געגועים לחופים

מניפסט חופים מתוך מגזין ירוק שנגנז בטרם ראה אור

למרות המיתון הנוכחי, הפוגע בכולנו, אין עוררין על כך שישראל נמצאת בתנופת בנייה בשנים האחרונות. מירוץ המגדלים של תל-אביב הוא דוגמה אחת לתופעה, אשר מפחידה ומקוממת את תושבי העיר לאחרונה. דוגמה אחרת שצריכה להדאיג אותנו, חובבי הים והסביבה, היא פיתוח החופים. "פיתוח" – היא לכאורה מילה עם משמעות חיובית. אבל איך שלא קוראים אותה, היא מנוגדת למילה "שימור". ואת הטבע בארץ, לדעתי, צריך בראש ובראשונה לשמר.
בחודש אוקטובר האחרון, מעט לפני שהחורף האיטי הזדחל לפתחנו, יצאתי למסע. מסע לאורך חופי המדינה. "חוצה חופי ישראל" קראתי לו, מראש הניקרה ועד זיקים. בדרך התוודעתי לפינות חן חבויות, ביקרתי מחדש בחופי ילדות אהובים, פגשתי והכרתי את אנשי הים וגם הכנסתי את הראש והצצתי קצת אל העולם שמתחת. היתה זו חוויה בלתי רגילה, אבל אי אפשר לומר שהשאירה אותי ללא תהיות וחששות לגבי עתיד החופים שלנו. שבוע לאורך כל חופי המדינה, כמעט, וכל-כך מעט נותר פראי וטבעי ונאמן למקור. כל-כך הרבה, לעומת זאת, נמצא תחת איום הפיתוח ההולך וגובר. חוף פלמחים נמצא כבר מספר שנים בעיצומו של מאבק הישרדות מול קבלנים וסוכני נדל"ן שמקדמים בו תכניות בנייה המנוגדות לתכניות מתאר החופים. זהו החוף הטבעי האחרון שנותר נגיש לציבור בכל איזור המרכז, מהרצליה ועד ניצנים. החוף הוא רצועה ייחודית מבחינת ערכי נוף, חי, צומח וארכיאולוגיה שבתוכה, ומשמש בית לקהל אנושי מגוון – דייגים, גולשים ורוחצים.
באפריל 2004 נמכרו 70 דונם קרקע בחוף הים מדרום לקיבוץ פלמחים לשתי חברות נדל"ן תמורת 8 מיליון ₪ בלבד!

חוף בצת שמצפון לאכזיב נמצא אף הוא תחת איום דומה: במכרז מנהל מקרקעי ישראל שהושלם לאחרונה "זכו" יזמים פרטיים בשטח של 206 דונם בתחומי החוף לצורך הקמת ארבעה כפרי נופש בהיקף של עשרות אלפי מ"ר בנייה ואגם מלאכותי. לטענת נציגי החברה להגנת הטבע תכנית זו אושרה באופן בלתי חוקי, ולראייתי האישית פיתוח שכזה יביא לחיסול אחד החופים היפים בארץ, והכחדתה של חברת בעלי חיים וצמחייה ייחודית ונדירה.

ואילו בחוף הבונים – שהוא באמת המעוז האחרון של חופי כורכר פראיים ורחבי ידיים – מתכננים להרחיב את חוף הרחצה ולפתח בו מתקני חוף, מסעדה, מקלחות ועוד. לכאורה, זה נשמע לא רע. אבל היכן יישאר מקום לטבע?

סרטני החולות, צמחיית החופים, ציפורים שמקננות וגם נופי החוף – כל אלו לא ימשיכו להתקיים אם לא נעשה כל שביכולתנו להשאיר להם את המקום הדרוש להם.

מדינת ישראל חייבת להבין שחוף הים הוא משאב לאומי שהולך ומתמעט, וככל שיתמעט כל ייעלמו איתו כל בעלי החיים, הצמחייה והנופים שקשורים בו.

"חוק שמירת הסביבה החופית" שנחקק על ידי כנסת ישראל קובע כי רצועה של 300 מטר מקו המים תהיה מוגנת מכל בנייה. יש לפעול למען יישום חוק זה בכל מקום בו עדיין נותר חוף טבעי ופתוח, ועלינו, כציבור הרוחצים, שייטים, גולשים, דייגים, מבלים וסתם חובבי ים – מוטלת האחריות לקחת חלק במאבק לשמירה על חופינו.
במסע שלי לאורך החופים ראיתי את מרבית חופי הארץ, הרהרתי רבות על גורלם של החופים בארצנו ועל עתידם. וגם על עתידנו. האם יישארו לנו חופי פרא טבעיים עוד עשור? האם בעלי החיים של החופים – חולון החופים, צבי הים, כל אותם סרטנים וחלזונות של משטחי הכורכר שנושקים לים – האם הם ימשיכו להתקיים? ככל שנמשיך לבנות בחופים, במקום לשמר אותם, לצערי, הסיכוי לכך קטן.