחלל שאנחנו יודעים עליו הכי הרבה, ובעצם המקום היחיד ביקום מחוץ לכדור הארץ, שרגל אדם דרכה בו.
הירח מקיף את כדור הארץ כל 28 יום בערך, וככה מודדים חודש. אתם בטח זוכרים שלחודש קוראים גם ירח ("ילדי טבע הדברים", למשל, נקרא ירחון, כי אתם מקבלים אותו אחת לחודש), וזה משום שהירח מקיף את כדור הארץ במשך חודש.
השמש היא המרכז של מערכת השמש, וכוכבי הלכת סובבים סביבה. שמונה כוכבי הלכת מקיפים אותה, וכדור הארץ נמצא במקום השלישי. השמש תמיד פולטת קרינה (אנחנו קוראים לזה לפעמים בטעות "בוערת"), אבל כשהיא נמצאת בצדו השני של כדור הארץ, אנחנו לא רואים אותה, ויורד הלילה. בצד השני של העולם, השמש זורחת כמובן, ואצלם יום. אז בעצם השמש לא נכבית, אבל לעתים רחוקות הירח חולף בדיוק בקו של השמש, ומסתיר אותה לכמה רגעים, ואז באמצע היום השמש נעלמת, ומחשיך בבת אחת. זה נקרא ליקוי חמה, וליקוי כזה מתרחש רק אחת להרבה מאוד שנים, וזה ארוע נדיר. בחודש יולי השנה, אפשר היה לצפות בליקוי כזה מסין הרחוקה, וישראלים רבים טסו עד לסין כדי לצפות במאורע.
לעתים יותר קרובות, מתרחשת תופעה אחרת: שכדור הארץ מסתיר בין השמש לבין הירח, ולכן מפיל צל על הירח, והירח נעלם, או נעלם חלקית, תוך זמן קצר. בלילה כזה נראה ירח מלא, שהולך ומחסיר תוך דקות ספורות עד חצי שעה, ואז שוב הולך ומתמלא ונהיה ירח מלא שוב, תוך שעה וקצת. תופעה זו נקראת, כמובן – ליקוי ירח.

ואיזה קבוצות כוכבים אפשר לראות בשמי הלילה?
על העגלה הגדולה והעגלה הקטנה בטח שמעתם כבר. ואם לא שמעתם, כדאי שתנסו לחפש אותן באחד הלילות הקרובים. העגלה הקטנה, כשמה כן היא – קטנה, וקשה לראותה מתוך העיר. אבל את העגלה הגדולה אפשר, בתקופה הזו בעיקר מוקדם בערב, לפני שהיא שוקעת מעבר לאופק, מעט אחרי שהשמש שוקעת. העגלה הגדולה מורכבת משבעה כוכבים בהירים במיוחד, שיוצרים ביחד צורה של עגלה, עם חבל שמושך אותה (שנהוג לקרוא לו יצול). בגלל שהכוכבים הם כוכבי שבת, ואמרנו שכוכבי שבת לא משנים את מיקומם אחד ביחס לשני גם במאה שנים – הצורה של העגלה נשארת צורה של עגלה. מהעגלה אפשר למצוא את כוכב הצפון, אם מותחים קו ישר בין שני הכוכבים התחתונים (בתקופה זו, בשעות הערב) שמרכיבים את העגלה. כוכב הצפון נמצא תמיד בצפון, והוא מסמן לכולנו את הכיוון. ימאים וחיילים שמנווטים בים או מדבר, משתמשים בעגלה הגדולה כדי למצוא את כוכב הצפון, ולדעת היכן הצפון בעזרתו. מהצד השני של כוכב הצפון אפשר לראות קבוצה מוכרת נוספת – הקסיופאה, שיש לה צורה של האות W באנגלית, ולכן מכנים אותה גם "ה-W". הקסיופאה זורחת כשהעגלה הגדולה שוקעת, וגם היא מצביעה על כוכב הצפון, לפי התרשים המצורף.
עוד מעט, כשהחורף ייכנס, אפשר יהיה לראות מאוחר בלילה את הקבוצה הכי יפה (לדעתי) והכי מוכרת בשמיים: אוריון הצייד. אם יום אחד אתם הולכים לישון ממש מאוחר, נסו להסתכל מזרחה ולראות אותו: הוא נראה כמו מלבן ארוך (הרגליים והכתפיים של הצייד) שבאמצע יש לו חגורה של כוכבים בהירים, ובחגורה תקועה חרב. לחגורה ולחרב של הצייד ביחד יש צורה של חץ, והחץ הזה מצביע תמיד צפונה, בקירוב. זו עוד שיטה שעל פיה אפשר לדעת היכן נמצא הצפון, כמובן רק כאשר אפשר לראות את אוריון הצייד בשמי הלילה.

אז מה אתם יכולים לעשות, כדי לראות את הכוכבים בעצמכם, ולהכיר אותם? פשוט לצאת החוצה בלילה, להתרחק קצת מהאורות של הבית ולהביט בשמיים. נסו לאתר את העגלה הגדולה, או הקסיופאה ואת אוריון הצייד שזורח מאוחר בלילה בתקופה הזו. אתם יכולים להיעזר במפת שמיים סובבת, שמראה לכם איזה כוכבים יש בשמיים בכל שעה נתונה, ואתם יכולים לבקש מההורים שיקחו אתכם לפלנטריום, שבו רואים תמונה של הכוכבים בחדר חשוך, ומקבלים עליהם הסברים.
אבל הכי חשוב, זה לזכור מדי פעם, כשיש לכם חשק, פשוט להביט למעלה.